אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק ה · הלכה כד

הלכה כג

בצל שנטע כו'. הנה מלשון רבינו מוכח דרק העיקר באיסורו אבל הגידולין אינם נאסרין רק דמ"מ העיקר לא נתבטל דרק היכא דטרח אז נתבטל כמבואר בנדרים דף נ"ח ע"ב ולא ס"ל כשיטת הירושלמי כאן דכיון שגדל מאיסור גם הוא נאסר כמבואר כאן פ"ה ה"ז ועי' בירושלמי שביעית פ"ו ה"ג גבי בצל שעקרו כו' וט"ס שם וצ"ל בין שלא עקרו ור"ל אף אם לא טרח ג"כ אמרינן דנתבטל העיקר אך ר"א פליג עלי' היכא דלא טרח ואז לא נתבטל ועי' בערלה פ"א גבי גדל מתוך איסור אף דשם ר"ל מתוך ילדה דהאיסור לא שייך על האילן רק על הפרי. ובאמת זהו כונת הגמרא בנדרים דף נ"ח ע"ב גבי שביעית הואיל ואיסורו ע"י קרקע כו' לא ר"ל שהאיסור בטל דהא הפרי לא נאסרה רק ר"ל דהדין של שביעית בטלה דכעת הוא שמינית משא"כ גבי פירות של ערלה וכלאים דשם כבר נאסר ואין שייך עליו כלל שם ערלה רק הוא דבר איסור ואז אם טרח בטל האיסור ואם לא טרח אז העיקר נשאר באיסורו ועי' מש"כ רבינו בהל' שמיטה ויובל פ"ד ה"כ דנקט רק רישא גבי אם השחירו בשביעית ולא נקט וכן למוצאי שביעית משום דלא טרח ולא נתבטל אך זה שייך רק לענין ספיחין ואיסור אבל לענין דין של שביעית אז אמרינן הואיל ואיסורו כו'. ומ"מ בעינן טרח לענין איסור של שביעית וגם י"ל דנ"מ משום דהא אמרינן בנדרים שם דף נ"ט ע"ב דהיכא דהביטול הוא ע"י זריעה אמרינן דהיתרא זרעי אינשי כו' וא"כ אינו בטל ע"י דין זריעה ולבטל מחמת התערובות לא בטל דהא שביעית וטבל לא בטלי ולכך צריך להאי טעמא איסורו ע"י קרקע משא"כ גבי בצל דזה ביטול בתערובות רק דמ"מ היכא דלא טרח אינו בטל כדרך גדילותו ועיין רא"ש נדרים דף מ' ע"ב ודף נ"ז ע"ב ובמש"כ התוס' ב"ק דף ק' ע"ב ולכך פסק דהעיקר נשאר באיסורו וזה רק אם נעקר הכרם מאליו אבל אם הוא עקרו או שעקר הבצל אז בטל אף הגידולים וכן דייק רבינו ז"ל בהל' מעש"ש פ"י הט"ז דכתב שם ילדה שגדלה ולא נקט שסבכה משום דס"ל דרק אם גדלה מאליו דלא טרח לבטולי אז האיסור נשאר במקומו אבל אם טרח לבטולי ע"י מעשה אז הכל שרי משא"כ שם בהל' ט"ו נקט פסק עיקרו ולכך הגידולין אסורין ושם בהלכה י"ז גבי אילן שנעקר והוא חי מן הבריכה משמע שם שמונה משעה שנעקר ולא משעה שנטע הבריכה והטעם כיון דנפסק מאליו לא בטל להבריכה. אך באמת י"ל דהך דבצל דכאן וכן הך דליטרא בצלים דנדרים ר"ל שהבצל בעצמו ניתוסף ונעשה גדול והך דמשמע דהגידולים עצמן הוה היתר ר"ל הני שנתוספו עליהם בפ"ע וכעין זה כתב רש"י בפסחים דף ל"ד ע"א גבי גידולין בד"ה וכי תימא ועיין תוס' ב"ק דף ס"ט ע"א ד"ה כל דכתבו שם דהיה בטל ברוב ואף דהא שם דף ק' ע"ב ובנדרים דף נ"ז ודף מ' ע"ב כתבו שם בשם ריב"ם דלא בטל כה"ג אך שם ר"ל היכא דהדבר עצמו נתוסף ובדף ס"ט ר"ל דנתוספו גדולים אחרים ואף דמחובר לא בטל כמבואר בפ"ט דתרומות ופ"א דערלה ועי' בגיטין דף נ"ד ע"ב י"ל דזה ג"כ רק מדרבנן. ועיין מש"כ רבינו בהל' מעשר פ"ו ה"ד גבי ליטרא בצלים והל' ה' ע"ש דאמרינן דההיתר בטל אך זה רק גבי זריעה אבל שם בפ"ב ה"ז גבי שמרי יין אף אם יש עליו שם יין מ"מ אינו חייב לעשר רק היתר של המים ולא יותר ולא אמרינן דגם המים יהיה עליו שם יין וכמו שפסק בפ"ז מהל' מעש"ש ה"ז גבי תמד וכמבואר בחולין דף כ"ו ע"ש בתוס' דהמים נהפך ליין ובאמת מדברי הגמרא ב"ב דף צ"ו ע"ב משמע דלר"י הכל חייב במעשר וממילא לדידן אם יש בו שיעור ג"כ הכל חייב ורבינו לא פסק כן. אך באמת הטעם כך דהנה עי' בדברי רבינו בפיהמ"ש פי"א דתרומות ה"ג גבי הך דאין מביאין בכורים משקה כו' מש"כ שם דהא דמביאין יין ושמן הוא רק לשיטת ר"י דיליף מתרומה ע"ש ובמש"כ רבינו בהל' ביכורים פ"ב ה"ד ע"ש והוא כך דהנה מה דאמר בגמרא ב"ב שם גבי שמרים שיש בהם טעם יין מי סברת כו' קיוהא ע"ש בתוס' אך ר"ל כך דעי' בחולין דף ק"כ ע"ב ברש"י ד"ה אף ובתוס' ערכין דף י"א ע"א ותמורה דף ד' ע"א ד"ה מלאתך ורש"י מנחות דף פ"ד ע"ב ד"ה מנין ותוס' ב"ק דף ק"א ע"א ד"ה ולא ופסחים דף כ"ד ע"ב מבואר כך דיש ב' חילוקים בין יין ושמן לשאר משקים חדא דגבי יין ושמן יש עליהם דיני טבל אף לא מחמת הזיתים והענבים והיינו תירוש ויצהר וגם יש עליהם שם הזיתים והענבים עצמם. ונ"מ לפי מש"כ לעיל אם הביא זיתים וענבים מחו"ל אף שהם נטבלו בחו"ל ונפטרו להביאם לא"י ודרכן יש עליהם חיוב תרומות ומעשרות ועיין תוס' ב"מ דף פ"ח ע"ב אך לשיטת רבינו דס"ל דכל תרומת פירות דאורייתא אך י"ל דלענין זה זיתים וענבים גריעי דלא הוה גמר שלהן גמר עיין בירושלמי מעשרות פ"ה ה"א מבואר שם דזיתים וענבים הוה רק טבל דרבנן ועי' תוס' ר"ה דף ט"ו ע"ב וא"כ לפי"ז גבי זיתים שגמרן לכבש ואח"כ נמלך עליהם לדורכן הוה שפיר מה"ת ועי' בירושלמי תרומות פ"א ה"ט גבי ענבים על ענבים לאכילה כו' ולכך מבואר שם במשנה ד' דגבי זיתים על השמן גם בדיעבד לא הוה תרומה ור"ל בזיתי שמן והוה כמו שהכניסם במוץ עיין תוס' ע"ז דף נ"ו ע"א ואז לכ"ע לא הוה תרומה וגרע משאינו גמור על הגמור ועי' בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד דהכל מודים דזיתים על השמן לא קבע והטעם משום דלא הוה תרומה כלל. ועיין בירושלמי גיטין פ"ד מה דמקשה שם על הך דאין תרומתו תרומה היך דבריהם עוקרין ד"ת אך גמרא דילן לא הביא זה וכמש"כ דכאן בדיעבד ג"כ אינו תרומה ולא שייך להך דיבמות דף פ"ט ע"א וכן להיפך אם לגבי יין ושמן עדיין לא הביאו שליש ולגבי עצמן הביאו שליש עי' מש"כ רבינו בהל' מעשרות פ"ב ה"ה ובהשגות ועי' במנחות דף פ"ו ע"א וכ"מ דמבואר שם דשמן המור לא הביא שליש ומ"מ מבואר בסוף פ"א דדמאי דשמן המור יש בו חיוב תרומה ומעשרות וע"כ צ"ל דלגבי זיתים עצמן לאכילה שפיר מיקרי הביאו שליש ונטבלו ואח"כ דרכן שוב יש על השמן חיוב מחמת הזיתים ועדיף משאר מי פירות ואף דמבואר בירושלמי הובא בתוס' ר"ה דף י"ב ע"ב דכה"ג אין השמן מכשיר וכן פסק רבינו בהל' טומ"א ועי' תוס' ב"ב דף י"ט ע"ב ד"ה במי פירות ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דשבת דף קמ"ד ע"ב גבי מוחל ובמכשירין פ"ו מ"ה בהך מחלוקת דר"מ ור"ש ואזיל לשיטתי' בטהרות פ"ט מ"ג דס"ל ג"כ דמוחל אינו משקה וכן ר"א ס"ל שם כן ומשום דהוא מתלמידי ב"ש דס"ל בעדיות פ"ד הובא ביבמות דף ט"ו וכ"מ דמחול אינו כמשקה. וכן נ"מ גבי זיתים וענבים שנטבלו בא"י והביאם לחו"ל ודרכן דאז מטעם תירוש ויצהר אין עליהם חיוב מה"ת אך החיוב יהיה מטעם זיתים וענבים מפני שהם כגופן ועיין בירושלמי ספ"ו דתרומות גבי אם אכל ענבים של תרומה אם יכול לשלם יין ועי' בירושלמי שבת ספ"ז בהך מחלוקת דהסוחט זיתים וענבים מאביהן דמבואר שם דלר"א חייב עליהן משום קוצר וכ"כ בזה בח"א דר"ל ר"א דברכות דף נ' ע"ב דס"ל גבי יין שלא נתן לתוכו מים דמברך עליו בפה"ע הרי חזינן דיש על היין שם פרי אף שעדיין לא נשתנה לעילויא עי' ברכות דף ל"ו ע"א ותוס' שם דף ל"ט ע"א. אך י"ל דר"א לשיטתי' שם דלא גרע מדבש תמרים ועיין מש"כ הרא"ש בנדרים דף נ"ג ע"ב ובדברי רבינו בהל' נדרים גבי מי כבשים ובהך מחלוקת דירושלמי פ"י דתרומות אם הטעם דמי כבשים של תרומה אסור אם משום דהוה כמו עצם הכבשים והשלקות עיין שבת דף קמ"ה אם משום שיש בהם נותן טעם של הכבשים ולהיפך גבי שאר מי פירות לדידן כמו דבש תמרים וכיוצא בו הם עצמם אין עליהם שם פירי כלל ולא שייך עליהם שם חיוב תרומות ומעשרות כלל וכן אם זבו מתמרים שנטבלו או מתרומה אז אין עליהם איסור מחמת הפרי רק בגדר טעם וכמו גבי ערלה כמש"כ רבינו ספ"י מהל' מאכלות אסורות ועיין ירושלמי תרומות פי"א בהך דר"נ ובמה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' טומ"א פ"א. והנה שמרים הוה משקה כמו שאר מי פירות אף שהם באים מענבים שהם באים לא כמו היין שהוא מפקד פקיד עיין ברכות דף ל"ט ברש"י ותוס' שבת דף י"ט ע"ב ועירובין דף מ"ו ע"א בתוס' ופסחים דף ל"ג וכ"מ רק הוא בא מעצם הענב ואף שכל יין שדורכין אותו יוצא גם לחלוחית מן הבשר מ"מ דהיינו רביתי' לא איכפת לן דא"א בענין אחר וכמו דמבואר בחלה פ"ב מ"ו גבי סובין ומורסנן דכ"ז שלא נטלו מהם הוה דבר אחד ואם נטלן והחזירן אינם מצטרפים וכה"ג מבואר בירושלמי נזיר פ"ו דאף דאין לוקין על משקין של ערלה ושאר פירות מ"מ כשהם בתוך הפרי עדיין חייב עליהם ועיין תוס' חולין דף פ"ז ע"ב ודף קי"ז ע"ב וכ"מ דעדיין אין שם משקין עליהם וכהך דמעילה דף י"ז ע"א גם דם השרץ ובשרו דרק כשעודן בו ע"ש בתוס'. ובאמת נ"ל דמה דאמרינן בזבחים דף ק"י גבי אימורים ובשר דלא הוה חציצה משום מין במינו וכן הך דר"ה דף כ"ו ע"ב גבי קדחו בזכרותו זהו ג"כ אם לא הפרישן והוה הטעם כמו הך דיבמות דף ע"ח ע"ב דהיינו רביתי' וזבחים דף י"ט ע"א גבי חציצה. ובאמת נ"ל דמה דאמרינן שם בזבחים גבי תפילין דלמ"ד דלילה לאו זמן תפילין חוצצות ר"ל כך די"ל כמש"כ התוס' קדושין דף ל"ו ע"ב ד"ה מכניס דכל היכא דא"א בלא זה לא הוה חציצה ע"ש דהדין הוא כך וא"כ אם נימא דלילה זמן תפילין א"כ החיוב שיהיה בתפילין בכל עת והתורה ציותה ללבוש בגדי כהונה וא"כ כונת התורה שיהא כך והוה כמו היינו רביתי' משא"כ אם נימא דיש זמן שאינם צריכים לילך בתפילין לא שייך לומר כן זהו כונת הגמרא שם ועי' תוס' סוכה דף ל"ז ע"א ד"ה כי היכא ע"ש. ונ"מ ג"כ דאף דמבואר במסכת כלים פ"ג מ"ח גבי משפך של עץ שסתם בזפת דהוה סתימה ע"ש בר"ש בשם התוספתא משום דהוה מין במינו וכה"ג אמרינן בסוכה דף ל"ו ע"ב גבי סיב ועיקרא דדיקלא ע"ש מ"מ לגבי ניקב בשופר לא מהני כה"ג אם סתמו בזכרותו דכיון שפירש ממנו שוב הוה כמו דבר אחר ולא מהני לתקנו ועיין מש"כ בזה בהל' אס"ב וזהו ג"כ כונת הגמרא כריתות דף כ"ב ע"א גבי הקיז דם כו' וקיבלו בשני כוסות ע"ש במחלוקת דר"י ור"ל ובמש"כ רבינו בהלכות שגגות פ"ו ה"ג הקיז דם לבהמתו כו' ולמה דייק וכתב לבהמתו. אך משום דכ"כ בח"א בהל' מאכלות אסורות פ"ה ה' ט"ו דאף דמבואר בזבחים דף כ"ו ע"א דגם בדם הנפש מתערב בו ג"כ דם האברים אך מ"מ חייב כרת משום דהוה כמו היינו רביתי' אך אם חלקו דאז נשתנה י"ל דשוב הוה כמו שנתערב בו גם דם האברים ועיין בהך דזבחים דף ל"ד ע"ב גבי כוס אם עושה את חברו דיחוי כו' ר"ל אם חלקן אם הוה כשני דברים או כמו דבר אחד ועיין ביומא דף נ"ז ע"ב במה דפליגי שם ר"פ ור"ה ברי' דר"י דר"פ ס"ל דהיכא דלא מצי יהיב ממנו הוה דיחוי וזהו ג"כ כונת הגמרא תמורה דף כ"ב ע"ב בהך דר"פ גבי קיבל דמן בשני כוסות ר"ל כה"ג דכיון שנאבד אחד מהם גרע טפי דר"פ לשיטתי' ביומא וה"נ בהך דכריתות הנ"ל כיון שחלקו ועשאו לדבר אחר שוב י"ל דלא שייך לומר שוב עליו היינו רביתי' וכעין דמחלק במעילה דף י"ז ע"א לשיטת רש"י אם הדם מאותו השרץ לשרץ אחר ע"ש. אך זה שייך רק בדם קדשים ולא בחולין ולכך דייק רבינו לבהמתו. אבל גבי שמרים לחודיה הוה רק כמו מי פירות אף שיש בהם טעם יין וזהו דאמר שם מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא ר"ל דהוא רק כמו זיעה בעלמא ואין שם יין עליו אך זה רק לשמרים שלא יהיה עליהם שם יין בעצמן אבל אם הענבים נטבלו שפיר י"ל דיש על השמרים שם הענבים לענין שיתחייבו לעשר ולא הוה כמו שאר מי פירות דזיתים וענבים שאני לא משום היין והשמן וזה תליא בהך פלוגתא גבי ביכורים אם לא קרא עליהם שם עד שלא דרכן אם יש עליהם שם הפרי בעצמן לענין לקרות עליהם שם ביכורים כיון דמחובר אין עליהם שם יין כמש"כ התוס' חולין דף קי"ז ע"ב ע"ש. והנה באמת כך דהנה מבואר ביכורים פ"א מ"ג דזיתי שמן אינם מן המובחר לביכורים. ובתרומות פ"ג מ"ו מבואר להיפך ע"ש בר"ש אך כך דלשמן זיתי שמן עדיף ולאכילה זיתי כבש עדיף וא"כ ממילא אם בצרן מתחילה להוציא מהם שמן אז שפיר יכול לקרות שם ביכורים על זיתי שמן אבל בל"ז אינו יכול לקרוא. וגם קי"ל דגם בדיעבד לא קידש ולכך לא קבלו מיוסף הכהן דהוא מסתמא לקח השמן מזיתי שמן. דאל"כ לא הוה מן המובחר לענין שמן ולא בצרן מתחלה לכך וא"כ א"א לקרוא עליהם שם ביכורים ולא היה ראויים לזה כלל. ובזה מדוייק לשון רבינו בפ"ב מהלכות ביכורים ה"ד דלא נקט היוצא מזיתים וענבים רק זיתים וענבים ולא כמו בלשון המשנה משום דרק כשהיו הזיתים עומדים לשמן ובצרן מתחילה לכך ובל"ז גם בדיעבד לא קידש כמבואר במנחות דף פ"ד ע"ב ע"ש. ובזה יש לפרש דברי רבינו שם דאם הביא משקין אין מקבלין קאי גם איין ושמן וכמש"כ. והנה לפי גירסת רבינו ר"י לא ס"ל כן כמבואר בפיהמ"ש בפרק י"א דמס' תרומות ע"ש רק י"ל דס"ל דיין יש עליו גם שם ענבים וזה י"ל דגם גבי שמרים כן. והנה עיין במש"כ רבינו בהל' תרומות פי"ד הכ"א גבי נפלה סאה כו' שכ' שם שספק תרומה טמאה אסור כו'. והנה לפי גירסתו אינו מובן מה נ"מ בין תרומה טהורה לטמאה מש"כ שאיסור תרומה טמאה מה"ת הא תרומה טהורה ג"כ כן. אך ר"ל כך דהנה זה מבואר בכ"מ דדימוע לא הוה אלא מדרבנן. ועיין תוס' נדה דף מ"ז ע"א דמחלקים שם דהתרומה עצמה נשאר באיסורה מה"ת רק דאינה אוסרת אחרים ע"ש. ור"ל כך דלא דמי לשאר איסורין דעיין בזבחים דף כ"ו ע"א מה דמחלקים שם בין חתך ואח"כ קיבל בין קיבל ואח"כ חתך. וע"ש בהשגות הראב"ד דס"ל דכל הבשר נאסר מחמת חיבורים וכעין דאמרינן בביצה דף ל"ז ע"ב מינקי מהדי הדדי ועיין חולין דף ס"ט ע"א. אבל באמת כך דכ"כ בה"א דכל היכא שנעשית פעולה בדבר מחמת הדין אז א"א שיאסר ע"י זה דבר אחר שאין בה דין הנ"ל ולכך גבי עיר הנדחת א"א שיאסר העיסה שחצי אינה שללה מטעם החצי של שללה דהתורה לא אסרה רק שללה. אך זה רק אם יש עלי' שם האיסור אבל אם ע"י זה נעשית בה איסור אחר אז אין נ"מ ולכך מבואר בחולין דף צ"ט גבי מקום חתך דבקדשים מותר ע"ש בתוס' והוא מחמת זה דא"א לחול קדושת אימורים או חזה ושוק על דבר שאינו. אך אם ע"י זה יפול איזה סיבה בהדבר אז יוכל לאסור גם דבר אחר וזה ג"כ הטעם החילוק שבין נדר לשבועה לענין התפסה דבשבועה לא מהני. ועיין בר"ן פ"ג דשבועות. וזה ג"כ הטעם גבי חתך ואח"כ קיבל דכ"ז שלא קיבל הדם לא שייך לומר על האבר פסול יוצא רק המעשה שאירע כך שיצא כיון דעדיין אינו ראוי לזרוק. ועיין יבמות דף ל"ג ומעילה דף ה' ודף ו' וכ"מ. אך לאחר שקיבל הדם דהוא עומד לזרוק אז יש על האבר שם פסול יוצא. ושפיר יש לומר שנאסר גם השאר משום זה. וכן ג"כ גבי תרומה א"א לומר שיחול גם על אחרים שם תרומה מה"ת משא"כ אם היא תרומה טמאה שיש בה שם איסור אף שהתרומה גרמה לזה שפיר יכול לאסור דברים אחרים מה"ת זהו כוונת רבינו בהל' תרומות הנ"ל. אך זה רק גבי תרומה אבל גבי טבל שפיר י"ל דגם האחרים חל עליהם איסור טבל וזה תליא אם טבל מיקרי איסור עצמיי או איסורו מחמת שלא נפרש ממנו התרומה. ובח"א הארכתי בזה מהך דיומא דף פ"ג ועיין תוס' קדושין דף ל"ח ע"ב ונדרים דף י"ב ובירושלמי פ"ה דמעש"ש דאמר שם הדא אמרי שהטבל קרוי קודש ובמ"א אבאר זה. והנה כ"כ בזה אם הדבר שבא מחמת איסור אחר אם יש עליו שם איסור הראשון עיין ע"ז דף נ"ה ע"ב גבי המשתחווה לבע"ח לא אסרן עשאן חליפין אסרן. ובירושלמי שם ריש פ"ה פליג ע"ז. וכן שם פ"א גבי לקח בהמה ביריד שלהם ע"ש. ובפ"ג דערלה גבי צבע דבר שיש בו רוח חיים ע"ש. ובאמת קשה למה לא מוקי הירושלמי שם פ"א דערלה גבי ביצת ע"ז שנעשה אפרוח דמיירי כה"ג כגון שהחליפה בע"ז וצריך לומר דאז לכ"ע אסור האפרוח דעיקר הטעם משום דנהפך לצורה אחרת ואין זה דבר שנאסר וזה לא שייך רק אם האיסור הוא מצד עצמו וא"כ בהסתלק הדבר נסתלק האיסור משא"כ בחליפין דאין זה בא מחמת עצמו רק מחמת ע"ז אין נ"מ. אך יש לומר דזה תליא בפלוגתא דע"ז דף נ"ה ע"ב ובירושלמי פ"ה אם חליפי חליפין אסורה. אך כאן לא דמי דחליפי חליפין לא הוה רק אם החליפין עדיין קיימא אבל היכא דע"י שבא זה נסתלק החליפין זה גופא במקום חליפין קאי. וזהו החילוק ג"כ בהך דכתובות דף ע"ט ע"ב גבי פירי פירי ע"ש בתוס' והוא ג"כ מחמת זה דהיכא דאי אפשר שיהיה הפירי פירות רק בהסתלק הפירות אז גם עליהם שם פירות. אבל היכא שיכולין להיות שניהם קיימין אז שפיר יש עליהם שם פירי פירות והכא נמי כן גבי חליפין. ועיין שבת דף קט"ז ע"א גבי גיליון ושבועות דף כ"ח ע"א גבי מי גרם וכ"מ. והנה כ"כ בזה בהל' נזירות דאף דיש בזה כמה סתירות אם הדבר שנתערב יש עליו שם האיסור עצמיי. ועיין בירושלמי ערלה פ"א ה"ה מה דאמר שם דכיון דאמרת שאין גידולי איסור מעלין את האיסור משמע דהם עצמן לא נעשו איסור ואמאי לוקה עליו בכזית וילקה לפי חשבון משמע דההיתר אינו נעשה כמו האיסור עצמו ובכ"מ מבואר להיפך. אך כך דאם הדבר אסור מחמת עצמו אז י"ל דגם זה הדבר נעשה כך אבל אם א"א לחול עליו שם זה רק מחמת שהוא בא מדבר אחד וזה הדבר שנתערב בו א"א שיחול עליו שם זה. ואף דבנדה דף כ"ז גבי רקב אמרינן כה"ג ס"ל דרקב הוה טומאה חדשה לא מחמת מת עיין בנזיר דף נ"א גבי רקב הבא משני מתים ושם בע"ב גבי הרקיב כשהוא חי וזהו האבעי' אם אינו טמא רק כשהיה מתחילה מת ואחר כך הרקיב או רקב של מת טמא ע"ש בגמ' ועיין נדה דף נ"ו ע"א גבי בשר המת יבש. ובהלכות טומאת מת אבאר זה. ולכך גבי יין מזוג אף אם נימא דהמים ג"כ נעשה יין מ"מ איסור היוצא מן הענבים אין עליו רק שם יין. וכן ג"כ גבי תרומות ומעשרות כן דמחמת היין בעצמו י"ל דגם המים נעשים כן. אך מחמת הענבים לא שייך בהמים. ונ"מ כמש"כ לעיל אם הביא ענבים בחו"ל ודרכן ואח"כ מזגן אז פטורים דמחמת היין נעשה בחו"ל ומחמת הענבים הא המים המזוגים לא היו בהענבים. אך אם נימא דיש על היין גם שם ענבים אז ג"ז חייב. וכן גבי שמרים כ"כ שהם רק מחמת שהם באים מהענבים ולכך לר"י דס"ל דגם על זה יש שם ענבים ס"ל דגם המים נהפכו להיות חייב במעשרות משא"כ לדידן לכך פסק רבינו בהל' מעשר פ"ב ה"ז דרק הלוג היתר צריך לתקן ולא יותר. ועיין בהך דביצה דף ל"ח ע"ב דהמים ומלח נהפכים להיות עליהם שם עיסה אך שם לא דמי דכולם נעשים דבר חדש לא שהאחד בטל לחבירו. ועיין במס' טהרות פ"ד מ"ט בר"ש שם גבי מים שנעשה עיסה אם יש עליהם שם טומאת עצמן או לטמא אחרים. ועיין מש"כ התוס' מנחות דף כ"ב ע"ב דגבי משקין לא שייך לומר שיכולין להיות כמבטל משום דלכי מסרחי פקע שם משקין מעליהם דרק אם כשהדבר נשאר במציאות ויוכל להשתנות אז שייך זה וכעין מש"כ התוס' פסחים דף מ"ד ע"ב דזה לא מיקרי היתר לאיסור בזמן שכל המציאות נשתנה וכ"מ. ועיין תוס' מכות דף ח' ע"א ד"ה אע"ג דאם לא יחטא אז לא שייך כלל שם שליח ב"ד ולא מיקרי אי בעי עביד ע"ש. ועיין מש"כ הר"ש במס' כלים פ"א מ"ד גבי מי חטאת ונבלה ע"ש. ואף דמצינו תרומה שיהי' חולין כמש"כ התוס' מנחות דף ס"ט ע"א גבי שמן של תרומה לאחר שסך ע"ש ובתו"י יומא דף פ' ע"ב ועיין תוס' חולין דף ע"ב ע"א דמוכח שם דלא פקע האיסור מן התרומה לאחר אכילה ועיין תוס' יומא דף ע"ז ע"א דלמדו משם דסיכה לא הוה מה"ת כשתי'. אך באמת כך דהקדושה פקעה אך האיסור לא פקעה וכן מוכח בכריתות שם דרק הקדושה בטלה ואכמ"ל בזה. וה"נ גבי זריעה כיון דאיסורו ע"י קרקע נעשה הדבר כעצם האיסור ולכך לוקה עליו בכזית כמבואר בירושלמי דערלה הנ"ל. והנה רבינו ז"ל מיירי בטרח לבטולי ולכך אף בדבר שאין זרעו כלה גבי תרומה בטל והגידולי גידולין עצמן אף אם לא טרח ג"כ מותרין רק האיסור נשאר אבל טבל אף אם טרח לא בטלי משום דטבל לא בטל אף באלף בתערובות. וה"ה בזריעה וגם משום דאיסורא לא זרעי אינשי ועיין בירוש' ביכורים פ"ב ה"ב מה דמחלק שם לר"ש גבי מעש"ש בין עירובין לגידולין. דגידולין כבר ביטלו ר"ל דהאיסור נתבטל אך אח"כ מסיק שם בירוש' דמיירי בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה גם ר"ש מודה דלא בטלה גם גידולין ע"ש. זהו שיטת רבינו בהל' תרומות פי"א הכ"א וכ"ב ע"ש. וע"ש בהל' כ"ג והר"א ז"ל בהשגות שם ס"ל דכיון דנקט שם בהל' כ"א דמותר לטבול יום א"כ חזינן דמה"ת פקע שם תרומה גם מהעיקר ועיין בנדה דף מ"ז ע"א דהוה מחלוקת במדומע אם טבול יום פוסל בו. ובירוש' תרומות פ"ו ה"א אמר שם דגידולי תרומה אף לר"ש דס"ל דמדומע אסור לטבול יום מ"מ בגידולים מודה דשרי. מיירי בדבר שזרעו כלה וכמו דס"ל לר"ש בפ"ב דביכורים הנ"ל וס"ל כך דהא דמבואר בפסחים דף ל"ד דשתילי תרומה טמאה אסורים לכהנים זה קאי אשתילים עצמן ומיירי בדבר שאין זרעו כלה ונהי דהטומאה פקע ממנו מ"מ האיסור נשאר עליהם מחמת מעלה ומחמת דאיסורא לא זרעי אינשי והגידולים שלהם ג"כ אסורים מה"ת לזרים. וא"כ אסורים גם לטבול יום ובדבר שזרעו כלה אז אף תרומה טמאה מה"ת מותרת לגמרי. רק מדרבנן אסירי רק לזרים אבל לכהנים שרי וזה דמקשה הר"א ז"ל על רבינו דממ"נ במאי מיירי אי בדבר שאין זרעו כלה גם הגידולים אסורים מחמת עצמן אף הני שנתוספו ואסורים לטבול יום. ואזיל לשיטתי' בהל' שמיטה פ"ד הכ"א דהגידולים של הבצל הוה כמו הבצל עצמו מה"ת ואם מיירי בדבר שזרעו כלה אז אף בטמאה אינם אסורים רק לזרים מדרבנן. וכן הוא שיטת תוס' שבת דף י"ז ע"ב ע"ש אך רבינו ז"ל ס"ל דאף בדבר שזרעו אינו כלה רק הדבר האיסור בעצמו שנזרע עומד באיסורו. ועיין שם בהל' כ"ו ובמנחות דף ע' בהך בעייא דשם גבי שיבולת שמרחה בכרי ושתלה איפקע הטבל ממנה ומשמע שם לכאורה דהאבעייא רק אם זרע בידים דהוה כעין מעשה שיתבטל הטבל. וכה"ג מצינו בירוש' פ"ד דמעשרות גבי עור דאם צמקו פקע ממנו הקביעות וא"כ אם נזרע מאליו לא פקע הטבל. ועיין בהך דנדרים דף ע"ו ע"א דלכאורה משמע שם מדברי הרא"ש ומדברי הר"ן דרק אם זרען אז נתבטלו מטומאתן אבל מאליהן לא. אך באמת מהך דמעשרות פ"ה מוכח להיפך. וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין ע"ש. משא"כ גבי טבל זה ודאי כל שלא עשה בו מעשה בזריעה לא פקע הטבל ממנו ולכך מבואר בנדה דף נ"א דאף דלגבי טומאה מחשבת חיבור לא שמה מחשבה דאינו בגדר מחשבה כלל לזה אבל לענין מעשר שפיר הוה מחשבת חיבור. אך י"ל דכל זה לגבי איסור טבל אבל לחול עליו קדושת תרומה יש לומר דגם אם נשתל מאליו גם לא חל. ובזה א"ש דברי הגמ' במנחות דף ע' הנ"ל דאמר שם לא מצינו תרומה במחובר והוא משנה בביכורים פ"ב מ"ד וברייתא במעילה דף י"ח ע"ב והא משכחת לה בשנשתל מאליו. אך י"ל לפי מש"כ הראב"ד ז"ל במס' עדיות פ"א מי"א דאם אינו משמש תשמיש הראשון אז הוה ביטול בחיבור בלבד. ואם משמש תשמיש הראשון אז צריך דוקא שינוי מעשה וה"נ כך דאם חל קדושת תרומה גם במחובר היכא דחיברה מאליו אז גם אם חיברה בידים לא הוה ביטול בזה ואם נימא דאינו יכול לחול קדושת תרומה אז אם חיברה בידים הוה ביטול גמור דשוב מיקרי אין ראוי להשתמש מעשה הראשון וכמש"כ. ובאמת קשה תירץ הגמ' במנחות שם דרצה לומר לענין חיוב מיתה הא מכ"מ דהך משנה דביכורים הנ"ל מוכח דלא חל כלל שם תרומה במחובר דגם ביכורים לא הוי אז רק חלת השם בלבד כז"מ שלא נכנס בפנים כמבואר במכות דף י"ט וכבר כתבתי בזה. וצ"ל דהמשנה דביכורים איירי בדבר שעדיין לא נטבל כמו גבי ביכורים. עכ"פ ס"ל לרבינו דרק דבר האיסור בעצמו נשאר. אבל הגידולין הוה רק כמו מדומע ותערובות. ורבינו אזיל לשיטתי' דפסק בהל' אבות הטומאות פי"א הט"ו דמדומע מותר לטבול יום לאוכלה ולכך פסק גם גבי גידולין כן. ולפי מש"כ י"ל דגם מה דמבואר בהך דמנחות דף נ"ד ע"א דבשר עגל שנתפח טמא רק מדרבנן וכן גבי פיגול ונותר זה רק גבי נבלה ופיגול דהמעורב שבו א"א להיות עליו שם נבלה ושם פיגול דזה צריך דוקא שיבוא מבהמה שמתה או מקדשים משא"כ בבשר עגל שנתפח ונגע בטומאה וכעת יש בו שיעור שפיר טמא מה"ת וכן מוכח מדברי רבינו בפ"ד מהל' טומאת אוכלים ה"ט ע"ש וע"ש בהל' ו' ובהל' מאכלות אסורות פי"ד ה"ד ובמש"כ רבינו בהל' אבות הטומאה פ"ד הי"ג. ובזה א"ש מ"ש התוס' במנחות שם ד"ה דמעיקרא מהך דשבת גבי הוצאה דשם אם הוציא עכשיו ודאי חייב דהא ממ"נ בו כגרוגרת ולא שייך לומר משערינן לכמו שהי'. ועיין רש"י פסחים דף ל"ג ע"ב. וזהו ג"כ כוונת הירוש' ערלה פ"ב ה"ג במה דאמר שם דטעמא דב"ש דדבר המעמיד מטמא כתפוח כצ"ל ור"ל כמו שנתפח דמ"מ עכשיו יש בו שיעור וע"ש בירושלמי תרומות פ"ב ה"ד ונ"מ לפי"ז דלמאן דס"ל דפחות מכביצה מה"ת ג"כ מקבל טומאה ואח"כ נתפח ונעשה כביצה מטמא טומאת אוכלים מה"ת דלא בעי שיהא נטמא כביצה רק שיהא בהמטמא כביצה וכן מבואר בתוספתא הובא בר"ש מס' פרה פ"ח מ"ז גבי קדירה שהיא מלאה כו' ע"ש. ודוחק לומר דשם ר"ל רק מדרבנן ועיין ירושלמי תרומות הנ"ל:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה