צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה ד
והרי עבר על עשה כו'. עי' חולין ד' ק"מ ע"א דמוקי לה לדרשא אחרינא אך יהיה נ"מ להני דפליגי על רבינו לקמן פ"ג ה"ח גבי ביצה שהתחילה להתרקם אם עובר משום שרץ העוף כיון שלא יצא לאויר העולם ורבינו כתב שם משום שרץ העוף ולא כתב משום עוף טמא ועי' מש"כ שם בהל' י"א שאין מינו טמא דהטעם משום מינו ועי' בתוס' נדה ד' נ' ע"ב דלא אזלינן בתר הביצה שממנה נשרצה רק בתר המין ע"ש משום סימני טומאה ובאמת יש ראיה לזה מהך דמרבינן בחולין ד' קכ"ז ע"א דצב מרבה גם הערוד שמטמא ואף דבא גם מן הנחש ועי' רש"י שם דף קכ"ו ע"ב דצב הוא מטיל ביצים ונחש ג"כ מטיל ביצים כמבואר שם ד' ס"ד ע"א וא"כ חזינן דלא אזלינן בתר היוצא רק בתר המין וזהו באמת כונת הגמ' בכורות ד' ז' ע"ב ואי אתה אוכל שרץ כו' ומקשה בהדיא כתיבא ומה ס"ד הא זה הוא עוף טמא אך ר"ל כך דהיינו אם נתרקם ועדיין לא התחיל לפרוח אם זה ג"כ בכלל עוף טמא או לא ואמר דזה מקרי בגדר שרץ העוף וזהו המיעוט מהך דאך והקשה דהא זה בכלל שרץ העוף וכשיטת רבינו. אך לשיטת הרשב"א ז"ל יהיה על זה האיסור דטהורה ולא טמאה וכמש"כ רבינו כאן, ועיין מש"כ התוס' חולין ד' ס"ב ע"ב ד"ה כרזי דגבי שרץ העוף האיסור משום דלא מקרי עוף ולא משום סימני טומאה ע"ש וה"נ יהיה גבי ביצי עוף טמא שהתחיל להתרקם ולכך אמרינן במנחות ד' כ"ט דנתקשה משה בשרצים ע"ש ברש"י ותוס' חולין ד' מ"ב ע"א והטעם משום דבהם לא אזלינן בתר סימנים וגם אחר הדבר שנולד ממנו וכמו גבי ערוד לטומאה וכמש"כ וכן גבי עכבר של אדמה כמבואר בחולין ד' קכ"ו ע"ב ועי' מש"כ הריטב"א ז"ל בהך דמכות דף ט"ז ע"ב גבי האי מאן דאכל בניתא כו' בשם הרמ"ה ע"ש: