אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק י · הלכה ט

הלכה ז

כל הנוטע אילן מאכל כו'. הנה עיין בירושלמי ריש פ"א דערלה על הך דקי"ל דנוטע לסיג פטור מחלוקת שם ר"י ור"י מהיכן יליף זה אם ילמד דבר מתחלתו או מסופו מן שנה החמישית ע"ש ור"ל דנ"מ ביניהם דהנה שם אמר ר"י כל שאין לו ערלה אין לו רבעי ומחלוקת שם אם צריך לרבעי שיהא ג' שנים ערלה או שיהיה עכ"פ ערלה ומהך דסוטה ד' מ"ג ע"ב משמע דרבעי נהוג אף שאין לו ג' שנים ערלה, עיין תוס' מנחות ד' ס"ט ע"ב ע"ש, והנה בערלה שם על הך מה דאמר דר"י בעי עד שיהא לו ג' שנים ערלה ואמר שם ר' יונה עיקר ערלה צריכה לו אין ערלה פחות מג' שנים לא ר"ל דר' יונה ס"ל דאין ערלה פחות מג' דאם כן היאך בעי שם במי שנטע שנה ראשונה לסייג ושניה למאכל כו' כיון שעירב בו מחשבת חיוב, אך יש לדחות דשם ר"ל דאם מתחלה בשעת נטיעה חשב שיהיה שנה ראשונה לסיג ושנה שניה למאכל התם חייב גם בשנה ראשונה ומה דאמרינן שם נטע לסיג יכול לחשוב עליו למאכל י"ל דזה ר"ל בשעה ראשונה וכן הך דסוטה ד' מ"ג ע"ב אך שם בסוטה נקט טעם דלכך מהני נמלך משום דהא מעיקרא לפרי קיימא וא"כ לפי"ז גבי חרובא שיטה וצלמונא דסתמא לאו לפרי קיימא כמבואר בירושלמי ערלה פ"א ה"ב ועיין מה שכתב רבינו בפ"א מהלכות מעשרות ה"ט ע"ש בהשגות ובפרק א' מהלכות מעשר שני ה"ג א"כ אם הרכיב בהם אף דהם עדיין בתוך ג' בטל ולא שייך בהו למימר דאם מימלך אך באמת זה תליא בהך מחלוקת דאביי ורבא בזבחים ד' צ"ד ע"א אם דבר דצריך לחשוב עליו ואז מקבל אם מיקרי ראוי לקבל או רק דבר דצריך ליטול ממנו המחשבה שחשב להיפך. ועיין תוס' נדה דף נ' ע"א ד"ה שזרען ע"ש גבי הכשר, ועיין בירושלמי סוכה פ"א גבי קוצר לסכך והוכשרו ואמר לכשיעשה מצותן יחזירן לגורן אם הוה כמו הכשר קודם מחשבה או לא עיין בחולין ד' קכ"ח ע"א, ועיין נדה ד' נ"א ע"א גבי סיאה אזוב וקורנית אם הוה סתמא לאדם, ועי' בהך דסוכה ד' י"ג ע"ב במה דס"ל לרש"י גבי עולשין ושאר מרור דסתמא הוה מאכל בהמה אך משום דמבואר בירושלמי פ"ז דשביעית ופרק ז' דנדרים דבא במחשבה יוצא בה ידי מרור הרי חזינן דמיקרי ראוי אף דצריך לחשוב עליו, ועיין עירובין ד' כ"ח ע"ב גבי קור וכפניות, אך י"ל דבזה פליגי בפסחים ד' ל"ט אם רק עולשי גינה או אף עולשי שדה דעיין בנדה ד' נ"א דמחלקים שם גבי סיאה אזוב וקורנית בין חצר לשדה דבחצר סתמא לאכילה ובשדה סתמא לעצים, ועיין שבת ד' קכ"ח ע"א בתוס' דמספקא ליה שם, ועיין בירושלמי פ"א דדמאי ה"א דס"ל דבגינה לא הוה כחצר ע"ש, אך עיין בסנהדרין דף נ"ז ע"א מוכח דגינה הוה כחצר ועיין רש"י סוף ב"ק גבי כשות וחזיז ובפסיקתא רבתי פ' כ"א גבי הך דתני ר' חייא דבירק גינה נשמר, ועיין עירובין ד' כ"ח ע"ב בדגוננייתא ע"ש דזה הוה אוכל, וכן מבואר בע"ז דף ז' ע"ב גבי שבת, ועיין בירושלמי פ"ד דמעשרות ה"ה ע"ש דאמר שם נהגין בבית כצ"ל ור"ל אף בחצר ירקי אינו כלום, ועיין ב"ק ד' פ"א גבי תלתן וזהו כוונת הירושלמי שביעית פ' ז' הל' ו' גבי סיאה אזוב וקורנית דנקט שם דאם היתה שניה נכנסת לשלישית שלישית וגבי שביעית כה"ג אמרינן ששית והקשה דלמה גבי אינך אמרינן דאם נכנסת מששית לשביעית הוה שביעית ותירץ דכאן ברשות הבעלים הוא ר"ל דהא ע"כ הם בחצר דאל"כ הוה עצים וא"כ הבעלים מוחזקים, ולכך בגינה ס"ל לת"ק דיוצא ידי מרור דסתמא לאכילה משא"כ בשדה, ור"י פליג עליה וס"ל הואיל וראוי לחשוב, ועיין בחולין ד' נ"ט דעיקרא דמרירתא הוה תיאה ומבואר בפסחים ד' ל"ט דיוצא ידי מרור ואנן קי"ל דאינו מטמא טומאת אוכלים עיין נדה ד' נ"א ע"ב ע"ש בתוס' וע"כ כמש"כ, אך באמת עיין בירושלמי ערלה פ"א הל' ב' דאמר שם ר"י מייתי נטיעות מחוץ לארץ בגושיהן לארץ ואמר שם מה נשכר ר"י אמר שנים ור"י אמר רבעי ור"ל כך דהנה רבינו ז"ל פסק לקמן בהל' ט"ו דאין רבעי נוהג בחו"ל כלל והטעם משום דס"ל דחו"ל הוה גבי ערלה כמו קודם ירושה וישיבה. והנה מבואר בירושלמי פ"ה דמעש"ש ובתוספתא פ"ז דמנחות דרבעי לא נהוג רק אחר ירושה וישיבה וס"ל דהא דערלה הוה נהוג קודם ירושה וישיבה הוה כמו בחו"ל ובגדר הלכה, והנה בתוספתא דמנחות הוה מחלוקת אם הרבעי צריך שיהיה שגם הג' שני ערלה שלהם יהיה בזמן חיוב הרבעי, או לא רק דזה דבר בפ"ע, ובאמת זהו כוונת מה דמבואר במשנה דפרה פ"א הל' א' אם רביעי למנין או בן ארבע שנים ע"ש ור"ל כך אם הוה כמו דבר אחד וא"כ צריך שגם ג' שני הערלה יהיו בזמן חיוב רבעי לענין רבעי או זה דבר בפ"ע, והנה סתם נטיעות עיין בשביעית פ"א עד שיחלו ומבואר בירושלמי לחד שיטה דהיינו שנה רביעית ועיין ברש"י ר"ה דף י' ע"א ד"ה ופירות דכ' ג"כ כן, ועיין בתוספתא פ"ט דב"מ ע"ש, והנה בירושלמי דערלה שם נקט הביא נטיעות בגושיהן ר"ל עם העפר כמו הך דב"מ ד' ק"א ע"א וקאמר דמה ישכור ר"י אמר שנים ר"ל דהוא ס"ל על הך דר"י דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי ור"י בעי שם שלש שנים ר"ל דס"ל לר"י דאין ערלה פחות מג' אבל לענין רבעי אין נ"מ בדיני הערלה ור"ל כך דעיין בהך דברכות ד' ל"ה בהך מחלוקת דכרם רבעי או נטע רבעי וברש"י סוטה ד' מ"ג ע"ב ע"ש ובשאלתות דר"א פ' קדושים דגבי רבעי בעי דוקא שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב כמו גבי כרם ממש ועי' תוס' קדושין דף ב' ע"ב דיש מחלוקת תנאי בזה ור"ל הך דראב"י דסוטה ד' מ"ג ע"ב ועיין בתוספתא ס' מעש"ש דהוה מחלוקת דר' ורשב"ג בכעין זה ע"ש ונ"ל כך דהא דקי"ל דהעולה מאליו חייב זה רק גבי ערלה אבל גבי רבעי כיון דבעי כרם אין שם כרם עליו והך דסוטה למ"ד דלא בעי כרם וא"כ לפי"ז אם מתחלה נטעה שיהא ג' שנים לסיג והרביעי למאכל ואח"כ לאחר נטיעה חישב עליו למאכל והנה ערלה ודאי נהוג כעת דבא במחשבה דלא גרע מעולה מאליו כמבואר בסוטה שם אך לרבעי לא מהני זה כמש"כ וגם דהא בעי אשר נטע כמבואר שם אך הרי לרבעי הרי נטעה מתחלה שיהא למאכל בזה יהיה תליא בהך מחלוקת דר"י ור"י דלר"י דס"ל דהרבעי והערלה הם דברים נפרדים ואף דזה ודאי דצריך שיהא נוהג ערלה מתחלה אך מ"מ א"צ שיהא נוהג הערלה באופן שגם הרבעי יהא נוהג אבל ר"י ס"ל דלא נהגא רבעי כעת וכמש"כ דאם מחמת הערלה לא היה שייך רבעי כיון דהוה רק כמו עלה מאליו וכמש"כ וזהו כונת הירושלמי וכן ג"כ מה דפליגי בריש פ"א הנ"ל אם ילפינן דצריך למאכל מראשו או מסופו ג"כ כן אף דקי"ל דנטע למאכל שוב אין בו מחשבת סייג כמבואר בירושלמי שם ועיין בירושלמי דמאי פ"א הל' ג' גבי לקחו לאכילה וחישב עליהן לזרע לא כל הימנו וכן מבואר בירושלמי פ"ח דשביעית הל' א' גבי סיאה ואזוב לקחו לאוכלין לא מהני מחשבה לעצים ועיין בירושלמי סוכה פ"א גבי חישב עליו לאוכלין לא מהני מחשבה לסכך אח"כ, ועיין בבלי שם ד' י"ג ע"ב וכ"מ, אך מ"מ י"ל דאם חישב עליו מתחלה שיהא שנה ראשונה למאכל ושניה לסיג י"ל דשפיר מהני עי' בירושלמי שם ועיין בנדרים דף ע' גבי מופר ליכי למחר ע"ש בתוס' ישנים ד"ה בעי דאם דעתו שתחול מהיום הך מופר ליכי למחר י"ל דחל, וא"כ י"ל דפליגי בזה דמאן דיליף מרישא דקרא ס"ל שיטע ג' הראשונים למאכל ואידך ס"ל דבעי גם שנה הרביעית והחמישית שיטע למאכל, ועיין לקמן בהל' י"ח אך לפי"ז בחו"ל דלית לה רבעי א"צ זה רק בג' שנים לבד:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה