צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה ד
העוף כו' ואם נמצא כו'. עיין בהך דבכורות ד' מ"ה ע"א גבי רוב מנינו דמבואר שם דאזלינן בתר רובא דאינשי דדי בקכ"ה אברים. וכן פסק רבינו בהל' טומאת מת פ"ב ה"ח אך שם משמע דאם היתה אצבע יתרה נספרת ע"ג היד אז לא אזלינן בתר רובא דאינשי ע"ש, ועי' בחולין ד' קל"ז ע"א גבי עז בת רחל אם חייב בראשית הגז או רחל בת עז ועי' בבכורות ד' י"ז ע"א ונ"מ לרחל בת עז דאף דהוה גדר חימום מ"מ פטור מראשית הגז מטעמא דלעמוד לשרת אך יהיה נ"מ לרחל בת עז בת רחל דאז אם בתר מינו אזלינן שפיר מיחייב בראשית הגז ואם בתר דידיה ג"כ וכ"כ בזה, ועי' בהך דעירובין ד' מ"ח ע"א ובירוש' דשבת פ' כל כתבי גבי מצילין בשבת לרעבתן כדי מזונו ולחולה כדי מזון כל אדם וכ"מ אך החילוק כך דכיון דכאן אין השינוי תלוי בהגיד גופא רק בכף ובכף עצמו אין נ"מ לן לענין דינא וכיון שהכף הוא משונה אז י"ל שפיר דאזלינן בתר דידיה, ובהך דבכורות דף מ"ה הנ"ל שם הוה כמו שקיבל מסיני דקכ"ה אברים מטמאין, ולא מטעם רוב רק הדין הוא כן, ועי' בהך דקדושין ד' נ"ד ע"א גבי הך דכתנות כהונה שלא בלו דכיון דאי אפשר שלא יהנה הוה כמו שהתירה התורה ליהנות מהן, ועי' בהך דכריתות ד' ה' ע"א גבי מה דאמר שם כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל ומבואר שם דאם לא הכריע הוה בגדר חסר, ואף דאין מבואר בתורה שצריך הכרעה אך כיון שאי אפשר בלא זה הוה כמו שמפורש בתורה, ועי' בירוש' פי"א דתרומות ה"ה דמבעי שם גבי לוג שמן של מצורע אם אינו צריך למצות ומיצה הוה כמו יתר ועי' תוס' מנחות ד' כ"ג ע"א ד"ה הוא עצמו ובהך דבכורות ד' י"ז ע"ב מה דאמר שם שאני התם דרחמנא אמר עביד מוכח שם ג"כ דדבר שא"א בלא כך הוה כמו שמפורש בתורה כך וכ"כ בזה, ועי' בהך דכריתות ד' כ"א ע"ב מה דאמר שם אלא משום דלית בהו איסור ג"ה כו', משמע שם דהפטור הוא משום המין ולא משום הסיבה: