אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק ב · הלכה ז

הלכה ד

ושיעור אכילתן כשיעור טומאתן כו'. עי' יבמות דף קי"ד איסורן במשהו ובע"ז ד' ס"ט ע"א ע"ש ברש"י ובהך דזבחים ד' ק"ו ע"ב ובחולין ד' ק"כ ע"ב ע"ש ברש"י ותוס'. והנה עיין בנדה ד' מ"ג ע"ב דהטעם דאבר א"צ שיעור הוא משום דהוא הוה במקום השיעור ע"ש ועי' בהך דשבועות דף כ"א ע"ב גבי נמלה בריה שאני, ועי' בתוס' זבחים ד' ע"ב ע"א ד"ה ולבטלו ע"ש דמשמע שם דהטעם משום דזה לא צריך שיעור לא משום דזה הוה במקום השיעור, ועי' תוס' מכות ד' ט"ז ע"ב ד"ה ריסק וד"ה ולא פליגי ובירושלמי דנזיר פ"ו ה"א דר"ל שם דאם אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים כאילו הוא שני איסורים וא"כ מוכח דבריה לא הוה במקום שיעור רק א"צ שיעור דאל"כ הוא הוה כמו דבר אחד ואמאי ילקה שתים, ועיין בתוס' נזיר ד' מ' ע"א דס"ל דאם גילח בתער יש בו שני מלקות משום חד לאו אף דהוא פעולה אחת וכן יהיה נ"מ להך דתמורה ד' ז' ע"ב גבי בל תקטירו כולה ובל תקטירו מקצתה אם נאבד האימורים ולא נשאר רק כזית והקטירו אם חייב שתים משום כולה ומשום מקצתה ועי' תוס' סנהדרין ד' ס"ד ע"ב גבי העביר כל זרעו, ועי' בהך דזבחים ד' ק"ח ע"ב גבי מוקטרי חוץ ובתוס' ר"ה ד' כ"ד ע"ב גבי לא אסרה תורה אלא דמות ד' פנים ע"ש, ועי' בירושלמי פסחים פ"ז גבי הוציא חוץ לחבורה ע"ש בהל' י"ב אם חייב שתים משום לא תוציא ומשום לא תוציא חוצה אך שם נקט רק שני זיתים ועי' תוס' ב"ק ד' ע"ז ע"א גבי דמצטרף ומטמא בשביל עצמו. ובזה יתבאר דברי הירושלמי שבת פ"ז ר"א שאל לר"י יצא שתי הלחם כו' ע"ש ובתוספתא דמנחות פ"ו המעלה כזית משתי הלח' בעבודה ובחוץ הרי זה חייב והוא תמוה ע' תו' זבחים דק"ט וע' בתוספתא פ"א דמעילה תודה ולחמה מצטרפין למעלן בחוץ והוא ג"כ תמוה דמה שייך העלאת חוץ בזה. אך ה"פ. דהנה מבואר במנחות ד' נ"ז ע"ב דמעלה מבשר חטאת עובר בלאו ואיתא שם דרק על המזבח אבל על הכבש פטור אבל שאור אף על הכבש חייב וכן יש דין להיפך דגבי שאור רק אם מעלן לשם הקטרה אבל לשם עצים פטור וגבי כל שממנו אף לשם עצים חייב לדידן כמבואר בזבחים ד' ע"ז. והנה גבי שתי הלחם וכן גבי תודה יש בהם ב' הדברים שהם חמץ ויש מהם לאישים כמבואר במנחות שם וזהו דר"ל בתוספתא דמנחות הנ"ל המעלה כזית משתי הלחם בעבודה ר"ל לשם הקטרה לא לשם עצים וצ"ל אף בחוץ חייב ר"ל על הכבש ומשום חמץ. והנה רבינו פסק בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"ד דגם המעלה משירים עם שאור חייב משום שניהם וזהו מה דר"ל בתוספתא דמעילה הנ"ל תודה ולחמה מצטרפין זה עם זה למעלן בחוץ ר"ל על הכבש משום דיש בה שני איסורים אחד משום כל שממנו והב' משום חמץ ומצטרפין זה עם זה ואף דאין הקטרה פחות מכזית וכמש"כ התוס' ב"ק ד' ע"ז הנ"ל, וא"כ חזינן מדברי הירושלמי דנזיר הנ"ל דבריה ושיעור הם שני דברים. ובאמת זה תליא בהך בעיא דנזיר ד' נ"א ע"ב גבי נמלה שחסרה אחת מרגליה בריה גמרינן או שיעורא גמרינן וזהו כמש"כ ובהך דנדה ד' מ"ג הנ"ל דקאמר שם אילו חסר פורתא אבר מי קמטמיא אף דיש לומר דהטעם משום דאי חסר פקע שם אבר ממנה אך כך. דהנה מבואר בנזיר ד' נ"ג ע"ב דאבר מן המת שחסר עצמו או בשרו מטמא במגע ובמשא וס"ל לרבינו בהל' טומאת מת פ"ב ופ"ג דאף דאין בעצם כשעורה מ"מ מטמא במגע ובמשא וכן כזית בשר ממנו הוא טמא מטעם אבר מן המת ולא מטעם כזית מן המת וזהו כונת השגת הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' טומאת מת ה"ד ע"ש ונ"מ להך דסוף פי"ג דאהלות גבי למעט בחלון אם הוא ממין הטומאה ע"ש ומ"מ ס"ל דגבי נבלה ושרצים כה"ג אם אבר מן הנבלה שנחסר ממנו עצם טהור אם אין עליו כזית טהור לגמרי עיין בדברי רבינו פ"ב מהל' אבות הטומאות ה"ג, ועי' בהך דחולין ד' קכ"ח ע"ב ובדברי רבינו בהל' טומאת מת פ"ב ה"ג ע"ש ועי' בתוס' מעילה ד' ט"ז ע"א ד"ה מיתיבי דס"ל דאם חלקו פקע שם טומאה מאבר מן הנבלה ועי' בתו"כ פ' שמיני בפי' הראב"ד דס"ל דהך דחולין ד' קכ"ח ע"ב זה רק באבר שהוא כך אבל אם נחלק טמא להיפך משיטת התוס' שם, אך מן הירושלמי פ"ו דנזיר מבואר להיפך דאם חלקו טהור ועי' בתוספתא דאהלות מבואר דאבר מן הנבלה שאין עליו בשר כראוי בנבלות ובשרצים טהור הרי חזינן דטעם משום דחסר שיעורא ולא משום דבטל שם אבר מעליו דהרי גבי אדם הוא טמא למגע ולמשא ועי' באהלות פ"ב בהך מחלוקת דדם קטן שיצא כולו דר"ע ס"ל טמא וזהו ג"כ משום גדר בריה, ועי' בתוס' יומא ד' פ"א ע"א ד"ה כל דמוקי לר"ע גבי רביעית דם הבא משני מתים דמיירי בבא משני נפלים שאין בהם שיעור וקשה הא לר"ע דם נפל גם אם אין בו שיעור טמא ואכתי למה לן קרא דנפשות וצ"ל דמיירי שחסר קצת מהדם ושוב בטל הדבר וגרע מאם בא ממת גדול שהיה בו רביעית דפקע שמו הרי חזינן דזה לא מטעם שיעורא רק מטעם בריה וכיון דבטל הדבר בטל שמו וזה הוה כשיטת הראב"ד בפ"ב מהל' טמא מת הנ"ל, ועי' לקמן פ"ה ה"ג ע"ש מש"כ, ועי' בהך דמעילה ד' י"ז ע"א הא בכולה הא במקצתה ע"ש. והנה גבי נבלת עוף טהור מבואר בדברי רבינו בפ"ג מהל' אבות הטומאות הי"ו והל' ח' דאף באבר מן עוף מת בעי כזית לטומאה ע"ש והטעם דעיין בירושלמי ספ"ו דיומא ובנדה ד' מ"ב מוכח דלא דשם טומאה עליה רק דגזירת הכתוב דאינו מטמא רק בבית הבליעה אך אין עליה שם טומאה כלל רק כשבא בבית הבליעה אז בא עליה הטומאה וזה תליא בהך פלוגתא דר"מ ורבנן בהך דזבחים ד' ק"ה אם לטמא טומאת אוכלים גבי נבלת עוף טהור צריך כזית או כביצה ואנן קיי"ל כביצה ולכך פסק רבינו ז"ל בהל' אבות הטומאות הנ"ל דאין נצל לעוף משום דהוה כמו סרוחה מעיקרא כיון דמתחלה אין עליה שם טומאה כלל, ועי' בהך דחולין ד' ל"ד ע"א בהך דר"א ור"י ע"ש, וא"כ ה"נ אף דגבי שרצים אברים שלהם לאחר מיתה וכן מחיים מטמא בכל שהוא מ"מ גבי אכילה מחיים צריך כזית ולאחר מיתה כעדשה וזהו כונת הגמ' במעילה ד' ט"ז ע"ב מה דאמר ר"י שם אין לוקין עליהם, ומש"כ התוס' שם דע"כ מיירי במיתתן מדקאמר מטמאין הוא תמוה דהא אבר מן החי בשרץ מטמא כמבואר בחולין ד' קכ"ח ע"ב, אך ר"ל דכיון דאיתקש לטומאה נקיש גם לזה ותירץ במובדלין דיבר הכתוב ר"ל דהרי מבואר בסנהדרין דף נ"ט ע"ב דלא שייך אבר מן החי רק מי שדמו חלוק מבשרו ולא גבי שרצים ואי אמרינן דמקשינן גם לזה הרי משכחת דין אבר מן החי בשרצים, וס"ל דהך דסנהדרין הוה מיעוטא גם לישראל עיין בחולין דף ק"ב ע"א ע"ש וגבי אברים של נבלת בהמה הרי מבואר בירושלמי דנזיר פ"ו דהתורה הוקשה כל אכילת נבלות ע"ש. והנה עיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ד ה"ג דאם אכל עוף מחיים חייב עליה משום אוכל נבלה ועיין בירושלמי דנזיר פ"ו דאמר שם דגם על אבר מן החי יש לאו דנבלה ועי' בתוספתא ספ"ז דחולין מוכח שם כן ועי' בתוספתא סוף זבים מבואר ג"כ דאם בלע עוף חי מטמא בבית הבליעה ע"ש, אך מ"מ זה רק גבי אבר מן החי לא עבר משום נבלה רק אם יש בו כזית בשר ואף דגבי עוף פסק רבינו לקמן דלא בעי כזית אף גבי נבלה אם היא שלמה ס"ל דעל אבר לא חל שם נבלה בפרטות וגבי נבלה גם באבר בעי שיעור מהך טעם דירושלמי שם דלא תאכל וזהו ג"כ ר"ל מה דמקשה בגמ' דידן אלא מעתה גבי בהמה ליפלוג במובדלת ר"ל דאברי בהמה טמאה יהיה חייב עליהם לאחר מיתה אף בפחות מכזית משום נבלה למ"ד דיש בטמאה נבלה וכקושית הירושלמי בנזיר שם ותירץ דההיקש דבהמה לעוף רק בבל תשקצו אבל עוף שפיר פסק רבינו דאם הוא שלם אף בפחות מכזית חייב משום נבלה. והנה בירושלמי דנזיר שם נקט שם הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה כו' ונראה דט"ס הוא ור"ל מטמאין בכל שהן וקאי אאבר מן החי:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה