צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה ד
ואסור לאכול כו'. עיין מש"כ רבינו בפ"ב מהל' אבות הטומאות ה"ו דאין שחיטתו מטהרתו כו' ונ"מ למה שכתבתי דיש מין דהגמר הוא אחר לידה וכשיהיה ח' ימים אז נגמר ומ"מ למפרע לא הוה ולד וזהו כונת התוס' ערכין ד' ב' ע"א מ"ש דאמאי פטור גבי נפל ע"ש בד"ה לאתויי וקשה הא זה מבואר להדיא בסנהדרין ד' פ"ד ע"ב דיש מיעוט על זה מקרא אך צ"ל דר"ל כגון שאם לא הרגו היה חי אך עדיין לא נגמר ויהיה נ"מ להך שכ' התוס' נזיר ד' י"ג ע"א גבי תיומים ע"ש, וכן נ"מ כאן אם מטהר שחיטתו מידי נבלה, ועיין בהך דנדה ד' כ"ד ע"ב גבי הך בעיא דרבא אם יש גבי בהמה יולדת לז' ע"ש ועיין בירושלמי יבמות פ"ד דזה הוה ב' יצירות ולא יצירה אחת ועיין ברכות ד' ס"א ע"א דגבי בהמה לא כתיב ב' יצירות ע"ש. וגם מהך דנדה לא משמע כן ע"ש דאמר שם כל בציר תרי ירחי כו' משמע דעיקר היצירה לא היתה כך אך נ"מ דיוכל להיות שיוגמר לאחר זמן וכמש"כ: