צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה ז
המבשל שליל כו'. אבל המבשל כו'. הנה לפי מש"כ לעיל דדוקא גבי שיליא שיצאתה לחוץ אז הוה פירשא בעלמא אבל בפנים יש עליה שם בשר, והנה כאן הוה מחלוקת אם צריך קרא למעט שיליא או גם בלא קרא וכן גבי שליל הוה ג"כ מחלוקת אם צריך קרא לרבות או גם בלא ריבוי יש עליו שם גדי, ועיין בהך דזבחים ד' ל"ה ע"א מבואר שם דרובא דאינשי לא אכלי ליה ולכך לא חל עליו מחשבת פיגול ע"ש וכן פסק רבינו ומ"מ שם בשר יש עליו דאם פיגל הזבח נתפגלו גם הם, ועיין במש"כ רבינו בהל' פסולי המוקדשים פ' י"ח הל' כ"ג דהוה כאוכל משאר בשר הזבח, וגם נ"מ לעור של שליל דרבינו פסק לעיל פ"ד הל' כ"א דחייבים עליהם גם משום איסור, אם לגבי בב"ח יש עליהם ג"כ שם גדי די"ל דרק גבי נבלה דיש ריבוי לזה בתו"כ ולא לגבי בב"ח, וגם באמת נ"מ לפי מש"כ התוס' בכ"מ בחולין דשם המין ליכא על עובר רק שם הדבר וגם נ"מ בין בן ט' או בן ח' עיין ד' ע"ה ע"א וד' ס"ט ותוס' ד' פ"ט ע"ב וד' צ"ב וד' ק"ג וד' קכ"ו ע"ב ד"ה יכול, ובאמת זה תליא בהך דתמורה ד' י"א ע"ב האומר מה שבמעיה של זו עולה דאסור בעבודה אם משום גדר עבודה הך לאו דלא תעבוד או משום גדר מעילה אף אם נימא דהוא מה"ת ונ"מ אם הקדיש העובר לשלמים עיין רש"י בכורות ד' ט"ו ע"ב מה דאמר שם עוד נ"מ וזה אם יש עליו שם שור או לא, אך לפי מש"כ בהל' א"ב דס"ל לרבינו דאף דקי"ל דעובר ירך אמו הוא מ"מ הוה כמו דאמרינן בהך דמנחות ד' י"ד ע"ב דאם פלגינהו מיפלגי י"ל דלכך ס"ל לרבינו דמחשב לאכול שליל חוץ לזמנו או חוץ למקומו לא הוה פיגול משום דפלגינהו מגוף הבהמה והוה כמו שלא חישב בשעת עבודתו, ונ"מ דנהי דשם פיגול אין עליהם מ"מ פסול מחשבה יש ונ"מ דאם חשב לאכול חצי זית מבשרו וחצי זית מבשר השליל י"ל דשפיר מצטרף לפיגול ולכך רבינו ז"ל בפי"ד מהל' פסולי המוקדשים וכן במשנה דזבחים ד' ל"ה ע"א גבי שליל ושליא וביצת העוף לא נקט כשר רק דלא הוה מחשבת פיגול וגם אפשר לומר דאם חישב שיאכלוהו הכלבים דקי"ל דהוה פיגול אם חישב שיאכלו הכלבים מן השליל או מן השליא י"ל דהוה פיגול כיון דבאמת שם בשר עליהם וכן הך ביצת העוף דפסקינן דגם אם נתפגל העוף אין חייבין עליהם משום פיגול י"ל דמיירי לאחר שנגמרו כמבואר בהך דביצה דף ז' ע"א אבל בשלל י"ל דאז הוה כמו שליל ושליא ובהכי א"ש לשון רבינו דבפרק י"ד הל' ז' מהל' פסולי המוקדשין נקט שם לשון ביצת העוף ובפרק י"ח הל' כ"ב נקט לשון ביציהם דכאן ר"ל בעודן באשכול ורק מחשבה אין בהם ושם ר"ל בנגמרו ולכך אין בהם חיוב פיגול כלל, ועיין תוס' מנחות דף ע' ע"א ד"ה ביצה ע"ש:
ועיקרי קרנים כו'. ר"ל כמו דאמרינן בחולין ד' קכ"א ע"א מקום שחותכן ויוצא דם ע"ש דמ"מ לאו בשר הוא, ועיין בכורות ד' מ"ד ע"א ע"ש: