אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק י · הלכה ו

הלכה ה

כלאי הכרם כו' בין שזרעם כותי כו'. ואם ר"ל בתוך של ישראל או בתוך של עכו"ם ועי' בירושלמי פ"ז דכלאים ה"ד דיליף שם מקרא דשל עכו"ם ג"כ אסור והוה שם מחלוקת אם אתיא כמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י והפסוק צריך דלא נימא כיון דעכ"פ קנין נכסים יש לו כמבואר בירושלמי דפיאה פ"ד וכ"מ לכך צריך קרא על זה, ועי' תוס' ע"ז ד' ס"ג ע"ב. אך זה אם אין קנין מחמת דיש דין א"י עליו אבל אם יש קנין הוה כמו כלאים בחו"ל ועי' בירושלמי ספ"ג דערלה דגבי עיירות המובלעות דהוה כמו שעומדין על הגבולין דבהם שפיר יש קנין אין כאן איסור כלאים של א"י ורבינו ז"ל ס"ל דבחו"ל גבי עכו"ם אם זרע מותר באכילה וכן משמע שם בסוף פ"ח ואף דהתוס' בשם הירושלמי לא ס"ל כן רבינו ז"ל מפרש הך דשבת ד' קל"ט גבי כשותא בכרמא דאם ישראל אמר לעכו"ם לזרוע אסורים ולא לענין איסור זריעה מיירי דזה שרי אף לכתחלה בישראל רק לענין הזרעים דגבי ישראל אסורים עכו"ם שזרען מותרים אך אם ישראל אמר לעכו"ם אסור ורק בגדול אבל בקטן לא, וכן ס"ל לרבינו כך הדין בפ"ה דהל' כלאים ה"ג גבי שאר זרעים וע"ש בהל' ו' דלזורען מותר לכתחלה אבל מ"מ הזרעים אסורים וזהו ג"כ הפלוגתא דכשותא שם לשיטת רבינו אם זה הוה כמו ירק או כמו זרע דזרע מותר לזורעם וירק אסור לזרוע וא"כ בחו"ל מותר לומר לזרוע כשותא מחמת כל המיקל והזרעים ג"כ מותר מחמת דזרען עכו"ם ועי' בתוספתא דכלאים פ"ג דאמר שם דאינו כלאי זרעים ור"ל משום הך דמבואר בירושלמי פיאה פ"א דמותר לזרוע זרעים עם זרעי אילן אך מקשה שם בתוספתא דמאי נ"מ. אך לפי מש"כ בשיטת רבינו דהמחלוקת הוא אם מין זרע או מין ירק צ"ל דר"ל בתוספתא לענין הך דערוגה דפסחים ד' ל"ט מאי נ"מ בין זרעים לירקות גבי ערוגה ועיין בירושלמי ספ"ד דמעשרות דאמר כן גבי צלף. אך זה קשה מנ"ל זה לרבינו גבי ירקות בחו"ל אם זרען עכו"ם דמותר דיעבד דלמא רק גבי זרעים. ובאמת רבינו ז"ל ס"ל בהך דערלה פ"א מ"ב גבי עכו"ם שנטע ע"ש בפיהמ"ש דאם נטע עכו"ם בתוך שלו ואח"כ קנה ממנו ישראל אינו חייב בערלה. והנה בירושלמי פ"ז דכלאים הנ"ל מבואר דאף למ"ד יש קנין מ"מ גבי כלאים אם חזר ולקח ממנו ישראל יש בו דין כלאים. והנה למאי צריך הריבוי או די"ל דלא בעי שיהיה כמו זרועים ועומדים כמו בהך דפסחים ד' כ"ה דרק אם הוסיף מאתים אסור רק דתיכף שקנה מיד נאסר הכל וכן גבי מש"כ רבינו כאן שעלו מאליהן אם ר"ל ג"כ ע"י קיום וכעין הך דפ"ה דכלאים גבי הזורע ורוח מסערתו וזהו ג"כ אם ר"ל האיסור משום מקיים והוה כמו זרועים ועומדים או ר"ל דהוה כמו זורע, ועי' בירושלמי כלאים פ"ב ה"ד גבי הך דר"ש ב"י גם כרמייהו ור"ל שיהיה פחות מטפח וכמו הך דסוטה ד' מ"ג ובירושלמי פ"ו דכלאים, ואף דקיי"ל דכל הכרם אסור זה רק אם לא עשה בהן מעשה וכעין הך חילוק דמחלקים בסוכה ד' ט"ו ע"א גבי גזירת תקרה דבטולי תקרה שאני וע"ש ברש"י ד' י"ב ע"ב ד"ה אין מסככין שכ' שם שהרי המעוות תיקן, ועי' פסחים ד' י"א ע"א הוא עצמו כו' ותוס' עירובין ד' ע"ד ע"א ד"ה עד מה דמחלקים בין אם עשה דקה ע"ש, וזרע הכרם ואח"כ קצר ואח"כ חזר ותיקן הגפנים אבל כל זמן שלא קצר לא רצה לתקן הגפנים ולקצרן אח"כ משום דס"ל דזה יהיה כמו זריעה מעיקרא וע"ש בפ"ה ה"ז, ומ"מ גבי ערלה כה"ג פטור משום דהוה שורש פטור כמבואר בירושלמי פ"א דערלה ה"א וה"ב גבי נטעו עכו"ם עד שלא באו ישראל, ואף דבאמת לא דמי דהא שם בירושלמי מחלק בין של הקדש דלא הוה שורש פטור פוטר כמבואר בתוספתא דאם הקדיש ונטע ואח"כ פדה חייב וא"כ י"ל דגם גבי עכו"ם כה"ג דהא יכול ליקח ממנו כמו פדיון גבי הקדש ולא דמי לחו"ל ולקודם שכבשו. אך י"ל דלא דמי לקיחה לפדיון עיין בתוס' פסחים ד' מ"ו ע"ב וכ"כ בזה אך מ"מ אף אם נימא דרבינו ז"ל בפיהמ"ש ס"ל כן גבי ערלה מ"מ לא יגרע מערלה בחו"ל דהוא הלכה. אך י"ל כך דהנה מבואר בירושלמי פ"א דערלה דאף דקיי"ל דעלה מאליו חייב זה רק ברה"י אבל ברה"ר פטור כמו בנוטע לרבים דאין כאן לא ונטעתם ולא לכם וכן פסק רבינו בפיהמ"ש ובפ"י מה' מעש"ש ע"ש, וא"כ י"ל לפי מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש דעירובין פ"ו גבי דירת עכו"ם לא שמה דירה דלא מקרי חצירו גבי עכו"ם א"כ הוה כמו נטע לרבים או ברה"ר ובפרט אם נימא דגזל עכו"ם מותר ורבינו פסק דנוטע לרבים בחו"ל פטור, וכן נמי אם נטע לרבים הוא ג"כ רק ברה"י ולכך כיון דרבינו ז"ל ס"ל דיש קנין לעכו"ם הוה כמו חו"ל וא"כ ממילא אין כאן ערלה כלל, ועיין בירושלמי פ"א דערלה ה"א גבי בנות הדס דחייב בערלה רק במקום שמשמרין והטעם כיון דבלא חשב לשם בנות הדס אינו חייב בערלה א"כ אין הנטיעה פועלת רק דזה לא גרע מעלה מאליו וכעין דמבואר בסוטה ד' מ"ג ע"ב וא"כ במקום שאין משמרין הוה כמו עלה מאליו לרבים דפטור כמש"כ רבינו בפיהמ"ש. אך כל זה גבי ערלה אך גבי כלאים למה ס"ל לרבינו דמותר גם בירק אם זרע עכו"ם, אך י"ל דכיון דכלאים תלאן הכתוב במחשבה כמש"כ התוס' יבמות דף פ"ג ע"ב וכמבואר בכ"מ. והנה מבואר בירושלמי פ"א דתרומות דעכו"ם לא הוה בגדר מחשבה. ועוד י"ל הא דצריך בירושלמי פ"ז דכלאים הנ"ל לרבות אם לקח הישראל ממנו אח"כ דהנה בקדושין ד' מ' ע"ב ובערלה פ"א ה"ב ובכתובות ד' כ"ב וכ"מ מבואר דחלה נהגה מיד וכן ערלה אף קודם כיבוש, ועי' בתוספתא דמנחות פ"ו מבואר ג"כ כן ובחדש ג"כ ועי' קדושין ד' ל"ז וד' ל"ח בהך דר"ש ובתוס' מנחות ד' מ"ד ע"ב ד"ה קרבו משמע דס"ל דגם קודם ביאה לארץ נצטוו על זה ועי' מנחות ד' פ"ד ע"א מוכח להיפך ועיין בר"ש פ"ב דחלה, וצ"ל דג' תנאי היא דר"ש ס"ל דחדש וערלה וכלאים נהגו אף קודם ביאתן מה"ת ואנן ס"ל דרק לאחר ביאתן ובחלה וחדש הוה מה"ת ובערלה הוה רק הלכה וכמו בחו"ל, ועיין בתו"כ פ' בהר דלכך שמיטה רק לאחר ירושה וישיבה משום דבעי שדך המבורר לך ועיין ערכין ד' ל"ג וביומא ד' י"ב ע"א גבי נגעים דכ"ז שלא נתברר של מי הוא ליכא נגעים, ועיין ברש"י כתובות ד' כ"ה ע"א וכ"מ, ועי' בנגעים פי"ב מ"א ובהך דגיטין ד' פ"ב גבי בית של עכו"ם בנגעים ואם נימא דיש קנין לעכו"ם הא הוה כמו חו"ל וגם למה יראו בתחלה הא הוה כמו הך דהוריות ד' י' גבי לפני הדבור וכמו גר שנתגייר וצ"ל דכיון דכבר קדוש אף שאח"כ נתבטלה הקדושה לענין נגעים הוה כמו מהני שבקדושה הראשונה ועיין ירושלמי שביעית פ"ו ופ"ג דבכורים גבי עזה דהוה רק מקדושה הראשונה ומ"מ נהג בה דין נגעים עי' סנהדרין דף ע"א. והנה גבי כלאים ג"כ כתיב שדך וא"כ לפי"ז קודם כיבוש לא נהג כלאים וכמו בחו"ל דרק מדברי סופרים ודלא כר"ש. והנה הך משנה דערלה פ"א מ"ב דנטעו אעפ"י שלא כבשו חייב ע"ש בר"ש דתלה לה בהך דנטע עכו"ם ור"ל כך דאף אם נימא דאין קנין לעכו"ם מ"מ קנין נכסים יש לו ונהי דשם א"י לא פקע ממנה מ"מ שם ירושה וישיבה י"ל דבטל ע"י זה ועי' במש"כ רבינו בהל' תרומות פ"א ה"י דנקט לפיכך אם חזר כו' משמע אבל אם לא חזר לא ואף דתרומות ומעשרות חייב מה"ת אף בתבואה שגדלה בקרקע עכו"ם זה רק משום שכבר נתקדשה ואין עליה שם חו"ל לפטור כיון דשם א"י יש עליה ולא דמי לביאה שניה דשם מחמת דלא הוה ביאת כולכם וכמש"כ רבינו, משא"כ היכא דבעי ארץ ואין עליה שום חיוב אחר לחייבה אז י"ל דע"י קנין נכסים בטלה ממנה גדר ירושה וישיבה אך א"א לומר כן מבכורים. אך י"ל דהר"ש ר"ל דלמ"ד יש קנין לעכו"ם מ"מ לא משוה לו רק כמו בלא ירושה וישיבה לכך תליא זה בזה. גם י"ל דהך מתניתין אתיא כמ"ד דערלה מה"ת אף בחו"ל וי"ל דגם קודם כניסה לא"י וכר"ש והא דמצא נטוע פטור משום דעכו"ם פטור מזה ואז לא הוה גדר אין קנין. גם י"ל דהך דנטעו אעפ"י שלא כבשו החיוב רק כמו בחו"ל דהיינו הלכה, וא"כ לפי"ז גבי כלאים אם נימא דבעי ירושה וישיבה לא מהני כלל מה שחזר ולקחה ממנו לכך צריך ריבוי על זה מקרא דלא נימא דהוה ככיבוש יחיד וכמש"כ רבינו ז"ל ר"ל ולא מקרי ירושה וישיבה ועי' בירושלמי חלה פ"ב ה"ב דהוה מחלוקת אם כיבוש יחיד דהיינו מה שכבש ירבעם בן יואש אם חייב בחלה מה"ת היכא דלא בעי ירושה וישיבה וזה ג"כ הך מחלוקת דנדה ד' מ"ז אך זה רק גבי חלה דבעי כולכם אבל בערלה אם נימא דחייב מיד מה"ת לכ"ע אז גם גבי כיבוש יחיד חייב ועיין בתוספתא תרומות פ"ב דמבואר שם דערלה וכלאי הכרם שוה גוי לישראל בכל מקום וכשיטת התוס' ולא כשיטת רבינו. וי"ל דזה אתיא כר"ש בקדושין ד' ל"ח:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה