אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק י · הלכה ה

הלכה ד

תבואה שהשרישה כו' הרי אלו ספק כו'. עיין בהשגות, ועי' בתוס' פסחים ד' נ"ה ע"א ד"ה כל דכתבו בפשיטות דכמאן דמנחי בכדא ואף דזה בעיא וצ"ל דס"ל דזה רק במקום שיוכל לקלוט אז י"ל דבטלינהו אגב ארעא אבל במקום הגריד דאין קולט כלל לכ"ע כמאן דמנחי בכדא, עיין בירושלמי פ"א דכלאים ה"ט מודה ר"ל בזורע כו' ע"ג טרשים שהוא פטור, וע"ש בירושלמי פ"ז ה"א ועי' מש"כ רש"י בפסחים ד' כ"ה ע"א ד"ה זאת אומרת ובמנחות ד' ע"א ע"א אי הכי משעת זריעה ע"ש והראב"ד ז"ל משום דקשיא ליה מהך דפסחים ד' נ"ה הנ"ל ס"ל דזה לכ"ע אסור רק מפרש כך. דהנה מדברי רש"י במנחות דף ס"ט ע"ב מבואר דאם קצרן קודם הבאת שליש לפני העומר לא חל עלייהו עומר להתירן ע"ש ונראה דזה רק אם דעתו עוד הפעם לזורען אחר העומר עי' בהך דפיאה פ"ג ה"ג גבי המירוג ע"ש, ועי' רפ"ה דמעשרות גבי העוקר שתלים אבל אם קצרן לאכילה, אם נימא דלא כשיטת התוס' דחדש אינו נוהג בפחות משליש אף לאכילה אז שפיר התירן העומר, ואח"כ זרעינהו דאז י"ל דשוב בטל ההיתר שלהם ומבעי ליה אם אח"כ חוזר בו מהזריעה אם יכול ללוקטן ולאוכלן, וזה הוה כמו דאמרינן בכ"מ מעשה מוציא מידי מחשבה, ועי' בירושלמי פאה פ"ב ה"ה גבי קצר חצי אגרי ע"ש זהו כונת הראב"ד ז"ל:

וכן שבולת שהביאה כו'. עי' במנחות ד' ס"ט ע"ב ע"ש בתוס', ואף דרבינו ז"ל ספ"ה מהל' כלאים ס"ל דזה בודאי לא אמרינן דהגידולים ילכו בתר העיקר רק דנ"מ דאם טרח אז נתבטל גם העיקר ואם לא טרח נשאר העיקר כמו שהיה ולכך שם נקט לשון ונעקר וכן בהל' מעש"ש פ"י הל' י"ו נקט לשון שגדלה דהיינו מאליו ולא שטרח לבטולה, וא"כ היכי נקט כאן הך דין דהתוספות ילכו בתר העיקר וצ"ל דס"ל דכיון דחזינן דגבי חדש אזלינן בתר השרשה אף דעדיין לא חל עליו שם איסור חדש לכמה שיטות, ולכך י"ל דכאן אזלינן בתר עיקר, ולכך דייק רבינו כאן שהרי השרישו קודם לעומר ר"ל כיון דחזינן דתליא בהשרשה לא שיהיה חל עליו החיוב, א"כ חזינן דזה רק דין לא חיוב בעצם ולכך י"ל דאזלינן בתר עיקר, ועי' מש"כ התוס' קדושין ד' ל"ח ע"ב דחדש איסורו בא מאליו ע"ש. אך י"ל כמו דאמרינן בנדרים דף נ"ט ע"ב מחמת דאיסורא לא זרעי אינשי ולכך אינו מתבטל ה"נ י"ל גבי שיבולת כה"ג, וכעין דאמרינן כאן במנחות ד' ע' הכא לאו היינו זריעתו וזהו ג"כ כונת רש"י בסוטה ד' מ"ג ע"ב ד"ה כאן בהרכבת איסור דהמיעוט הוא רק משום דהוה כמו גזלן ואמאי לא קאמר דיבטל כמו ילדה שסבכה בזקנה י"ל ג"כ משום זה דאיסורא לא נטעי אינשי ולכך לא בטל, ועי' בירושלמי ערלה פ"א ה"ב גבי עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק חייב בערלה ושם מוכח דמונה משעת נטיעה ראשונה ועי' בירושלמי סוטה פ"ח דס"ל שם דבאילן סרק הוה כמו נטוע בתחלה ודלא כשיטת ר"י בירושלמי דערלה הנ"ל, ועי' מש"כ בזה בהל' מעש"ש, ועי' בדברי רבינו בה' שמיטה ויובל פ"ד ה"כ דלא הביא שם רק הדין דשל ששית בשביעית ולא של שביעית בשמינית והטעם ג"כ משום דלא טרח אבל בהלכה כ"א דשם טרח ואף דאיסורא לא זרעי אינשי שם שאני הואיל ואיסורו ע"י קרקע:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה