אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק י · הלכה כה

הלכה יט

מותר לעשות מן הכלאים כו'. כ"כ בזה דקמ"ל דזה לא הוה כמו מלביש חבירו כלאים דס"ל לרבינו לקמן דהמלביש עובר ועיין בכתובות דף פ"ז ע"א דהוה שם מחלוקת אם מהני הנאמנות שנתן לה הבעל קודם קבורה ואמר שם הטעם משום דמזבנינן בלא אכרזתא ע"ש ברש"י אך ה"פ דהנה זה הוה מחלוקת בין רבינו לרש"י גבי קבורה אם זה מוטל על הנכסים מחמת המת או מחמת היורשים עיין רש"י כתובות דף ס"ט ע"ב דנראה שם דהחיוב הוא על הנכסים מחמתו ובדברי רבינו בהל' זכי' ומתנה פי"א הכ"ד לא משמע כן רק דזה חיוב על היורשים ועיין בירוש' פי"א דכתובות ה"א דאמר שם דאם אמר המת אל תקברוני אם לא ירשו קרקע אינו מוטל חיוב על הנכסים. וע"ש בירוש' פ"י ה"א דמבעי לי' שם אם כתובה וקבורה מי קודם ר"ל משום דס"ל דקבורה בעי עם גמר מיתה וכתובה מתחיל החיוב רק לאחר מיתה וזהו ג"כ כונת הירוש' שם פ"ט סה"א דמוכר קרקע ולוקח קבורה ר"ל בדין נכסי לך ואחריך לפלוני אם מת הראשון אם יכולין לקוברו מנכסים האלו דאמרינן דשיעבוד הקבורה חל קודם שזכה בהם השני דהיינו עם גמר מיתה עיין ב"ב דף קל"ז וגם זה תליא אם הקבורה הוה רק דין לא שיעבוד על הנכסים מחמתו דאז אין ב"ד גובין מנכסים כאילו כמ"ש רבינו בהל' זכי' ומתנה פי"ב הי"א ע"ש ונ"מ ג"כ לגר שמת וזכו אחרים בנכסיו אם נקבר מן הנכסים ועיין תוס' מנחות דף נ"א ע"ב גבי נכסים ע"ש אך שם זה הוה חיוב ממילא ולכך כ"ז שלא הקריבו הזבחים לא חל שיעבוד הנסכים על הנכסים וע"ש דפ"א ע"ב ועיין מש"כ בזה בהל' ערכין פ"ו ועיין ב"מ דף ט"ז ע"א ובירוש' כתובות פ"ה גבי מה שאירש מאבא מכור לך אם זה לצורך תכריכי אביו כשהי' אביו מסוכן והוא מהך טעם דזה מוטל על הנכסים מחמת אביו ולא מחמת היורש ועיין ר"ה די"ז גבי הך דר"פ ועירובין דמ"א ע"ב וסנהדרין דמ"ח ע"ב דמשמע שם דעושין לו כשהוא בחיים וביבמות דף ע"ד ע"א גבי הך דלא נתתי ממנו כו' ובתוספ' דנדרים פ"ד גבי מודר הנאה אם מותר ליתן תכריכין ע"ש וזהו כונת הגמ' בכתובות שם דעיקר הטעם דלא מהני הנאמנות של הבעל לאחר מיתה משום שאין הנכסים שלו וכיון דאמרינן דכ"ז שלא נקבר משועבדים הנכסים שלו לקבורתו לא מחמת היורשים רק מחמת עצמו וא"כ עדיין יש לו זכות בהם ומהני הנאמנות וזהו דקאמר כיון דחזינן דלא בעי הכרזה ע"כ משום דעדיין אינם של יתומים ולכך לא בעי הכרזה ובאמת קשה על הגמ' דסנהדרין דף מ"ח ע"א גבי מותר המת למאן ע"ש דילמא בזה פליגי אם הקבורה חיוב הוא על היורשים וא"כ ממילא מה שגובין הוא לצורך היורשים ומה שנשאר הוא שייך להם או בשביל המת וא"כ ממילא הוה לצורך המת ואסור ועיין רש"י שבת דף ק"ה ע"ב דגם יורשים דאינם מצווים לטמא מוטל עליהם חיוב קבורה אך י"ל דמיירי דליכא אחרים אלא הם ועיין מ"ש רבינו בהל' סנהדרין פי"ד ה"ט ויש לקרוביהם לעשות כו' דמשמע לא בגדר חיוב אך שם כיון דכבר נתעכל הבשר שוב אין עליהם חיוב קבורה בגדר קרובים דהוה אין שלדו קיימת עיין נזיר דמ"ד ובמס' שמחות פי"ב ובהך דשקלים פ"ח מ"ב בפיהמ"ש לרבינו שם דהיו משברים העצמות אז גם י"ל דכיון דבשעת מיתה לא הי' מוטל חיוב קבורה ותכריכין עליהם ולא אבלות כמבואר בסנהדרין דמ"ו ע"ב ומבואר בירוש' נזיר פ"ז ה"א דצריכין שיהיו נקברין לא עם עוד דברים ועיין רש"י סנהדרין דמ"ה ע"ב גבי אבן שנסקל בה ע"ש. ועיין בתוספ' כתובות פ"ד ובירוש' שם דאין האב מחוייב לקבור בתו וי"ל דמיירי שיש לה נכסים וע"ש דף פ"א ע"א גבי אשתי אין אני יורש ובירוש' שם מעתה אשה שאין לה כתובה אין לה קבורה מוכח דלא תליא זה בדין ירושה וכ"כ בזה בהל' ערכין. וה"נ הוה אמינא דאסור להלביש להמת כלאים וקמ"ל דאינו בגדר מצוה ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש כאן פ"ט ה"ד ובהך דכריתות דף ו' ע"ב גבי סך למתים:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה