צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק טו · הלכה יד
הערלה כו' נפלה לפחות כו'. עי' בהשגות דבהנאה אינו אסור ע"ש ועי' פ"ח דע"ז ועי' בהך דזבחים ד' פ"ח ע"א דמבואר שם דאין מביאין מנחה מן המדומע ע"ש בתוס' ומש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה ע"ש ועי' בהך דפסחים דף מ"ח ע"א גבי מן המאתים מוכח שם ג"כ דאין מביאין נסכים מן המדומע ועי' ירושלמי ערלה פ"ב ה"א דס"ל דזה קאי רק אבעלי חיים דלא בטלי ועי' בתוס' חולין דף ק"מ ע"א אם שייך איסור הנאה גבי קרבן אך י"ל דנ"מ דהוה כמו שחסר משיעורו וגם לא הוה שלו וגבי נסכים מבואר בהך דמנחות דף פ"ב ובדברי רבינו ס"פ ט"ז מהל' מעה"ק מחמת שנאמר בהם המקריב קרבנו שיהיה משלו לגמרי ועי' מש"כ התוס' סוכה ד' מ"ח ע"ב גבי נסכים שנתגלו מטעם דחסר שיעורו ועי' בירושלמי שם דהמים הוא מטעם משקה ישראל והיין משום המשמח ע"ש והטעם משום דכיון דגבי יין יש תקנה לישנו אין עליהם שם פסול בעצמו ונ"מ ג"כ לדמאי דהנה מבואר בירושלמי פ"א דדמאי דמותר להביא מנחות מן דמאי ע"ש בהל' ג' לענין נסכים מאי ועי' בהך דחגיגה דף כ"ה ע"ב במטהר את טבלו ליקח ממנו נסכים ולא גזרו כאן על דמאי ועי' בירושלמי דערלה פ"ג גבי הך דאמר שם ר' בא בר ממל הניית ערלה בטלה ברוב וגבי סממנין הטעם משום דיש שבח סמנין ע"ג צמר והוה כמו בעין ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות על בעהמ"א פ"ב דפסחים ע"ש, ועי' מש"כ רש"י זבחים דף ע"ב ע"ב ומנחות דף ע"ז ע"ב דמשמע שם דתרומה מדמע מה"ת ועי' תמורה דף ד' ע"א גבי דמעך ותוס' נדה דף מ"ז ע"א מה דרצה לחלק בין לאסור הכל או שיאסר רק מחמת המדומע גם יש לחלק בין טעם לבעין אך באמת כך דדבר שיכול להיות שיהיה כמו דבר האוסר אז נאסר הכל בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם וגם דבר שדרך שמערבין בו הוה כמו איסור עצמיי עיין בהך דע"ז דף ל"ח ע"ב גבי כבשין דמבואר שם דאם בידוע אסורים בהנאה ועי' בתוספתא שם פ"ה גבי זיתים השילחים הוה שם מחלוקת דתנאי אם אסורים בהנאה או רק באכילה והטעם כמו דאמרינן שם דף ל"ה דכיון דאוקמי קמוקים כמאן דאיתא כו'. ר"ל כיון דניכר הפעולה שהם עושים הוה כאילו הן בעין וה"נ כן ובזה יש לדחות הראיה שהביא הרי"ף ז"ל בסוף פ"ב דע"ז גבי חגבים דמיירי בכבושים לא בשלוקים די"ל דנ"מ לגבי איסור הנאה, ועיין בדברי רבינו ז"ל לקמן בפ' י"ז הכ"ו דדייק שם גבי מורייס במקום שדרכן לא כמבואר בגמ' דידן דאף במקום שרוב נותנין יין מותר בהנאה והטעם משום דס"ל דזה תליא בהך פלוגתא דר' וראבר"ש בירושלמי דע"ז שם ובפ"א דדמאי ה"ג ובפ' י"א דתרומות ע"ש ורבינו פסק כר' עי' בפי"ג מהל' מעשר הי"ח ע"ש, ועי' בירושלמי פסחים פ"ז ה"ב גבי נגע בחרסית של תנור אמר שם דהוה פסול הגוף וגבי נטף מרוטבו על החרס אמר דהוה פסול מכשיר והטעם משום דשם אסור רק משום בלוע ולא משום עצם ובקדשים לא הוה בלוע כמו עצם, ועי' רש"י חולין דף קט"ז ע"ב דנקט גם גבי מבושל תעובר צורתו וצ"ל דהא יליף מהך קרא בפסחים דף מ"א צלאו ואח"כ בשלו ואף למ"ד דבישול לא מבטל לצליה לכך הוה זה רק פסול מכשיר וצריך עיבור צורה: