צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה ו
האוכל גיד הנשה כו'. עי' בכ"מ מ"ש בשם הרשב"א וצ"ל דסבירא ליה לרבינו דכיון דגבי בהמה טהורה אחשבה רחמנא לגיד שיהיה עליו שם איסור לעבור עליו חל עליו ג"כ שם נבלה או מוקדשים וכעין דאמרינן בהך דבכורות ד' י' ע"א איסורו חישובו, ועי' בפסחים ד' מ"ו ע"א גבי כזית בצק בעריבה ועי' ב"ב ד' צ"ז ע"א כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין הכשרן ור"ל דלא צריך לחשבו וכמו הך דחולין ד' פ"ז ע"ב גבי דם וכן ס"ל לרבינו גבי לבונה דאף דפסק בהל' איסורי מזבח פ"ו ה"ח ומשמע שם מלשונו דס"ל כשיטת רש"י בכ"מ דהוה רק גדר פסול אך זה רק אם הוא בפ"ע אבל מנחה שנטמאה עם הלבונה פסק רבינו בהל' פסולי המוקדשים פי"ח הי"ב דאם אכל כזית לוקה ודייק שם מלבונת המנחה שנטמאת ומשמע דוקא אם נטמאת המנחה ועי' מש"כ שם בהל' כ"ד דאין עליהם טומאת הגוף וזה ר"ל בבאה בפ"ע ובזה א"ש הך דגמ' שם ד' מ"ו ע"ב ועי' שם בפה"מ דפי' שם על לבונה לגבי אכילה ועל עצים לגבי הקרבה ע"ש והטעם ג"כ משום זה דכיון דהמנחה עצמה נטמאת וחל עליה שם טומאה לוקה גם על הלבונה של המנחה והוי כגדר דאמרינן בחולין ד' קכ"ט כששימש מעשה עץ שימש, ועיין בהך דחולין ד' ל"ו ע"א גבי צריד של מנחות ע"ש בתוס' ובאמת ר"ל ג"כ זה כמו לבונה דהלבונה בעצמה לא חל עליה טומאה רק אגב המנחה נטמאת ג"כ ועי' מש"כ התוס' מנחות ד' י"ג ע"ב ד"ה לאכול דס"ל שם גבי לחם הפנים דאם נטמא חלה אחת נטמא כל הסדר והוא ג"כ מטעם זה דהוא כמו דבר אחד ועי' בירושלמי פ"ג דחגיגה גבי צירוף בהל' ב' דשם ר"ל ג"כ גבי קומץ מנחה דזה לא משום צירוף רק דהוה כמו דבר אחד וכעין שכ' התוס' שבת ד' נ"ח ע"ב גבי זוג ועינבל דהוה כמו דבר אחד. ובזה י"ל ג"כ מ"ש רש"י בהך דפסחים ד' מ"ז ע"ב גבי המבשל ג"ה בחלב דזה אתיא כמ"ד יש בגידין בנ"ט ע"ש. אך בזה א"ש דכיון דיש עליו תורת ג"ה יש עליו דין בשר גם לגבי בשר בחלב ובעצם זה הוא תליא בהך מחלוקת דד' צ"ב ע"ב עץ הוא והתורה חייבה עליו ע"ש בתוס' אם זה תליא בהך דאין בגידין בנ"ט ובאמת הוא דבר בפ"ע דשם ר"ל בגדר בשר וכל הגידין כן וכאן אמר דבעצם יש עליו שם בשר רק עץ הוא בגדר אכילה: