צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק טו · הלכה יז
שאר איסורים כו' וכן שומן גיד כו'. ולא דמי ללובן כוליא שכ' התוס' דלא אסור כלל ועי' לעיל בסוף פ"ז מש"כ שם לחלק בין צלי לבישול ולקמן בהל' ל"ב, ועי' בהך דמנחות ד' ס"ז ע"א גבי תרומת עכו"ם ועי' בתוס' ע"ז דף ס"ה ע"ב ודף ל"ה ע"ב ד"ה מכלל ותוס' ביצה דף ט"ז ע"ב דמבואר שם דהיכא דאיתיה לאיסור בעין נאסר גם הבלוע ועי' תוס' ע"ז דף י"ג ע"א ד"ה מעות דהיכא דהוה מדרבנן משום קנס לא גזרינן כולי האי ועי' קדושין דף ל"ט ע"א גבי הכרז על פירותיהן שהן טעונין גניזה ע"ש ברש"י בזה, וגם נ"מ כאן אם הגיד עצמו מצטרף לס' כמו גבי עצמות וקליפין אך רבינו ז"ל בהל' תרומות פי"ג ה"ז פסק דאין מצטרף הפסולת של תרומה להחולין ע"ש, ועי' במה דפליגי תנאי בפ"ד דדמאי ה"ג אם ת"מ של דמאי מדמעת או לא ובתוספתא דתרומות פ"ה ע"ש ובדברי רבינו בהל' מעשרות פי"ב ה"ד ע"ש בהשגות, ועי' בתוספתא דמאי ספ"ה גבי עציץ דאינו מדמע ובירוש' פ"ז דכלאים ה"ו וא"כ חזינן דתרומה דרבנן אינה מדמעת, ועיין בתוס' ביצה דף ד' ע"ב ד"ה ותנן מה דמחלקי בין תרומת פירות דרבנן לשאר דברים, ועיין ביומא דף פ"ג ע"ב דמבואר שם דפירות עציץ שאינו נקוב חמיר יותר מן ירק ע"ש ותוס' יבמות דף פ"א ע"א ד"ה ואין מה דמחלקי בהך דפסחים דף מ"ד גבי תרומה דרבנן, ועי' תוס' כתובות דף כ"ה ע"ב ד"ה נאמן מה דמחלקי בין דבר דיש בו דאורייתא לדבר דלעולם הוה דרבנן ע"ש ועי' בהך דעירובין דף ל"ו ע"א דטומאה דרבנן יש לה עיקר מה"ת ותחומין בשבת מקרי אין לו עיקר מה"ת ע"ש ברש"י ועי' בהך דפ"ב דערלה דתרומת מעשר של דמאי ג"כ מדמע ובירושלמי ספ"ד דתרומות ובמשנה שם מוכח דאף תרומת ירק צריך ק"א ע"ש ומש"כ רבינו ספט"ו בהלכות תרומות. אך כך דהנה כ"כ דיש בדימוע שני דינים אחד מה שכל התערובות נאסר דהרי אף לדידן דס"ל דלא כר"א בתמורה ד' י"ב ובתרומות פ"ה דרק אינה מדמע אלא לפי חשבון מ"מ ס"ל לרבינו בהל' תרומות פי"ג ה"ג דבעינן כנגד המדומע שיש בה לפי חשבון והמדומע אינו מצטרף כדמוכח מדברי רבינו בפי"ג מהל' תרומות ה"ג וכן ס"ל להתוס' בתמורה דף י"ב דלא כרש"י שם דס"ל דמצטרף והוא בעצם מחלוקת בירושלמי פ"ה דתרומות ה"ה והל' ו' אם החולין שלמטה נעשה כחרשין וע"ש בהך דר"י גבי סאה תרומה שמעלה אותה מתוך המאה אם צריך שיעור לבטלה כשנתערבה עוד הפעם או די בכ"ש, וזה רק בודאי תרומה אבל ספק עיין בדברי רבינו (פט"ו) [פי"ד] ה"ח מש"כ שם דדי בחמשים ובדברי הר"א שם בשם הירושלמי. אך באמת כונת הירושלמי כך דהנה יש ב' גדרי ביטול אחד שיתבטל האיסור ואחד שיתבטל הדבר בעצם והנה עיין בירושלמי דערלה פ"א ה"ה ותרומות פ"ט ה"ח דספק ודמאי בטלין במחובר ע"ש אף דמחובר הוה כל אחד עומד בפ"ע ולא הוה תערובות והוה כדבר המסויים מ"מ זה רק היכא דצריך שיתבטל הדבר אבל היכא דצריך שהאיסור יתבטל אז גם באינו מעורב מתבטל ועי' מש"כ לעיל פ"ג הט"ו ע"ש ועי' בירושלמי ספ"ג דחלה גבי רושם וזה רק שם גבי טבל דצריך חיוב הפרשה וכ"ז שהדבר לא בטל גם האיסור לא בטל, ועי' בתוספתא דתרומות פ"ה ובירושלמי שם ספ"ד גבי קישות טמאה שנתערבה בתוך מאה קשואים טהורים דאם הוכשרו לא בטלי והטעם משום דקישואין הוה כל דבר עומד בפ"ע כמבואר בירושלמי תרומות פ"ב ה"א גבי ערימה ולכך רבינו ז"ל בפ"ה מהל' תרומות גבי תורמין מן הטהור על הטמא בהל' ז' נקט רק ערימה של חטין אבל של קישואין אין תורמין דכל אחד הוא בפ"ע וא"כ הדבר א"א ליבטל ומקפיד על תערובתו לכך לא בטל, משא"כ בספק ובדמאי כיון דליכא כאן מצות נתינה יכול להתבטל רק האיסור לחוד ולכך בטל במחובר וכמש"כ ולכך אמר בירושלמי תרומות פ"ד הלכה ח' דגבי ספק אינו עושה המדומע ודאי איסור לענין שאם נפל למקום אחר המדומע עצמו לא יצטרף רק דאסור מצד התערובות וא"כ לפי"ז אם נתערב ביותר מחמשים שוב אין צריך רוב להתערובות השני רק די במחצה דמצטרפין שניהם זהו כונת הירושלמי וכן בדבר שדרכו להבלל עי' בירושלמי בתרומות ובדברי רבינו פי"ג ה"ד אז אם רוב חולין אף דהוא נאסר מ"מ אינו מדמע דשם האיסור הוא רק מחמת הדבר ולא נאסר הכל, וכן הדין היכא דאין בו רק טעם ולא ממש אז ג"כ כן ועי' תוס' ע"ז ד' ס"ט וכן גבי מין בשאינו מינו כמבואר בחולין דף צ"ט ובדברי רבינו פי"ג ה"ב ע"ש ולכך גבי תרומה דרבנן אז הא דצריך ק"א רק מחמתו ולא שהכל נאסר וזהו מה דר"ל בפסחים דף מ"ד תרומת תבלין דרבנן ועי' ביבמות דף פ"ב ע"ב בהך דר"י ור"ל ועיין בהך דבכורות דף כ"ב ע"ב גבי טומאת משקין דרבנן דסגי במחצה על מחצה ועי' במה דס"ל לרבינו ז"ל לחלק בהל' ביכורים פ"ה דגבי חלה של חו"ל אף הראשונה א"צ ביטול ברוב ע"ש בהל' י"ב וגבי תרומת חו"ל ס"ל בהל' תרומות פי"ג הי"א דבעי רוב והטעם דגבי חלה אין עליה גדר קדושה דהא ע"כ היא טמאה רק דנאכלת לכהן קטן וגם לא היה לה שעת הכושר לטהרה ועי' בפסחים דף ל"ג רק הטעם משום דצריך להתיר לכך מפרישה ולכך הוה כמו שאר תקנת חכמים ובטלה במחצה על מחצה משא"כ בתרומת חו"ל לא בטלה מחמת גדר קדושה ולכך צריך רוב רק גבי יין דהוה דבר הנבלל אז אם מתחלה עירב ברוב חולין הקדושה כבר בטלה רק מחמת האיסור בזה די מחצה על מחצה, וע"ש בפי"ג ה"ה גבי הך מחלוקת דרבינו והר"א ז"ל ע"ש, אבל התרומה עצמה אף מה"ת א"א לה להבטל בגדר איסור רק בגדר עצם ולכך ס"ל לרבינו בהל' ביכורים פ"ו ה"ד דמדומע פטור מן החלה ולא חילק בין חלה ד"ת לדבריהם ועי' בהך דנדה ד' מ"ז ע"א ע"ש ובירושלמי בחלה שם ובתרומות פ"ד רק דרבינו ר"ל שאין בהם רק ה' רבעים וזה לא מצטרף מה"ת התרומה לחולין, ועי' בירושלמי שם בהל' ד' גבי גדיש שנדמע ושם פ"ג מ"ב גבי נדמע עיסתה כו' ואם משגלגלה חייבת וי"ל דהך דנדה דף מ"ז הנ"ל מיירי לאחר שגלגלה ועיין בירושלמי פ"ד דחלה ה"ג דקב מדומע אינו מצטרף משמע דהוא בעצם פטור לא מחמת התערובות ועיין בתוס' סוכה דף ל"ה ע"ב גבי עיסת טבל ע"ש ובהך דפסחים דף ל"ז ע"א ברש"י ד"ה המדומע ועי' בתרומות פ"ז מ"ה ו' ז' דמבואר שם דספק תרומה פטור מן החלה לר"י וגם גידולי תרומה ג"כ פטור אף דהוה רק מדרבנן וצ"ל משום דלא היה לה שעת הכושר לחיוב ואינו ראוי ועי' בירושלמי שם פ"ו ופ"ט שם דבדבר שזרעו כלה חולין כ"ש מבטלין אותן. אך י"ל דלא חל עליהם כלל התקנה של גידולי תרומה תרומה לא משום דרבנן סגי בביטול כ"ש, ועי' בירושלמי שם דאמר בהל' א' דהקדושה חלה עליהם בשעה שהן מחובר אך זה תליא בהך דמנחות דף ע' ע"א אם שייך שם גדר תרומה במחובר ועי' בהך מחלוקת דכלים פי"ד משנה ז' גבי כלי מתכות שנשברו לאחר שנטמאו אם הטומאה שיש עליהם הוה כמו נטמא מחדש או רק טומאה ישנה ונ"מ אם מהני הזאה שלהם בשעת שבירתן ע"ש בפיהמ"ש ובדברי רבינו בהל' כלים פי"ב וגם אם לא עשה מהם כלים גמורים רק גולמי אם יש עליהם שם טומאה ועי' בהך דזבחים דף צ"ה כגון דרצפינהו מרצף וע"ש בדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"ח הכ"א דמכניסו ואח"כ מתקנו כי היכי שיהיה כמו שנטמא בפנים, ועי' בדברי רבינו בהלכות פסוהמ"ק פי"ט ה"ו ע"ש, ולכך כאן גבי שומן גיד דהאיסור הוא הטעם לא הדבר צריך ס', ועי' תוס' פסחים דף מ"ד ע"א ד"ה איתיביה דמוקמי שם בקמח חטים בקמח שעורים ור"ל אביי לשיטתיה דס"ל בע"ז דף ס"ו דאזלינן בתר טעמיה ועיין תוס' יבמות דף פ"ב ע"א ד"ה ר"י ע"ש וברש"י נזיר דף ל"ז ע"א דתבלין שאני מחמת דלטעמיה עבידא ולא בטלי: