צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה ב
רחל בת עז כו'. והנה כבשים שצמרן קשה או עז בת רחל אם יש בהם משום שעטנז דאורייתא הנה לפי המבואר בבכורות כאן וחולין דף קל"ז ובדברי רבינו בהל' בכורים פ"י ה"ד דמה דממעטינן מלעמוד לשרת לא כפי' רש"י מחמת שאינו ראוי לבגדי כהונה רק דאינו ראוי ללבישה ויהי' נ"מ לרחל בת עז דלבגדי כהונה אינו ראוי וללבישה ראוי וכן לרחל בת עז בת רחל דאז מינו ראוי וגם הוא עצמו ראוי מאי יהי' דינו לגבי ראשית הגז ולשעטנז וכן יהי' נ"מ לגבי פשתן דמבואר בגמרא בבכורות דאינו משתנה ובירושלמי פ"ט דכלאים ה"א אמר שם מה פשתן כברייתו ועיין בדברי רבינו בהל' סוכה פ"ה ה"ד דכ' שם דפשתן אם נפץ אותם נשתנית צורתו ואין עליו שם גדולי קרקע דהוה כפנים חדשות ע"ש יהי' נ"מ אם זרע פשתן בעציץ שאינו נקוב ואח"כ טוה אותם אם יש בו דין שעטנז ועי' שבת דף כ"ז ע"ב דפשתן מיקרי יוצא מן העץ ע"ש בתוס' וברכות דף מ"ג ע"ב ועיין בירושלמי ערלה פ"א ה"ג דגבי אילן אין נ"מ בין עציץ נקוב לשאינו נקוב ע"ש וכ"כ בזה במ"א ואף אם נימא דגמרא דילן לא ס"ל זה מ"מ לשיטת רבינו דבלא זה נשתנה הדבר ונעשה פנים חדשות י"ל דלא איכפת לן. והנה בע"ז דף מ"ז מבואר ג"כ דקמח הוה כמו פנים חדשות ומ"מ מבואר בירושלמי כלאים פ"ז ה"ה דאין מברכין על פת של עציץ שאינו נקוב המוציא והך דפסחים דף ל"ה ע"ב דיוצא במצה כה"ג י"ל דמיירי שהביא שליש באינו נקוב ואח"כ נקבו דלענין טבל אזלינן בתר שליש הראשון עי' חולין דף קל"ו ובירושלמי פ"ה דמעשרות ומנחות דף ע' ע"א ובדברי רבינו הל' תרומות פ"ה הט"ו ע"ש ושם לחם יש עליו ועי' ברש"י ביצה דף י"ד ע"ב בד"ה שמא דיש שם שני לשונות אם צריך שיהא הכלאים מחממתו או הבגד שיש בו כלאים מחממתו וגם אף שמהלבישה אין לו הנאת חימום מ"מ כיון שלובש בגד שיש לו הנאה ממנו ויש בו כלאים אסור אף שהלבישה וההנאה שני דברים ועי' בירושלמי כאן רפ"ט דמרבה שאף אם המקצת כלאים נגרר בארץ מ"מ אסור מה"ת משום לא יעלה אך שם ר"ל דהיינו בגד צמר שיש בו חוט אחד פשתן דעי"ז כל הבגד יש עליו שם כלאים ואף אם החוט פשתן נגרר בארץ מ"מ אסור דכולו הוה כלאים וזהו כונת רש"י תמורה דף ל"ד ע"א ד"ה לבטל ועיין תוס' ע"ז דף ס"ה ע"ב ונדה דף ס"א ע"ב אבל זה ודאי י"ל דאם בגד קנבוס ארגו בו חוט אחד של פשתן ושל צמר בזה י"ל דשפיר בטל כיון דכבר נעשה איסור וזהו כונת רבינו לקמן בהל' ז' וא"ש מ"ש עליו הר"א ז"ל שם ולכך דייק רבינו לקמן בהלכה כ"ז בגד צמר שאבד כו' ולא נקט כלשון הגמרא בגד שאבד בו כלאים דרק כה"ג אז לא בטל אבל בגד של קנבוס שאבד בו כלאים אז י"ל דשפיר בטל ואף לשיטת הראב"ד ז"ל וכן היכא דהכלאים ניכר דלא בטלי אז י"ל דמ"מ אם הכלאים נגרר בארץ מותר ללבוש בגד קנבוס אך עיין מש"כ המפרש במס' תמיד דף כ"ז ע"ב ד"ה שמא תכרך דלכאורה לא משמע כן ע"ש ומה דמבואר בירושלמי כאן בהלכה א' גבי צמר ופשתים שטרפן דחד אמר בטלן וחד אמר אסור בתערובתן התם ר"ל כך דהוה ס"ל היפך משיטת רש"י רק כלאים מה"ת הוה אם טוה חוט אחד מן הצמר וחוט אחד מהפשתים ואח"כ חברן יחד אבל אם קודם הטויה טוה אותם ביחד הוה ס"ל דמה"ת אין זה כלאים ואח"כ מסיק דזה הוה כלאים וזה הוא הלבדים ועי' בתו"כ פרשת קדושים דמרבה לי' מקרא ותוספות יבמות דף ה' ע"ב ובנדה דף ס"א ובכ"מ אך מ"מ לשיטת הר"א ז"ל מה"ת אינו חייב עד שיהיה גם טווי ונוז מחוטים הללו וזה רק כה"ג אבל אם כבר היו חוטים אז גם הר"א ז"ל מודה דגם בקשירה לחוד הוה כלאים כמו גבי ציצית עי' לקמן בהלכה ד' ועי' מה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' שבת פ"ט הט"ו אם יש גבי לבדין דין טויה ולפי מה שפי' שם הראב"ד ז"ל מה דמבואר במשנה שהם שועים הלבדים ר"ל קודם החבור זה בזה ועי' מש"כ התוס' ביצה דף ט"ו גבי נמטא ורש"י ב"ק דף צ"ג ע"ב ודף קי"ט ובבכורות דף כ"ט ע"ב דהוה בלא טוי' וזהו כה"ג. ובירושלמי שם מבואר למסקנא דאם טרפן מתחילה אז מתבטלין אם עירבם עם דבר אחר ע"ש והטעם כמש"כ לעיל דזה כבר נעשה איסור ושפיר בטל או כיון דכעת הוא לא צמר ולא פשתן ואף דבעצמו אסור מ"מ אם עירבן במין אחר בטל שמו ועי' מש"כ התוס' שבת דף נ"ז ע"ב ד"ה ואין ע"ש ושם גבי נגעים ע"ש בתוס'. והנה באמת לפי מה דמוכח מדברי רבינו לקמן בהלכה י"ב והל' ט"ו והל' י"ט מוכח כך דיש חילוק בין העלאה ללבישה דגבי העלאה רק אם עשה לשם בגד ללבוש ולחימום אז חל עליו שם כלאים ואסור להעלות עליו מה"ת ובזה א"ש מה דמדייק בנדה דף ס"א ע"ב מבגד שאבד בו כלאים דעושה אותו תכריכין דמצות בטלות לע"ל וע"ש בתוס' שהקשה למה לא הביא מהמשנה דמבואר שם להדיא דתכריכי המת אין בו משום כלאים אך שם ר"ל כך דכיון שעשוי לשם מת אין עליו שם מלבוש כלל דתכריכי המת אין עליו שם לבוש עי' מנחות דף מ"א ע"א גבי זקן שעשה לכבודו וביבמות דף ק"ד ע"א גבי מנעל של מתים וא"כ לא חל עליו שם שעטנז כלל וי"ל דאף חי מותר בהעלאה ואף דהא מבואר במשנה שם גבי מרדעת של חמור אף דגם הוא אינו בגד מ"מ אסור ליתן על כתפו ועי' תוס' נדה דף ס"א ע"ב. והנה באמת רבינו בהלכה כ"ה כאן לא כ' כמו לשון המשנה דמותר לעשות תכריכין מן כלאים ומרדעת רק כ' להיפך מותר לעשות מכלאים תכריכין ומרדעת ודייק ולא יניח מרדעת זו משמע רק כה"ג דשכבר הי' כלאים וכמו בהך דנדה דף ס"א ע"ב ע"ש גם י"ל דבאמת נראה הא דאמרינן במנחות דף מ"א ע"א גבי כלי קופסא חייב בציצית לא תליא כלל בהך מחלוקת אי חובת טלית אי חובת גברא כמש"כ התוס' שם רק דר"ל דעשה הבגד שלא ללובשו רק שיהיה מונח בקופסא וס"ל דמ"מ שם טלית עליו ועי' בפסחים דף ל"ח ע"ב גבי לחמי תודה מה דמחלק שם בין עשה למוכרן כו' ורש"י ב"ק דף ס"ו ע"ב גבי עורות ובירושלמי חלה פ"א ה"ז בדעת הלקוחות הדבר תלוי כו' ועי' מש"כ רש"י שבת דף נ"ט ע"א ודף פ"ד ע"א אם בעינן שיהי' מיוחד לישיבה וה"נ י"ל דאף דלא עשאן ללבישה מ"מ חיישינן שמא ימלך ועי' בערלה פ"א ה"א גבי הנוטע לסייג ולקורות דרק אם משנה הנטיעה ובמש"כ רבינו בהל' כלים פ"ח הלכה ט"ו גבי אמר לאומן עשה לי כו' ובירושלמי גיטין פ"ג ובאמת כ"כ בזה בח"א גבי הך דאמר ר"י דטלית שאולה פטורה מן הציצית למ"ד חובת טלית היינו ג"כ אם לכתחילה עשאה להשאילה כעין שפי' רבינו ז"ל גבי דברים העשויין להשאיל ולהשכיר בהל' טוען פ"ח ה"ט ע"ש וסובר שמואל במנחות הנ"ל דגבי כלי קופסא חייבין בציצית ור"ל דמיירי אם לבשן ומחמת דחיישינן שמא ימלך משא"כ בזקן שעשה לכבודו בזה לא חיישינן שמא ימלך וכמו בהך דיבמות דף ק"ד ע"א הנ"ל וכן ר"ל גבי כסות סומא במנחות דף מ"ג דהיינו כסות המיוחד לסומא אבל סומא בעצמו פטור אבל גבי כסות אשה אף אם לבשה איש אף למ"ד חובת גברא הוא פטור משום דנשים הוה עם בפ"ע כמבואר בשבת דף ס"ב ע"א ולא הוה ככסות המיוחד ללילה וליום כמבואר בירושלמי הובא בתוס' מנחות דף מ' ע"ב. ובזה א"ש דברי התוס' שם דף מ"א ע"א בשם ספרי גבי כסות אשה דחייב מפני שבעלה בה בלילה וע"כ ר"ל שהוא בזמן שהאיש לובשה דזה ודאי נשים פטורות גם אם לובשת כסות איש וזה דוחק לומר דאתיא כמ"ד חובת טלית היא רק דר"ל דאף אם היה בגד מיוחד לשניהם אין שם חיוב עליו רק באופן ששניהם ביחד מתכסים בב"א וכעין שכ' התוס' זבחים דף צ"ה ע"א גבי אם מיוחד לאוכלים ולמשקים דר"ל בב"א דוקא וכן יהיה נ"מ לבגד של גוי ועי' מנחות דף מ"ג ע"א גבי הלוקח מן התגר וי"ל החילוק דמן התגר כיון שדרכו למכור לא נפטרה מן הציצית ולא הוה תעשה ולא מן העשוי ומן ההדיוט אף שאנו יודעים שלקחה מישראל מ"מ נפקע החיוב מן הבגד ופסולים הציצית וכעין הך דחלה פ"א ופ"ב גבי נחתום וכן לענין טלית של קטן אם הוה פטור בעצם ועי' תוס' ערכין דף ב' ע"ב גבי קטן אך שם י"ל אף דאין בו שיעור טלית מ"מ צריך לחנכו וכ"כ בזה במ"א. ולכך גם גבי כלאים כן אין עליו שם בגד כלל ולא חל עליו שם איסור כלאים כלל משא"כ גבי מרדעת של חמור אסור להעלותו על כתפו אף דרך ארעי וכמבואר במשנה הובא בדברי רבינו לקמן בהלכה י"ח דאין ארעי לכלאים ועי' מנחות דף מ"א ע"א ע"ש ברש"י ולכך דייק הך דמצות בטלות לע"ל רק מהך דין דבגד שאבד בו כלאים ר"ל דעשה בגד לשם לבישה וחל עליו שפיר איסור כלאים ומ"מ מותר לעשותו תכריכים וע"כ מוכח דמצות בטלות. והך לע"ל ר"ל בשעת קבורה ר"ל כך דהנה רבינו פסק לקמן בהלכה ל"א דגם אם מלביש אדם אחר חייב המלביש וקמ"ל דבמת לא הוה כמו הלביש אדם אחר דהוא אינו בכלל אדם כלל כמבואר בכריתות דף ו' ע"ב ועיין בכתובות דף פ"ו ע"ב ודף פ"ז ע"א דלע"ל ר"ל שעת קבורה וכ"כ בזה בהל' נדרים וכן ר"ל רבינו כאן בהלכה י"ט ובהל' י"ז מ"ש עליו הר"א ז"ל דהוא סותר עצמו דכאן פסק דלא יטול ביצה בבגד כלאים ובהלכה י"ט קאמר דבצלצול קטן מותר אך ר"ל כך דשם קאמר בבגד כלאים בבגד שעשוי ללבישה וחל עליו איסור כלאים משא"כ בהלכה י"ט אין עליו שם בגד כלל ולא חל עליו איסור כלאים ועי' במסכת כלים פט"ז מ"ו זה הכלל עשוי לזיעה טהור ופ' כ"ו מ"ג ופכ"ד מ' ט"ו ע"ש. אך כל זה רק בהעלאה אבל לבישה אף בגד שאינו עשוי לחימום ג"כ אסור ולכך דייק רבינו כאן בהלכה ט"ו גבי מנעל שאין לו עקב דוקא דאז קשה מותר מפני שאין לו הנאה דאין עליו שם בגד ועיין יבמות דף ק"ג ע"ב גבי מנעל המסוליים ובתענית דף י"ב ע"ב גבי אפנתא ע"ש ברש"י ועיין בירושלמי יומא פ"ח דהתיר שם רק לאסטניס סוליסה ר"ל דאינו מנעל גמור דהיינו בלא עקב וכ"כ בזה אבל מנעל שיש לו עקב דאז הוה מלבוש אז אף אם אין לו הנאת חימום גם כן אסור ובאמת לפי מה דמבואר ביבמות דף ד' ע"ב דהעלאה אימעוט גבי מוכר כסות ור"ל כך כמ"ש התוס' שבת דף ע"ג ע"ב גבי צריך לעצים וגבי כבשים שסחטן דאם אינו צריך להדבר אין עליו שם מלאכה כלל וכן ה"ה גבי צידה ה"נ גבי העלאה כן ולכך אף פסיק רישא מותר ומרש"י שבת דף כ"ח ע"ב מוכח כך דלר"י אף אם מתכוין כיון דלא תליא בכונה מותר ולר"ש כיון דסבירא ליה דתליא בכונה אם מתכוין אסור גם במוכרי כסות וכעין דאמרינן בפסחים דף כ"ה גבי לא אפשר וקמכוון ע"ש בזה אבל גבי לבישה כיון דהוא לובש אסור ולכך פסקינן כהך דב"ק דף קי"ג ע"א דאם לובש לגנוב את המכס אסור וכמבואר כאן בהלכה י"ח ואף דאינו מכוון להאיסור של הלבישה כיוון דמכוון להלבישה אסור ועיין במה דפליגי רש"י ותוס' בכורות דף כ"ה ודף ל"ד ע"א דאם נתכוון להדבר רק לא להאיסור של הדבר אם זה נקרא גם כן דבר שאין מתכוון ובתוס' ביצה דף ל"ג ע"א פליגי גם כן כה"ג ואף דבאמת אינו רוצה להדבר וכעין מש"כ התוס' בע"ז דף י"ג ע"א ד"ה יניח דמה שנפטר מן המכס אין זה מיקרי הנאה ועיין תוספתא בבא מציעא ספ"ה גבי מי שחייב לחברו ריבית אם יוכל לנכות בשטרי ריבית שנפל לו עליו ע"ש דאם בא לחשבון אסור ובמש"כ הרא"ש ז"ל בסנהדרין פ"ג בהך דדף כ"ז ע"ב דקיבל עליו לשלם כרגא ע"ש כיון דעל פי דין אינו מחוייב זה לא הוה שוחד וזה גם כן כונת הגמרא דנדרים דף ס"ב ע"ב גבי עבדי דנורא וזהו גם כן כונת התוס' עירובין דף מ"ג ע"א ד"ה הלכה שכ' שם דאפילו בשכר שרי בשבת והוא תמוה כמבואר בנדרים דף ל"ז אך ר"ל השכר מה דמשמר לו כה"ג דשניהם אינם כלום ועיין בירושלמי פרק א' דמעש"ש הלכה א' ופ"ג ה"א אם במעש"ש מותר כה"ג ותוס' ע"ז דף ס"ב ע"א. ועיין בירושלמי שבת פי"ג ה"ג מה דמחלק שם בין קריעה דס"ל שם דלא יצא וגבי חטאת יצא אם שחט בשבת משום דשם החיוב בא לו ע"י מעשיו וכאן הקרע הוא לתקן הבגד ולכך לא יצא אם עשה זה בשבת ע"ש ותוס' שבת דף כ"ה ע"א דחטאות ואשמות לא מיקרי צורך גבוה כיון דהוא גרם אף שזה נעשה ע"י שמצווין אותו כך מ"מ כיון שהוא גרם לזה ובהך דעירובין דף ל"א ע"א גבי דאם מערבין לדבר הרשות אסור לעשות זה באיסורי הנאה וכ"כ בזה בהל' שבועות. אך כאן אסור כיון דמ"מ מתכוון ללובשה. וא"כ לפי"ז לעשות בגדים מצמר של כבשים שצמרן קשה עם פשתן אסור ללובשן וכמש"כ ובאמת רבינו ז"ל לא ס"ל כלל הך דין דקשים שרי לענין כלאים רק דגבי קשים ליכא חשש דכריכת נימא אבל בל"ז אין נ"מ ועיין מש"כ הבעה"מ והראב"ד בהשגות שם ספ"א דביצה אך שיטת רבינו ז"ל לפי הנראה כאן סוף פירקין ובהל' כלי המקדש פ"ח הי"א ס"ל כך דלפי מש"כ רבינו בס' המצות מ"ע ל"ג משמע שם דיש נ"מ בין בגדי כה"ג לבגדי כהן הדיוט דבגדי כה"ג הלבישה היא מצוה לא משום דבל"ז הוה מחוסר בגדים ועיין תוספות יבמות דף ה' ע"ב ומנחות דף ה' ע"ב ותוס' שם דף מ"א ע"א בשם תוספתא ולכך אין בו משום כלאים לעולם משא"כ גבי בגדי כהן הדיוט דזה הוה רק לצורך קרבן כדי שלא יהא מחוסר בגדים ולכך אסור בהם כלאים שלא בשעת עבודה ועיין יומא דף ס"ט ע"א ע"ש וזהו כונת הירושלמי כאן פ"ט הלכה ב' כאן בבגדי זהב כאן כו' ור"ל דבגדי זהב של כה"ג מותר ובגדי לבן ר"ל של כהן הדיוט אסור וכמש"כ. גם י"ל כמ"ש התוס' במנחות שם דאין עליהם שם בגד וכעין דאמרינן בחולין דף קכ"ט ע"א דהוה כעין מעשה עץ שימש ר"ל דע"י הני דברים נעשה עליו שם זה והוה כמו פנים חדשות אך זה שייך רק גבי שאר בגדים אבל גבי אבנט כיון דחזינן דיש שם אבנט גם על של בוץ לבד וא"כ לא גרם התערובות לזה ויש שפיר שם התערובות והוה שעטנז. ובזה א"ש גם כן שיטת רבינו בהל' טומאת אוכלים פ"ג ה"ח דפסק כהך ברייתא דחישב א"צ הכשר ע"ש בהשגות דס"ל דזה תליא בהך מחלוקת דשם דף קכ"ח ע"ב גבי ארכובה אם מטמא משום אבר מן החי אף דאין בו בשר ומדברי רבינו בפ"ב מהל' אבות הטומאות ה"ד נראה דסבירא ליה דארכובה שפיר מטמא משום אבר מן החי וא"כ חזינן דיש אבר שמטמא אף בלא בשר ואם כן שוב ליכא על הבשר שם מעשה עץ. גם י"ל דזה תליא בהך דקדושין דף נ"ד ע"א דסבירא ליה שם לרב דכתנות כהונה אין מועלין בהם משום דמתחילה כשנעשו נעשה ע"כ גם להנאת לבישה לא לשם עבודה לבד וכן סבירא ליה לרב בירושלמי כלאים פ"ט ה"ג במה דאמר שם אבל מטפחות ספרים וקאי זה אהך משנה דכלים המובא שם דשל ספרים טמאים טמא מת ע"ש ובפכ"ח דכלים מ"ד גבי מצויירים ואמר שם רב הטעם מפני שמחמם בו ידיו כשעולה לס"ת כו' ר"ל דרב לשיטתיה בקדושין שם דמותר והקשה דאם כן למה אינם אסורים משום כלאים גם כן כצ"ל ותירץ דבאמת רב פוסק כמאן דאמר דאסור מטפחות ספרים משום כלאים אך הקשה דאסור בהנאה והוה כמו כיפה המובא בסנהדרין דף מ"ח ועיין תוס' שבת דף נ"ח ע"א דלכך נטהר משום דהוה איסורי הנאה אך לפי מש"כ א"ש דיש לחלק בין מטפחות לשאר דברים ועיין במגילה דף כ"ו ע"ב במה דפליגי שם רש"י ותוס' גבי פריסה אם ר"ל דוקא שבתוך הארון או אף מה שבחוץ ובירושלמי שם פ"ג ה"א הוה פלוגתא על כילה דעל ארונא אם יש עליו קדושת ארון וזה תליא אם מחיצת של ארון אם יש עליו קדושת פנים או לא ועיין שבת דף ח' ע"א גבי כורת ופסחים דף כ"ו ע"א גבי מחיצות של היכל ומנחות דף כ"ד ע"א ועיין כלים פ"ב מ"ד ופ"ד מ"ד גבי חולקין את כו' וכ"מ בזה ובאמת יש נ"מ בין אם הוא גדר בנין או כלי. ובזה א"ש דברי רבינו בהלכות תפילה פרק י"א דקורא אותו היכל ותיבה דהיכל ר"ל בבנין ותיבה ר"ל כלי. ועיין מ"ש התוס' ברכות דף י"ט ע"ב גבי מדלגין כו' דמבחוץ הוא טהור והוה חציצה ע"ש ועיין בזבחים דף נ"ה ע"ב דוילון אין עליו שם מחיצה ע"ש ברש"י. ולכך אם נימא דאסור בהנאה אין עליו שם בגד לענין כלאים משא"כ לרב בקדושין הנ"ל שפיר יש שם בגד עליו כמש"כ אך זה רק שייך בדבר שאחר גמר עבודה אין עליו שם מצוה ואם כן נתנו ליהנות בהם והוה גדר לבישה משא"כ גבי בגדי זהב כיון דהם לכבוד והוה מצוה עליהם בהלבישה שוב אין עליהם שם בגד ולית בהם משום כלאים לעולם ועיין מש"כ רש"י יומא דף ס' ע"א ד"ה ראוין ע"ש ומ"ש התוס' שבת דף נ"ז ע"ב גבי אסטמא דכיון דעיקר הדבר משום תכשיט אין עליו שם בגד וגם כאן כן דעיקר הדבר לשם מצוה ועיין בירושלמי שבת פ"ח במה דבעי שם אם יוצאין ד' כוסות ביין של שביעית ע"ש ולמה לא שאל גם במצה כן אך לפי מש"כ א"ש דכ"כ בזה בח"א בהל' סוכה דמ"מ היכא דזה תליא בהנאה מה שיוצא יש שם הדבר עליו ע"ש. והנה עי' ברכות דף ל"ח דגבי מצה אינו יוצא רק שיהא בהדבר טעם מצה אך גבי יין אינו מעכב זה ע"ש פסחים דף ק"ח ע"ב ושוב אין שם שתי' על זה וה"א דאסור עיין במנחות דף פ"ד גבי עומר ובכורות דף י"ב ע"ב גבי בכורה ובגירסת רבינו שם דגרס משום סחורה ובתו"כ פ' בהר דממעט מנחות מפירות שביעית מקרא והא דמבואר בתוספתא פ"ח דמנחות דאין מביאין מפירות שביעית שם ר"ל לאחר הביעור ומטעם משקה ישראל ולקמן בהל' איסורי מזבח אבאר זה אך באמת כונת הירושלמי כך דר"ל לאחר הביעור וכשיטת ר"י דס"ל בסוף פ"ט דשביעית דעניים אוכלין אותם ולא עשירים ע"ש. והנה עיין בתוס' פסחים דף ל"ה ע"ב גבי דמאי דסבירא ליה לר"י דכיון דמצה נקראת לחם עוני יוצאין בה אף לכתחילה בדמאי אף עשירים כעין הך דברכות דף ל"ח ע"א וביבמות דף מ' ע"א גבי חלוט ע"ש וה"נ י"ל גבי מצה של שביעית כה"ג דאף עשירים אוכלין אותה אך י"ל דהוה כמו מצה שאינה ראוי' לז' וכשיטת רש"י בזבחים דף פ"ח וכן מבואר בתוספתא דמנחות דדבר שאינו ראוי לכל לא הוה משקה ישראל ולכך דייק רש"י בחגיגה דף כ"ד ע"ב ד"ה רביעית שמן ושם קאי אחבית של יין משום דקשיא לי' קושית התוס' בזבחים שם ובחולין דף ל"ה דהא הוה מדומע לכך כ' רש"י כך משום דמבואר בתוספתא דתרומות פ"ח וסוף מקואות דשמן לא מתערב ביין ולא הוה מדומע. ולכך י"ל ג"כ מש"כ רבינו בהל' חמץ פ"ו ה"ה דהטעם גבי עיסת הכלבים משום דאינה משומרת לשם מצה ולא נקט משום דאינה לחם די"ל דלחם עוני הוה כמש"כ. גם י"ל דנ"מ אם בשעת אפיה חשב עליו לאכילה לאדם דאז י"ל דלגבי חלה שפיר חייב ואף אם עכו"ם עשה עיסה לכלבים ונתגייר ואפה לשם לחם י"ל דחייבת בחלה כיון דבשעת גלגול לא הי' עלי' גדר חיוב וכעין דאמרינן בירושלמי פ"ג דחלה גבי שני עכו"ם שעשו עיסה לחלק ולקמן בהל' מתנות עניים ובהלכות בכורים אאריך בזה משא"כ גבי מצה דבעינן שימור משעת לישה לא יצא. ומבעי לי' גבי ד' כוסות אם שם גם כן שייך זה לומר וא"כ לדידן דלא פסקינן כר"י בשביעית אין נ"מ ואף דהא זה מבואר בסוכה דף ל"ט דיוצא באתרוג של שביעית שם יהי' קיים וגם י"ל דחשש הפסד ליכא גבי שביעית רק אם גם התחלת הגידול הי' בשביעית כמבואר בירושלמי פ"ה דמעשרות הלכה ד' גבי הביא פחות משליש ע"ש דאין עליו קדושת שביעית ולקמן בהל' שמיטה אבאר זה:
ועשה. מהם לבדים כו'. עיין בהשגות וכ"כ בזה ועיין מש"כ רבינו בהל' עדות פ"י ה"ג מה דמחלק בין בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן דזה רק דרבנן ועי' לקמן בהלכה כ"ז אך מרש"י הוריות דף י"א ע"א מוכח דמחלק בין אם ארג חוט של צמר וחוט של פשתן על פני כולו דכל הבגד עשוי כן או אם ארג רק חוט אחד של צמר בבגד של פשתן. אך זה נראה דגם רש"י ז"ל מודה דשני בגדים אחד של צמר ואחד של פשתן אם חברן יחד ודאי הוה כלאים מן התורה וא"ש מ"ש בכ"מ ורבינו ז"ל לקמן בהל' ד' מציצית משום דסבירא ליה לרש"י דיש על הציצית לבד שם בגד ולכך כיון דקשר עליון דאורייתא כמבואר במנחות דף ל"ט והציצית הוא גדיל הוה כלאים דאורייתא וזה ר"ל גם כן הגמרא בזבחים דף י"ט ע"א דאמר שם גבי תפילין מצוה דגופה חייץ ור"ל כך כשיטת רש"י משום יתור בגדים ואף דהא צריך דוקא ג' על ג' כמבואר שם י"ל דכיון דיש מצוה בתפילין יש שם בגד עליו כעין הך דפסחים דף מ"ו ע"א גבי חציצה ובכורות דף י' ע"א גבי איסורו חישובו ועי' סוכה דף ל"ג ע"ב גבי אגד בלולב דמשמע שם דאם הוה מעכב יש עליו שם קשר ולקמן אבאר זה ועיין תוס' נזיר דף נ"ד ע"ב גבי ציץ דיש עליו שם בגד אף דהוה רק ב' אצבעות עיין שבת דף ס"ג ע"ב ועיין מ"ש רבינו בהל' שבועות פ"ה הי"ח ע"ש. ובזה א"ש דברי רש"י בזבחים שם דמתחילה עד שלא הביא הגמרא דכהנים פטורים מן התפילין משום עוסק במצוה פי' דהוה יתור בגדים ואחר כך פי' רק משום חציצה דכיון דליכא מצוה עלייהו אין עליו שם בגד וא"ש. ובאמת זה תליא אם הכלאים בציצית מה שעושה תכלת בסדין או מה שעושה ב' חוטין לבן דהיינו פשתן עם ב' חוטי צמר ועי' ביבמות דף ה' ובנזיר דף מ"א ע"ב ודף נ"ח ותוס' כתובות דף מ' ע"א ובאמת נראה דהא דסבירא ליה לר' במנחות דף ל"ח דלבן ותכלת מעכבין זה את זה זה רק לבן של פשתן ותכלת של צמר אבל בבגד צמר אם נימא כמ"ד דאין חוטי פשתן פוטרין בו וצריך צמר די בלבן אף לר' וא"ש מ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות על בעה"מ שבת פ"ב דפסק כר' אך זה רק בטלית של פשתן וכשיטת ר"ת ז"ל וכן הא דאמרינן במנחות דף ל"ז ע"ב גבי פלוגתא דר"י ות"ק ואמר שם סדין בציצית א"ב ור"ל כך אם עשה ג' ציצית של פשתן ואחד של צמר אף אם נימא דלא מעכב מ"מ כיון שלא קיים כל המצוה כהוגן שוב לא דחי הלא תעשה וכמש"כ רבינו בפיהמ"ש סוף מס' נגעים וע"ש דף מ' ע"א ותוס' דף ו' ע"א ד"ה מה ע"ש. וזה ר"ל כונת רש"י בסנהדרין דף פ"ח ע"ב מ"ש שם דקשר עליון דאורייתא הוא פלוגתא במנחות וע"ש בתוס' אך ר"ל כך דהנה כ"כ בהל' נזירות דיש ג' חילוקים במצות ובתיקונים א' דצריך לעשות הדבר וכמו אגד לר"י גבי לולב והדס וערבה דשם המצוה שיאגדם לא שיהיו אגודים ולכך מבואר שם דף ל"א ע"ב ודף ל"ה ע"ב דדוקא במינו דאל"כ הוה בל תוסיף ועיין יומא דף מ"א ע"ב גבי אגד של עץ ארז ואיזוב אם הטעם הוא משום אגד ע"ש בתו"י דשם גם כן יליף בג"ש דלקיחה לקיחה כמו בהך דסוכה דף י"ג ע"א ע"ש בתוס' ובירושלמי רפ"א דיומא ואם כן זה גופא הוה מן המנין כיון דקי"ל דצריך אגד ואגד צריך ג' דוקא כמבואר בסוכה דף י"ג ע"ש וכן הדין גבי תפירה של ס"ת ותפילין צריך לתפור דוקא ולכך בזה בעי גידין וכעין גבי בית יד של בגדי כהונה המבואר ביומא דף ע"ב ע"ב דע"כ צריך לעשותן בפ"ע ולחברן כמבואר שם וכמו הולכה לדידן וזהו ג"כ הך דין דשבת דף קל"ה ע"א גבי ערלה כבושה ע"ש ור"ל אם צריך לחתוך הערלה או צריך שיהיה גלוי או צריך שלא יהיה הערלה וכיון דנכבשה אף דנגלית מ"מ לא חתך ועיין ביבמות דף ק"ב ע"א מה דבעי שם אם צריך חליצה או גלויא כרעא ונ"מ כגון אם נשאר הרגל מכוסה ולהיפך נ"מ אם שרפה המנעל ע"ש וזה הדין ג"כ גבי מילה בב' ערלות עיין שבת דף קל"ה וביבמות דף ע"ב ע"ב ור"ל לענין דחיית שבת דנחתך אך לא נתגלה ולחתוך ב' פעמים לא מצינו ועיין בזבחים דף י"ח ע"ב ובמנחות דף ל"ז ע"ב דאף דמרבינן בעל ה' כנפים זה רק דמ"מ יש בו ד' אבל להטיל ציצית גם להכנף החמישי זה לא ויהי' נ"מ גבי ב' ערלות אם היה האחד נולד מהול והאחד חתך אם די בזה ובזה א"ש הך דיבמות דף ע"א ע"א גבי נולד מהול מה דמצריך קרא לזה וע"ש דף ע"ב ע"א וכ"כ בזה. אך זה לר"י דסוכה דף כ"ט ע"ב דאם הי' פרוד יכפתנו מה ר"ל אם משום דסבירא ליה דצריך שיהא כפות או צריך שלא יהא פרוד ונ"מ אם גם שם צריך לאגדו במינו ואם הוה בל תוסיף בשלא במינו וגם אם בעי אגד מעלייתא כמו בהך דסוכה דף ל"ג ע"ב ועיין מנחות דף ל"א ע"ב גבי קרע דגם שם בעי דוקא גידין ולא גרדין ע"ש אך שם י"ל דשם בעי שיהא שלם וכמו בהך דזבחים דף ט"ו דבעי לאמטויי ע"ש משא"כ גבי לולב י"ל דבעי רק שלא יהא פרוד וכן גם כן נ"מ למ"ד בסוכה דף ל"ד ע"ב דצריך ג' הדסים אם ר"ל המספר ג' או שלא יהא פחות מג' ונ"מ לפי המבואר בפרה פי"א דאף דבעי גבי איזוב ג' קלחים מכל מקום אם היו הג' בקלח אחד כשר עיין בעה"מ פ"א דסוכה על דף י"ג ע"א דשם הטעם דאגד גם בידי שמים הוה אגד ועיין בהשגות הר"א ז"ל שם ותוס' שם דסבירא להו דגבי איזוב לא מעכב האגד לכ"ע אך בירושלמי פ"א דיומא ה"א משמע שם דמעכב האגד רק דגבי פסח מצרים אין האיזוב מעכב ועיין תו"י יומא דף מ"א ע"ב ד"ה כדי אך שם קאי אאיזוב שנותן לתוך שרפת הפרה ועיין בספרי פרשת חוקת פסקא קכ"ד וכמש"כ ועיין בדברי רבינו בהלכות פרה פי"ב ה"ד דפסק שם דגם שנים כשר אף דבגמרא מבואר דפסול אך שם ר"ל דהאגד פסול ורבינו ר"ל דלא גרע מלא אגדן ולכך ס"ל להירושלמי ביומא שם דאיזוב לא מעכב בפסח מצרים משום דחזינן דלא נאמרה בתורה רק בציווי משה לישראל לא בציווי הקב"ה למשה ולא הוה שנה הכתוב לעכב דצריך בקדשים. אך גבי לולב כיון דיליף מקרא דבעי ג' י"ל דצריך ג' דוקא במספר שיהיו חתוכים ועיין מש"כ התוס' סוכה דף מ"ד ע"ב ד"ה ג' ע"ש ובאמת זהו כונת הירושלמי בסוכה שם על הך דר"י מה דאמר שם דליות ר"ל כה"ג וזה גם כן ר"ל בהך דמכות דף ח' כיון דאם מצא חטוב כו' ר"ל דלא דבעי שיהא חטוב רק שלא יהא מחובר ולכך אין עליו שם מצוה וכן נ"מ דהנה עיין בדברי רבינו בפיהמ"ש פ"ו דמסכת תמיד דמבואר שם דגם בין הערבים הי' צריך דישון במזבח הפנימי ועיין תוס' יומא דף כ"ו ע"א ודף ל"ג דמבואר שם דא"צ זה. והנה בירושלמי פ"ב דיומא ה"ג יליף מדישון מזבח הפנימי משום דמקיש להזאה דמה הזאה בגופו ר"ל כמבואר דף נ"ט ע"א דעליו לא על אפרו כן גם הקטרת צריך דוקא שיהא בגוף המזבח וכן ר"ל התו"כ פרשת אחרי מות פ' ג' פ' ד' וכפר כפרה שיהא בגופו ר"ל לא על האפר ע"ש ועיין בירושלמי ביומא פ"ב ובמנחות דף פ"ח ע"ב דגם גבי מנורה כן צריך דישון ועיין מעילה דף י"ב ובתו"י יומא דף ל"ג ע"א כתב דהדישון לא הוה מכשיר דיכול להקטיר בשלא נדשן ע"ש ואם כן מוכח דזה לא הוה חציצה ועיין מנחות דף כ"ו ע"ב במה דבעי שם גבי אברים ועצים כה"ג אם בעי על המזבח או לא ועיין סוטה דף ט"ז ע"ב דמכשיר צ"ל למעלה ור"ל הך דמנחות דף ס"ב ע"א ודף פ"א דלחם למעלה ומבואר בב"ק דף י"ג ע"ב דלחם הוה מכשיר ע"ש. והנה ביומא שם אמרינן דעצים הוה מכשיר ואם כן בעי גם כן למעלה רק די"ל דמ"מ לא הוה חציצה דהוה כמו מין במינו עיין זבחים דף ק"י וכ"מ ומנחות דף י' ע"א גבי דם ע"ש. ואם כן גבי דישון ג"כ כך אם משום שצריך שיהא נדשן או צריך שלא יהא דשן ועיין יומא דף כ"ד ותוס' שם דף נ"ט ע"ב ד"ה והרי דדישון מזבח הפנימי אין עליו שם עבודה ע"ש. וכן הדין גבי קשר של ציצית אם ר"ל שצריך שיהא קשור או צריך שלא יהא נפרדים ועיין סוכה דף י"ב ע"א גבי פתיל ע"ש. והנה זה יהיה תליא במש"כ אם הכלאים הוא מחמת הציצית עצמן או מחמת הציצית עם הטלית. והנה למ"ד במנחות דף ל"ט דבעי גדיל ופתיל מציצית עצמן אין ראי' דקשר עליון דאורייתא דשם ר"ל לענין הציצית בטלית יהיו נקשרים ולא החוטים בעצמן וא"כ לא יהיה בזה גדר ב"ת וכמש"כ אך למ"ד פתיל או גדיל ע"כ הקשר הוא להציצית בעצמן ובזה שפיר יש בל תוסיף זהו כונת רש"י:
[השמטה שם ע"ד. במ"ש בדברי הירוש' חגיגה פ"ג גבי משקה בי מטבחיא. ועי' פסחים דף כ' ע"א בתוס' ד"ה ובשעת וחולין דף ל"ו ע"ב ד"ה אלא ולכאורה דבריהם תמוהים דאיך ס"ד למימר דשמואל ס"ל דתלושים מכשירים דא"כ גם בי מטבחיא הוה הכשר כמ"ש התוס' שם ולשיטת רבינו דס"ל בפ"י מהל' טוא"ו הט"ז וי"ז דזה הוה בגדר הלכה י"ל דר"ל משום דהמים באו על הפרה חוץ לעזרה ואף דאז היתה בע"ח ולא שייך בה כלל דין הכשר עי' חולין דף ע"ד ע"ב גבי ב"פ ודף קכ"ח ע"א גבי הכשר קודם מחשבה וגבי יד ע"ש אך לשיטת רבינו דבעי גם תלישה מהמחובר לרצון זה די אף אם תלשן לצורך בע"ח וכמבואר בכמה משניות במכשירין ובירוש' פ"א דעירובין ה"ז דהוה מחשבה לכ"ע ובדברי רבינו בהל' טוא"ו פי"ב ה"ג דלכך בעי שיהיו תלושים ברצון דבל"ז נשאר עליהם שם מחובר אך לענין הנפילה דבעי ג"כ רצון ולשיטת התוס' דמה"ת רק שיפול ממחוברים אם זה מיקרי ג"כ נפילה ממחובר כיון דאז היה בע"ח ולא שייך בו גדר הכשר כלל ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דב"ש וב"ה בפ"א דמכשירין מ"ב ג' ע"ש אך עיקר הטעם משום דהמים באו מחוץ לעזרה ואין עליהם שם בי מטבחיא וא"ש: ע"כ השמטה]