צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה ב
החדש כו' אסור לאכול כו'. עיין פסחים דף כ"ג ברש"י ותוס' דנקטו חטים משמע אבל של שעורים אסור להאכיל לבהמה קודם הבאת העומר משום דיש עליהם גם שם טבל וכמו שטבל אסור בהנאה של כילוי אף לכהן ה"נ כן כ"ז שלא הביא העומר במין שמביא ממנו העומר אסור להאכילו אף לבהמה, ועי' בירושלמי חלה פ"א ה"א גבי הך מה דבעי ר"א אם יוכל להביא העומר מהני דהשרישו אחר העומר שעבר אך הביאו שליש לפני שנה הבאה ואמר שם דאם נימא דאינו יכול להביא א"כ א"א שהעומר יתירן ואמר שם הרי שאר מינים תלוים בעומר ואין העומר בא מהם, ולמש"כ באמת יש נ"מ דזה הוה בגדר טבל וזה הוה בגדר איסור, ועי' בתוספתא שבת דאמר שם דמותר לטלטל חדש בשבת ע"ש בפט"ו ור"ל משום דיכול להאכילן לבהמה. אך י"ל דמיירי בשל חטים וכמש"כ. או י"ל דר"ל באותו שבת שהעומר קרב ונ"מ להך דין דמוקצה לחצי שבת, וכן נ"מ לזמן הזה דליכא הקרבה דאז לא הוה גדר טבל:
אלא בזמן שיש כו'. הנה במשנה נקט מיד ומה הלשון מיד אך ר"ל דאף דלאכול שיריים של המנחה לר"י שם ד' כ"ו ע"ב והכי קיי"ל כמש"כ רבינו בפי"ב מהל' מעשה הקרבנות, רק משישלוט האור ברובו, זה רק גבי קומץ דהוא מתיר שיריים אבל גבי חדש למ"ד דכשאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר וא"כ אדרבא העומר אוסר החדש ולכך תיכף כשקרב ע"ג המזבח וקלטו המזבח כמבואר שם ד' כ"ו ע"ב שוב נסתלק האיסור וע"ש ד' נ"ז ע"א גבי חימצה בראשו של מזבח דמקרי הקרבה תיכף כשבא על המזבח. ובאמת י"ל דזה ר"ל שם ד' ה' ע"ב בהך דאמר רב מנחת העומר תוכיח ואמר שם מה למנחת העומר שכן מצותה בכך ר"ל דאדרבא לכך אסור משום דבעי להקריב עומר וזהו הגורם האיסור וע"ש דף ה' ע"א ברש"י ד"ה ואם איתא דמשמע שם דלא ס"ל כפי' התוס' רק משום עומר עצמו ומ"מ הוה מקרי איסור, ועיין תוס' קדושין ד' נ"ז ע"ב גבי מה שלי בשלך אם הדם מתיר או משום דקודם זריקה אסור ונ"מ ג"כ להך דאמרינן בזבחים ד' כ"ו ע"ב גבי בשר אסור באכילה אבל בעלים נתכפרו אם יש בזה משום מעילה אם הוה כמו קודם זריקה או כיון דכאן שוב לא שייך זריקה שוב ליכא מעילה ולא שייך הך דין דלפני זריקה, ועי' פסחים דף ע"ז ע"ב ברש"י ד"ה דם ע"ש, ועי' בהך דסנהדרין ד' ס"ג דיליף מלאו דלא תאכלו על הדם, וי"ל דמיירי קודם שפיכת שיריים או כגון לאחר מתנה אחת דאף דהקרבן כשר מ"מ הוה עדיין דם בכוס, ועי' בהך דזבחים ד' ל"ח ע"ב דנקט שם אינן באות בלילה וע"ש ברש"י דמשמע הטעם משום דנפסלות בשקיעת החמה. אך באמת י"ל דהוי אמינא דכיון דזרק מקצת דם הוה כמו שקלטו מזבח לשאר הדם ע"ש ד' מ"ג ע"א אך התוס' שם מחלק בין דם דלא מקרי לחם, וגם י"ל כיון דלא מעכב לא שייך קלטו דלאו חדא מלתא היא ועי' בירושלמי יומא פ"ה דבעי שם למ"ד שיריים הפנימים מעכבים אם נותנם בלילה ואמאי הרי נפסלים וצ"ל כמש"כ, ועיין תוס' סוטה ד' כ"ג ע"א מש"כ שם בשם הירושלמי לר"ש דאמר קומץ קרב בפ"ע ושיריים קריבין בפ"ע אם קרב בלילה וע"כ צ"ל דס"ל דזה הוה כמו גדר הקרבה בפ"ע לא ששייך להקומץ ע"ש, אך א"כ מי מקדשם וצ"ל דכלי הראשון מקדשם לאחר שקמצו עיין מנחות דף ז' ע"א וד' ח'. גם י"ל דר"ש לשיטתיה שם ד' כ"ו ע"א, וכן ג"כ גבי מחוסרי כפרה הוה ג"כ מחלוקת אם הקרבן מתקן להדבר או אדרבא בשביל הקרבן הוא מחוסר וזה תליא בהך מחלוקת דר"ע וריב"נ בכריתות ד' ח' ע"א אם שאר הקרבנות חובה לאכילת קדשים או לא וזה אם הוא בגדר תיקון כמו טבילה או אדרבא העיכוב הוא משום הקרבן אז י"ל דכל הקרבנות מעכבין, ועיין תוס' שבועות דף ח' ע"א ד"ה ואימא מש"כ מהך דכריתות ד' כ"ו יולדת כי קמייתי קרבן כו'. אך י"ל דנ"מ להך דכריתות ד' ח' הנ"ל, וגם י"ל דכיון דהעומר ע"ג מזבח הוה כמו לחמו של מזבח כמבואר בזבחים דף פ"ה ע"ב וא"כ הוה כמו ליכא עומר ושוב היום מתיר, אך זה תליא אם נימא דכל שעה ושעה מתיר או רק האיר המזרח מתיר וכאן בהאיר המזרח לא הויא חזיא להיתר דאז היה העומר א"כ שוב שאר יום לא מתיר ועי' מש"כ התוס' מכות ד' י"א ע"ב בד"ה אמר אביי מה דמחלקי שם בין הבאת סימנים וכן נ"מ לגבי מה דקיי"ל דאם השריש קודם העומר העומר מתירן והוא הדין קודם להאיר היום אם השריש כל יום ט"ז אם מתיר או לא או רק האיר מתיר ועיין בהך דפסחים ד' נ"ה ע"א בתוס' ד"ה כל הרכבה, אך כל זה למאן דפליגי אר"י אבל כיון דרבינו פסק כר"י שוב צריך הקרבה כמו גבי שאר מנחה ולכך השמיט רבינו הך מיד:
מחצות היום כו'. עיין בפיהמ"ש לרבינו דפירש דאזלינן בתר חצות היום דירושלים ר"ל אף דזה הוה גדר תקנה והוה אמינא דאזלינן בכל מקום בזמן חצות דשם ועיין בירושלמי דמאי פ"ב ה"א בהך מחלוקת דר' וראב"ש גבי פירות דמאי אם הולכין אחר מקום שהפירות משם או אחר מקום מעמדו ועיין בהך דפסחים ד' נ"ב ע"א אטו אגבא דחמרא קלטינהו ע"ש ובירושלמי פ"א דגיטין ה"א היתה ידה ארוכה וקיבלה גט בא"י אם צריך לומר בפ"נ אם אזלינן בתר קבלת הגט או בתר עמידת האשה ע"ש ולכך קמ"ל רבינו כאן דאזלינן בתר זמן שבירושלים: