צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה ד
ותבואה שהשרישה אחר שקרב כו'. והנה בזמה"ז דכל היום אסור אימת הויא השרשה שיתיר היום וגם י"ל דאף דגבי עומר די קודם הבאת העומר אבל עכשיו צריך שישרש קודם י"ו דהיינו קודם זמן קצירת העומר, ועיין בירושלמי פ"א דחלה דהוה שם ג"כ מחלוקת ומביא ראיה מהך ברייתא דפסחים ד' נ"ה ע"א מהך דר"י וברש"י שם ד"ה מנכש דנקט עד שעת הקרבתו אף לאחר שהאיר המזרח אם נשרש ג"כ מותר אך משום דר"י לשיטתיה דס"ל דעומר מעכב, ועיין בירושלמי חלה פ"א דלמ"ד דקצירה מתרת לקצור בעי שם אם קצר ונטמא הקצירה אם חזר לאיסורו ר"ל דס"ל דלא דהקצירה מתרת רק הקצירה שהוא מביא ממנה העומר, ועיין בהך דמנחות ד' ק"ב ע"א גבי מה דאמר ר"א שם מעילה אטומאה קרמית כו' לבתר דפקעה לה כו' הרי חזינן כיון דניתר פעם אחת שוב אין חוזר ונאסר, ועיין מש"כ התוס' בכורות ד' ל"ח ע"ב דס"ל דמום אף שיש לו רפואה מ"מ הוה מום, ועיין תוס' זבחים ד' י"ב ע"ב דקרא דעבר מומם ירצה הוא רק אם ע"י רפואה וצ"ל כך דגבי קדשים שהם נפרדים אם פדאן קודם שיתרפא המום שוב לא חל עליהם קדושה עוד אבל בבכור וכדומה אז י"ל כיון דעבר מומן חל עליהם הקדושה למפרע, ועי' בהך דתמורה דף כ"ד ע"א בהך מחלוקת דראב"ש ורבנן אם חל איסור חטאת שנתכפרה בעליה אח"כ, ועי' בע"ז ד' ס"ג גבי אתנן שקדמה והקדישתו אם חל עליה איסור אתנן ע"ש, וצ"ל הטעם דלא דהקצירה מתרת לקצור רק משום דאסור לקצור קודם קצירת העומר וא"כ עכשיו דצריך לקצור קצירה אחרת שוב הוה כמו קודם קצירה, ועי' בהך דפסחים ד' צ"ח ע"א דאמר שם דלמ"ד חצות קבע אם הפרישה לאחר חצות שוב לא נקבע כלל לפסח דהקביעות הוא רק זמן התחלת שחיטת הפסח ולא זמן שחיטת הפסח, וע"ש ד' צ"ו ע"ב וד' ע"ג ע"ב וכן ס"ל לרבינו ז"ל בהל' ק"פ דאם בתחלת זמן שחיטה היה בדרך שוב נדחה מפסח ע"ש וא"כ גם כאן כן גבי השרשה כיון דתחלת הזמן לא השריש שוב אין השרשה מתרת ולא דמי לקצירה דלעיל כמש"כ, ועי' בהך דנדה ד' ל"ו ע"ב וד' ל"ז ע"ב גבי קושי סמוך לנדה ע"ש, ועי' מש"כ הרא"ש ז"ל בנדרים ד' ע"ב ע"א גבי זמן דהפרה אם צריך שיהיה זמן המקיים בעת שיוכל להפר ע"ש, וע"ש ד' ע"ו ע"א בהך דר"א דיליף מזרעים טמאים, וזה תליא אם הזריעה מטהרת או מה שזרועים ומטבילה אין ראיה דכ"ז שלא נטמא אין עליה שם טבילה כלל, ועי' בהך דכריתות ד' י"ג ע"א דאם אכל חצי פרס וטבל ואח"כ השלים לא מהניא טבילתו ע"ש, וה"נ ר"ל גבי נדר ע"ש ברש"י ד' ע"ה ע"ב ד"ה ומה מקוה דמפרש דקאי אחכם ור"ל לפי מאי דמסקינן שם ד' צ' דאין חכם מתיר עד שיחול הנדר ואף דכבר נדר וכמו גבי טבילה וכמש"כ: