צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה טו
קרע את כו' צריך שחיטה כו'. ואם חתך אבר מן החי ממנה אם חייב משום אבר מן החי כיון דלענין טומאה אינה מטמאה דמהניא ליה שחיטת אמו כמבואר בחולין ד' ע"ה וכן פסק רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ב ה"ו ע"ש בכ"מ, וא"כ י"ל דאינו חייב רק משום גדר נבלה וצריך כזית בשר ואף דמצינו גבי אבר היוצא אף דהועילה שחיטת אמו לטהרו מידי נבלה כמבואר במשנה, מ"מ האבר אסור אך זה רק משום טריפה ובפרט לשיטת רבינו דאינו לוקה כלל על זה כמש"כ ועי' בירושלמי פרק ו' דנזיר גבי אבר מן החי שחלקו דהיכא דבטלה טומאתו בטלה גם איסורו. אך יש לדחות. וכן יהיה נ"מ למה דמבואר לקמן פ"ו ה"ד דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל גבי דם השליל אם רק על דם הלב חייב כרת או גם על דם שחיטה ע"ש בה"ה בשם ההשגות והטעם משום דהא מבואר בהך דזבחים ד' כ"ו ע"א דבאמת גם בדם שחיטה מתערב דם אברים ע"ש ומ"מ חייב עליו כרת משום דכל דם שחיטה כן הוא ובזה יש לפרש הך דכריתות ד' כ"ב ע"א גבי הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשתי כוסות ע"ש ושם ג"כ כן דאם קיבל בכוס אחת ודאי חייב ולא איכפת לן גם שי"ל שנתערב בו דם התמצית כיון שדרך הקזה כן הוא ומקרי דם הנפש אך כיון דחלקו בשני כוסות הוא כאילו חלקו וי"ל כיון דמעורב בו גם דם התמצית פטור וכעין זה אמרינן בירושלמי פ"ו דנזיר גבי רמון של ערלה אם חלקו בתוך פיו ואכלו תליא בהך פלוגתא דר"י ור"ל דאבר מן החי והטעם אמר שם דהא יש בו משקין בהרמון דאין חייבים עליו דהוה רק זיעה רק אם אכלו שלם חייב אבל אם חלקו שוב כיון שנשתנה מברייתו שוב י"ל דאין המשקין מצטרפין עם הפרי וה"נ גבי דם כן בהך דכריתות וא"כ י"ל דה"ה גבי בן פקועה כיון דאין צריך שחיטה י"ל דגם על דם שחיטתו אין עליו חיוב כרת כיון דמתערב בו שאר דמים. וגם הא בשחיטה בתחלת השחיטה למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף והוה רק דם המכה עי' חולין ד' ל"ו ע"א. ובזה י"ל מ"ש התוס' שם ד' ל"ה ע"ב על רש"י דס"ל דדם חללים דבהמה ג"כ מכשיר וא"כ מאי שנא גבי דם שחיטה דהוה מחלוקת ועיין תוס' בכורות דף י' ע"ב גבי השוחט את העורב ועי' בירושל' סוטה פ"ט גבי דם עריפה מהו שיכשיר ע"ש. ובזה א"ש דבדם שחיטה מעורב גם שאר מיני דמים ונ"מ לפי זה גבי דם שחיטה של בן פקועה י"ל דאינו מכשיר וע"ש ד' ע"ד ע"ב ע"ש ועי' בהך דיומא דף פ' ע"א דאמר שם טעון קריעה משמע דהוא בגדר תיקון לא סילוק האיסור בלבד ויהיה נ"מ גם לדם חיה של בן פקועה אם צריך לכסות אם מיקרי דם הנפש אך י"ל דכיון דכבר כיסה דם הנפש של אמה הוה כמו שכיסה מקצת דם ויהיה תליא בהך מחלוקת דחולין ד' פ"ח אם בעי כל הדם. אך יהיה נ"מ אם היה אמו טרפה דאין צריך לכסותו דקי"ל דלא שמה שחיטה אם הבן פקועה צריך לכסותו כמו שחייב במתנות גבי בהמה דמיקרי לשון זבח או כיון שכבר התחיל בה שחיטה והוה שאינה ראויה י"ל דנפטר הדם מכיסוי, וכן נ"מ להך דב"ק ד' ק"ו ע"ב דמשמע שם קצת דבן פקועה אינו חייב משום טביחה דד' וה' עי' תוס' שם ד' מ"א ע"א בן פקועה כי האי דאהני בו שחיטת אמו לטהרו מידי נבלה אם חייב בד' וה' משום דהא מבואר בב"ק ד' ע"ב ע"א דבעינן וטבחו כולו באיסורא, ועיין בתוספתא ב"ק פ"ז גבי כוי אם חייב בד' וה' ושם ד' ע"ז ע"ב בהך דמוכר את הטרפה ועי' מש"כ התוס' חולין ד' קל"ב ע"א ד"ה וצריך דמחלקי בין היכא דכל שיות שיש בו חייב וה"נ י"ל גבי טביחה ומכירה וא"ש וכן יהיה נ"מ לגבי שור הבר אם חייב בד' וה' וכ"כ בזה מהך דנזיר ד' ל"ה ע"א: