צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה ד
וכן בשר חיה כו'. עיין בהך דכריתות ד' כ"א ע"ב במה דאמר שם דגים וחגבים שכולו היתר ומקשה שם במאי ואמאי לא מוקי לבב"ח וצ"ל משום דקי"ל דגם חיה ועוף מותר מה"ת, ועיין בהך דבכורות ד' ט"ו ע"א מה דמצריך שם קרא לענין חלב דלא נימא כצבי וכאיל גבי פסולי המוקדשים ואמאי לא מצריך מיעוט שמוזהר עליהם לבשלם בחלב דלא נימא דהוה כחיה אך עיין בחולין ד' קט"ו ע"ב דחד יליף שם איסור בב"ח מהך דלא תאכלנו דכתיב גבי פסולי המוקדשים ע"ש וזהו דר"ל התוספתא הובא בחולין ד' ק"ג ע"ב בתוס' דבב"ח נוהג במוקדשים ור"ל אפסולי המוקדשים ומטעם זה וא"ש. ועיין בתוס' חולין ד' נ"ח ע"א ד"ה ושוין וכ"מ. אך באמת שם י"ל דהטעם לא משום דבשר עוף הוה דרבנן רק משום דכותח הוה מי חלב וזה רק דרבנן וכמש"כ התוס' שם דף קי"ד ע"א ד"ה המבשל ע"ש, גם יהיה נ"מ לפי מש"כ לעיל לגבי תאו די"ל דאף דהוא מין בהמה מ"מ חלבו מותר וכמו שדייק לשון רבינו לעיל פ"ז הל' א' מה יהיה דינו לגבי בב"ח לדידן ובזה יש ליישב דברי רבינו בהל' ממרים פ"ב ה"ט דמבואר שם דס"ל דבשר חיה אסור מה"ת בבב"ח ע"ש וי"ל דר"ל כגון תאו דלגבי קרבן וחלב יש עליו שם חיה לדינא אבל מ"מ לענין בב"ח הוה בגדר בהמה. ובזה א"ש מה דלא חשיב ליה בתוספתא דכלאים פ"א גבי הני דברים בשור הבר מה דנ"מ בין ר"י לרבנן ע"ש דלא חשיב בב"ח משום דלגבי בב"ח לא אזלינן בתר הדין שיש עליו דין חיה רק בתר דידיה ולכך לא צריך מיעוט גבי פסולי המוקדשים דשם רק דין של צבי ואיל עליו, ונ"מ לחיה שילדה נדמה כמין בהמה דאז אף דלענין הכל הוה כחיה מ"מ לגבי בב"ח אסור, ועיין בהך דבכורות ד' י"ז ע"א. וכן יהיה בזה נ"מ לר"ש דאסר קלוט בן פרה אז יהיה נ"מ אם מה דנימא דליכא גבי בהמה טמאה דין בב"ח, אם מהך מיעוט דגדי אז י"ל דגבי קלוט בן פרה שפיר נוהג, ואם מטעם דאין איסור חל על איסור לא נהוג, ועיין בירושלמי שבועות פ"ג ה"ד בהך דר' בון בר' חייא בעי גבי שבועה שאוכל משחיטת פלוני:
לפיכך מותר לבשלו. כן דייק רבינו מהך דנקט שם דף קי"ג בשר בהמה דוקא, ועיין בר"ן ובזה יש ליישב מה דאמרינן שם ד' ק"ד ע"ב אתא לאסוקי ומיכל ואמאי לא אמר שם דהבישול גופא הוה איסור דאורייתא אך משום דשם נקט הגזירה על בשר עוף וגבי בישול לא גזרו על בשר עוף, ועיין בהך דבכורות ד' כ"ט ע"ב דמבואר שם דבשר חיה מיחלף בשל בהמה, ועיין בחולין ד' ל"ד ע"א מבואר שם ג"כ כן, ועיין בירושלמי פסחים פ"ד ה"ד דאמר שם אפילו בשר עוף ג"כ אסור בלילי פסחים משום צלי ע"ש והוא ג"כ משום דמיחלף, ועיין בבלי פסחים ד' י"א ע"א אם הגזירה הוא משום מיחלף או משום בדיל, ואנן קי"ל כרבנן דגזרינן משום מחלף, אך מלשון רבינו כאן משמע דלא גזרינן משום מחלף רק משום תקלה שלא יאמרו, וצ"ל כך דכיון דאין עליו איסור אכילה מטעם בב"ח רק כמש"כ לעיל דכיון דנתבשל בב"ח נעשה ע"י זה איסור וגבי חיה ועוף לא מיקרי כלל נתבשל בב"ח וא"כ ליכא בזה כלל חשש חילוף ובפרט לפי מה דמבואר בכ"מ דהיכא שיעשה איסור מלבד הגזירה לא גזרינן עיין בהך דשבת ד' מ"ה ע"א גבי אין מניחין נר ע"ג דקל בשבת ועיין ביומא ד' י"ד ע"א גבי כה"ג ביוהכ"פ ועיין בתוס' יבמות ד' ל"ו ע"ב גבי מינקת ע"ש וכ"מ בזה, וה"נ א"א למיכל בב"ח דאורייתא עד שיבשל בתחלה ויעבור איסור תורה על בישול לא גזרו בזה, והא דלא גזרו על בישול עצמו י"ל משום דזה דבר חדש לא גזרינן, ובזה א"ש מה דלא עשו סייג גבי פסח לראב"ע דמותר לאכול עד חצות ואמאי לא עשו הרחקה קודם חצות קצת דזה יותר שכיח לטעות עיין בזבחים ד' נ"ז ע"ב ואין לומר דהיכא דקביע זימנא לא חיישינן כמו בהך דשבת דף י' ע"א ע"ש הרי גבי חמץ עשו הרחקה כה"ג ועיין רש"י פסחים דף ב' ע"ב ודף ד' ע"ב ע"ש ולרב"ע אחר חצות יש עליו שם נותר עיין פסחים ד' ע"א ע"א וד' ק"כ ע"ב ועיין בתוספתא פ"ה דפסחים ופרק ב' דמגילה ע"ש אך צ"ל ג"כ כן כיון דהוא דבר חדש דרק עד חצות לא גזרינן. אך יש לדחות דהנה באמת בירושלמי פ"א דברכות מבואר שם דלא גזרו הך עד חצות רק בקדשים קלים והטעם משום דכהנים זריזין הם רק בקדשים קלים דגם הבעלים אוכלין כמו תודה אז גזרו גם על הכהנים אך אנן לא ס"ל כן כמש"כ רבינו בהלכות מעשה הקרבנות וכמש"כ רש"י בשבועות ד' ט"ו ע"ב ד"ה בלילא, ועיין תוס' מנחות דף כ' ע"ב, והנה גם בפסח אמרינן בפסחים ד' פ"ה דזריזין הם, ועיין בירושלמי ספ"ט דפסחים וכ"מ רק דבר דישנו בכל קדשים לא חלקו וכמבואר בירושלמי פ"א דפסחים גבי בדיקה ופ"ב דפסחים גבי לישת מצה ועיין בתוס' נדה ד' ס"ו ע"ב ותוס' יומא ד' ע"ט ע"ב גבי הך דר"צ משא"כ דבר דלא שייך רק גבי פסח בזה י"ל דלא גזרו:
[השמטה במ"ש דפסהמ"ק הוי כמו צבי ואיל כו' ובזה א"ש מ"ש התוס' ורש"י. ב"ק דף ע"ו ע"ב ד"ה בשוחט דרק בבע"מ מעיקרא ע"ש משום דפסהמ"ק לא שייך ד"ה כצבי ואיל ומ"ש התוס' בד"ל ס"ח שם בד"ה שחיטה ע"ש: ע"כ השמטה]