צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה א
בשר בחלב אסור לבשלו כו'. הנה עיין בירושלמי שבת פ"ז דהמעשן חייב משום מבשל גבי שבת. והנה בירושלמי פ"ו דנדרים מבעי שם אם יש במעשן משום בשר בחלב ע"ש ומה דבעי שם משום תבשילי שבת ר"ל לגבי מבשל אחר מבשל דאחר צליה יש בישול ואחר בישול אין בישול עיין פסחים דף מ"א אבל על בשר בחלב הוה בעיא וכן פסק רבינו כאן בהל' ו'. אך נ"ל דזה רק לעבור על בישול בשר בחלב וכן הך דסנהדרין ד' ד' ע"ב בישל ולא טיגן ר"ל ג"כ לענין לאו דלא תבשל אבל על האכילה חייב אף במטוגן ובמעושן וכן מוכח הך דחולין ד' ק"ד ע"ב דאמר שם אתי לאסוקי כו' ומיכל בב"ח כו' ואמאי לא חייש הא הוי איסור תורה במבשל לחודא. ובזה א"ש משום דמבואר בירושלמי פ"א דמעשרות ה"ו עשה כן בב"ח מהו שיחייב משום מבשל ואמר דאין בישול גמור אלא על האור וזה רק על לאו דמבשל אבל משום אוכל בב"ח חייב גם בכלי ראשון בלא אור וכן הא דאמרינן כאן דף ק"ח ע"ב באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלין ע"ש ברש"י דר"ל בישול גמור וזהו ג"כ רק לענין לאו דלא תבשל אבל משום אוכל בשר בחלב י"ל דחייב אף דכאן בתוספ' נקט יאכל ע' בתוספ' פ"ג דמכות נקט יתבשל אף אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי וכן ר"ל הך דפסחים ד' מ"ה ע"ב גם בב"ח חידוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא כו' ר"ל ג"כ כן. דהנה עיין ברש"י פסחים ד' כ"ה ע"א דס"ל דכבוש גבי בב"ח לא הוה כמו מעורב כלל רק כמאן דמנחי ליה בכדא ועיין תוס' מנחות ד' ק"א ע"ב ד"ה פיגול דלא כתבו כן רק דהוה כמו מעורב בעצם. אך באמת כך דעיין בחולין ד' ק"ח ע"א בהך דאמר אביי טעמו ולא ממשו כו' ע"ש ברש"י מש"כ ואף ע"ג דכי מסלק זה מתוך זה. אך באמת הפי' דלא מחמת שהם מעורבים זה הוא האיסור דהא אם אוכלם בב"א בלא תערובות מזגיות אין כאן איסור כלל מה"ת רק כך דהתורה אמרה דאסור לבשל בשר עם חלב וע"י הבישול נעשה איסור חדש דנעשו שניהם איסור חדש, והאיסור הוא ע"י מה שנתהווה ע"י בישול שניהם. והנה באמת גבי כלאים שם אם האיסור הוא ע"י מה דינקי מהדדי או האיסור הוא ע"י הזריעה עיין רש"י פסחים ד' כ"ה הנ"ל ותוס' חולין ד' ק"כ ע"ב ד"ה היכא שכ' שם דהאיסור נעשה ע"י הזריעה וגם העבירה היתה בשעת הזריעה ובאמת זה הוה מחלוקת בירושלמי פ"א דכלאים ה"ט דפליגי שם ר"י ור"ל אם זרע שני מינים וחלקם גדר אחר הזריעה דר"י פוטר ור"ל מחייב ועיין בהך דחולין דף קי"ד ע"ב כלום נאסר פרי עם פרי אלא ע"י האם ר"ל דעיקר האיסור הוא ההשרשה וזה נעשה ע"י קרקע, ועיין בהך דנדרים דף נ"ח ע"ב דאמר שם גבי שביעית איסורו ע"י קרקע משא"כ בכלאים ע"ש ברא"ש וברש"י ובתוס' מנחות ד' ס"ט ע"ב ד"ה בצל ע"ש אך שם ה"פ דגבי בצל שנטעו בכרם איסור הזריעה הוא רק משום כלאים דרק ע"י קרקע וכן גבי ערלה כן אבל מה שהדבר נאסר אז אין שייך עליו גדר כלאים וערלה רק שם איסור הנאה משא"כ גבי שביעית דהא לא נאסר כלל רק יש בו דין פירות שביעית ולכך אם נזרע בח' בטלה ממנו שם דין ז' רק דין ח'. ובזה א"ש ג"כ מה דמקשה מטבל דהא טבל ג"כ הוא לא הוי גדר איסור רק דין לכך נימא ג"כ שיתבטל ע"י קרקע ותירץ דדיגון הוא דקא גרים, ובאמת יש נ"מ גבי כלאים ג"כ בהך דמבואר בירושלמי פ"ה ה"ז גבי פעמים שהקשין מותרים והדגן אסור ע"ש וכן נ"מ להך דין דירוש' פ"ה דמעשרות ה"ד זרע בבית והעביר הסכך או להיפך זרע בחורבה ובנה עליו בית דהנה בפ"ה דכלאים מ"ד מבואר דבית שבכרם זורעין בה ואם בתחלה זרע ואח"כ עשה עליו בית אם האיסור הוא מטעם שגדל מן האיסור או האיסור הוא שעדיין יש עליו שם כלאי הכרם ונ"מ לדידן דפסקינן דרק אין גידולי איסור מעלין את האיסור אבל מ"מ הגידולין עצמן מותרין וכמבואר בירושלמי פ"א דערלה ה"ד וכן דייק רבינו בהל' כלאים פ"ה הכ"ד אבל אם נימא דעדיין שם כלאי הכרם עליהם אז גם הם אסורים ונ"מ לענין מלקות, ובאמת זה תליא אם גבי כלאים יש אוסר ונאסר או שניהם ביחד אסורים, ועיין בהך דמנחות דף ט"ו ע"ב ומה האוסר אינו נאסר כו' ובירושלמי כלאים פ"ז ה"ה גבי הך מחלוקת דר"א ור"י ומבואר שם כך דהאוסר הוא התבואה אוסרת את הגפנים וגם אוסרת עצמה, לכן אם התבואה הוסיפה מאתים או הירק נאסרו גם הגפנים אף שבגפנים אין הוספה, ועיין בהך מחלוקת דירושלמי בכלאים פ"ה ה"ז דר"ל בשם ר"א עם ר"י אם הביא דגן אז נאסר הכל או בהשרשה נאסר הכל וע"ש בפ"ז ה"ה אימתי מתקדשת יש שם שתי גירסות אם משתשליש או משתשריש והוא כך דהתבואה אוסרת עצמה בתחלה ואח"כ אוסרת הגפנים ולאסור הגפנים צריכה שליש, וכן הענבים יעשו כפול הלבן אך לאסור עצמה אז די בהשרשה וקמיפלגי שם אם הקשין או הזמורות הוה עצם האיסור או רק שנאסרו ע"י דבר אחר, ועיין בתוס' חולין ד' קט"ז וכ"מ בד"ה עיקרן נאסר ע"ש מ"ש מהך דכתובות. אך באמת זה הוה מחלוקת בירושלמי פ"ה דכלאים הנ"ל אם הם נאסרים מיד מחמת עצמן או רק הם נאסרים ע"י האיסור, ועיין תוס' עירובין ד' צ"ב ע"ב גבי גפנים בגדולה ע"ש דאף אם אין גפנים כיון שיש שם כרם נאסר וזה ר"ל הספרי פרשת תצא כרם אף שאין עושה פירות, ומוכח מדברי רבינו בפ"ה מהל' כלאים הכ"ג דאף דלא ניתוסף בהגפנים כלום מ"מ אם יש איסור בהתבואה נאסרו הגפנים אם הם הגיעו כפול הלבן אף קודם שהעביר בתוכו העציץ, אבל אם לא הוסיף מאתים אף דמ"מ יש כלאים בהתבואה רק דנתבטל מ"מ הגפנים לא נאסרו כיון דעכ"פ עכשיו אין האוסר נאסר, ועיין בהך דב"ב ד' כ"ו ע"א ושם ד' י"ח ע"א ברש"י ד"ה גדר. ובאמת אם נימא דהזמורות אינם אסורים מחמת עצמן רק דאסורות ע"י התבואה והענבים א"ש בזה מה דמבואר בירושלמי פ"ח דכלאים ה"א דמתחלה אמר שם גבי מקיים כלאים דלר"ע לוקה וע"י מעשה לכ"ע לוקה ואח"כ אמר שם על הך משנה דמכות דף כ"א פתר לה כר"ע ואמר שם דגם לר"ע אינו לוקה והטעם כך עי' תוספתא פ"ד דמכות דמבואר דאינו לוקה ועיין בע"ז ד' ס"ד ע"א דמבואר שם דלרבנן אין כאן איסור כלל ועיין תוס' ב"ק ד' פ"א. אך הדין הוא כן גבי כלאים. דהנה כבר הקשה התוס' על הרשב"ם דמשמע דס"ל דכלאי זרעים אסורים ועיין תוס' שבת ד' פ"ד ע"ב מה דהקשה על רש"י דס"ל דכלאי זרעים הוי רק דרבנן מהך דבכורות ד' נ"ד. אך כך לפי המבואר בירושלמי הנ"ל ספ"א דכלאים גבי הך מחלוקת דר"י ור"ל ס"ל ר"י כך דאם היה מתחלה זרועה שעורים ואח"כ זרע אצלם חטים אז הוה החיוב כלאים תיכף ע"י הזריעה ואז י"ל דהזרעים ג"כ נאסרים. ובזה א"ש מה דצריכי התוס' ב"ב ד' צ"ד לדייק מהך דחולין דכלאי זרעים מותרים אף דזה משנה מפורשת רק משום דשם משמע דאף כלאים כה"ג דעובר מיד בשעת זריעה מ"מ אינם נאסרים. אך באמת אין זה ראיה דשם ר"ל על איסור הבא מאליו עיין בתוס' שם בחולין, והטעם משום דכבר יש שם שדה על הקרקע וכעין מש"כ התוס' עירובין דף צ"ב וקדושין ד' ל"ט, ועי' ערכין ד' י"ד ע"ב, אבל אם זרע חטה ושעורה בב"א אז אין החיוב בא רק לאחר שגדלו ולכך אם באמצע חילקן גדר ס"ל לר"י דפטור ור"ל ס"ל דמ"מ חייב. ובזה י"ל מה דכתב רש"י דכלאי זרעים הוה דרבנן ר"ל כה"ג הוא רק בשעת הזריעה, ועיין בהך דב"ק ד' נ"ה ע"א דשם נקט רבינא ג"כ אלא רק בהני דזורע חטה ושעורה כאחד ע"ש. והנה עיין בספרי פ' תצא וכן משמע מדברי רבינו פ"ה מהל' כלאים הי"ח דהא דדבר שאין דרכו לזרוע פטור זה רק באיסור מקיים אבל בזריעה חייב אף זה. ובזה א"ש הך דב"ק ד' פ"א הנ"ל דכל היכא דעלו מאליו או שנזרעו שלא מדעתו כמו אנס הקיום שלהם הוה כמו זריעה דמעיקרא, ועיין בירושלמי פ"ה דכלאים ה"ז על הך דהיה עומד בכרם דאמר שם דמיירי בעומד בשדה לבן והרוח סיערתו לשדה כרם ונ"מ דמה דמבואר שם דלפניו אסור אם זה הוי בגדר זורע או בגדר מקיים, ועיין בדברי רבינו שם בהלכה י"ז דלענין האוסר בעצמו הוה בגדר זורע ולענין הגפנים רק אם קיימם ואז הוה בגדר מקיים ונ"מ דלא אסר רק כמו זרוע ובא דרק אם הוסיף מאתים, וא"כ כך דהנה אף דרבינו ז"ל ס"ל כאן פ"ח הל' ט"ז וכ"מ דאין לוקין על הנאה אף במקום שאסור בהנאה זה רק בשאר איסורים אבל בכלאי הכרם דאף שלא כדרך הנאתו אסור י"ל דלוקין אף על זה, ועיין לקמן פ' י"ד ובפ' ה' מהל' יסודי התורה וא"כ לפי"ז כך גבי המקיים בכלאי הכרם זה גופא הוה הנאה וכעין שרשיפא דפסחים דף כ"ז ועיין ברא"ש נדרים ד' מ"ז ע"ב ובהך דעירובין ד' ל"א ע"א וכי מותר לקנות בית באיסורי הנאה ע"ש בזה ולכך אמרינן בירושלמי דמקיים בכלאי הכרם אף לדידן לוקה וכן גבי כלאי זרעים אם קיימם היכא דעדיין לא הוו בגדר זריעה כמש"כ אז ג"כ לוקה די"ל דזה גופא הוי זריעה אך ההיא משנה דמכות הנ"ל דמיירי בשביעית ומבואר במשנה פ"ז דכלאים מ"ה דאז אינו נאסר מחמת דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו שוב ליכא מלקות על מקיים לדידן ואף דהא הזמורות הם שלו והם נאסרו וכמש"כ הר"ש בכלאים ועיין בנדרים ד' מ"ב ע"ב גבי ארעא רחמנא אפקריה ע"ש מ"מ לפי מה שכתב שהזמורות בעצמם אינם נאסרים רק שנאסרים ע"י האוסר דהיינו התבואה והענבים וכיון שהאוסר עצמו אינו נאסר הם ג"כ אינם נאסרים, והנה לגבי בב"ח אם זה הוה בגדר אוסר ונאסר או שהם שניהם נאסרים ביחד באמת זה תליא בהך פלוגתא דרב ולוי גבי חצי כזית בשר וחצי זית חלב שבישלן אם לוקה על בישולן ר"ל אם יש עליהן כלל שם בב"ח ורבינו ז"ל פסק כלוי דשניהם אז יש עליהם שם איסור לבשל בשר בחלב ואחר שבישלן נעשה איסור ואסור לאוכלן ומצטרפין ביחד גם לענין אכילה ואז אין עליהם שוב איסור בב"ח רק דבר אחד אסור ובאמת כן מפרש רבינו ז"ל הך משנה דמעילה ד' י"ח הערלה וכלאי הכרם מצטרפין ר"ל דאוכל חצי זית מן הענב וחצי זית מן הירק לוקה עליהם עיין לקמן פ"י ה"ז ואך לשיטת הר"א ז"ל בפרק י"ד ה"ו דאף במין איסור אחד כיון שאין טעמן שוה אין מצטרפין ודוקא במיני מתיקה כמבואר בשבת ד' פ"ט ע"ב אך זה רק בשאר איסורים אבל בכלאי הכרם ובב"ח כיון דגם שלא כדרך הנאתו אסור לוקין אף כגון זה וכן בב"ח מצטרף אף דאכילה ושתיה לא מצטרפין כמבואר ביומא ד' פ"א שם רק משום דבעי מיתבי דעתא ובדרך אכילה אבל כאן לא איכפת לן, וא"כ נמצא דגבי בב"ח האיסור אכילה הוא רק דע"י שנעשה הרכבה מזגיית ע"י בישול ונולד בהבשר טעם חלב ובחלב טעם בשר ע"י זה נאסר הדבר לא מטעם בב"ח רק ממילא וכמו לשאר תנאי דחולין ד' קט"ו בטעם איסור אכילה, והך דפסחים ד' מ"ד ע"ב הנ"ל ר"ל דמותר לשרות הבשר בחלב ולבשלו אסור מטעם מבשל ולא מיירי כלל לענין אכילה. והנה עיין בבכורות ד' כ"ג ע"א דגבי נבלה בטלה בשחוטה דבמשא מ"מ מטמא ולשיטת רבינו הוה זה מה"ת דלא כהתוס'. וכן ס"ל לרבינו גבי חמץ לענין בל יראה דמ"מ עבר על בל יראה אף אם הוא כזית ביותר מכדי אכילת פרס, ועיין בהך דמנחות ד' נ"ח גבי שאור בל תקטירו ע"ש בתוס' ד"ה חצי דאם יש כזית לא צריך כלל קרא לרבות דמ"מ הרי הקטיר כזית שאור וכן הדין גבי כלאים בתוס' ע"ז ד' ס"ה ע"ב ונדה ד' ס"א וברש"י תמורה ד' ל"ד דמ"מ הרי הוא לובש כלאים וא"כ לפי"ז י"ל דגם גבי בב"ח אם בישל כזית או חצי זית בשר בתוך יורה של חלב דמה שייך כאן גדר ביטול מ"מ הרי נתבשל ואם נימא דזה אסור וא"כ שוב ממילא נאסר לאכול וזהו דמקשה בגמ' אע"ג דליכא נותן טעם נמי ר"ל אם חידוש הוא דהיינו שע"י בישול בב"ח נולד איסור חדש שאסור לאוכלו וא"כ למה צריך נתינת טעם כיון שהבישול עבר בלא טעם וכמו גבי כלאי הכרם וכדומה ותירץ דדרך בישול אסרה תורה ר"ל דגם הבישול אינו עובר רק עד שיהא כמו דרך תערובות לא שיבשל כזית בשר ביורה גדולה של חלב דזה אין דרך בישול. והנה עיין בתוספתא כאן פ"ח דאמר שם בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור ברפואה או י"ל דקמ"ל כמו דאמרינן בפסחים דכ"ה דבב"ח גם שלא כדרך הנאתו אסור או דר"ל דקאי על המבשל דאף אם בישלו לרפואה עובר על הבישול דלא נימא כמו דמבואר בתוספתא דמנחות פ"י גבי קצירת חדש לפני העומר דלרפואה מותר לקצור דלא שמה קצירה קמ"ל דכאן הוה גדר בישול, ועיין ב"ק דף ע' ע"א גבי השוחט לרפואה ובתוספתא דחולין וכ"מ גבי כיסוי הדם וגבי מתנות כהונה ע"ש: