צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה ז
הכבד כו'. עיין בכ"מ, ועיין בבכורות ד' נ"ה ע"א זכרותא דדמא כבדא ע"ש ובאמת עיקר הטעם דלא מהני מליחה לכבד הוא משום דהרי בגמ' ד' קי"ב אמרינן מישדי ביה תרתי גללי מילחא כו' והרי חזינן דהמלח שואב אם הדם ומבואר שם ד' קי"א ע"ב דגבי דמא דכבדא לא מהני זה דאינו נמשך אחר המלח ולכך לא מהני בו מליחה דאין המלח שואבו ועיין בירושלמי פ"י דתרומות ע"ש. אך נ"מ דאף למ"ד דס"ל במנחות ד' כ"א דדם שבישלו וכן מלחו אינו עובר עליו בדם הכבד כיון דבלא זה הוא קפוי וגם אין המלח שולט בו חייב וא"ש מ"ש התוס' ד' קי"א ד"ה דם ע"ש ובאמת נראה מאי דאמרינן בגמ' מנחות ד' כ"א גבי דם שבשלו ומלחו ר"ל אם עכשיו נצטמק ונפחת משיעור אבל קרש בחמה כיון דהדר אף דכעת אין בו כזית מ"מ חייב וכעין דאמרינן במנחות ד' נ"ה ע"א הואיל ויכול לשולקה גבי גרוגרות: