אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק ה · הלכה ח

הלכה ז

אחד הנוטע כו'. ומפני זה כו'. לא קידש כו'. עיין בירושלמי פ"א דתרומות דהוה שם בעיא אם תרם כרי של הפקר אם הוה תרומה ע"ש דלא איפשטא ועיין רש"י ע"ז דף נ"ב ע"ב ד"ה דכתיב דמשמע שם דוקא דקנה אותם ועיין רש"י ב"ק דף קט"ו ע"ב ד"ה לא אמר כלום דמבואר דאינו יכול להפריש מהפקר על שלו וצ"ל דהירושלמי ר"ל דרק מהפקר על של הפקר בזה יכול לתרום דכבר כתבתי דגבי תרומה יש שני דברים אחד מה שמקדיש התרומה. ומה שמתקן הטבל. וזהו כונת התוס' בנדרים דף ל"ז ע"ב בד"ה אלא דמוכח שם דזכי' ודעת הוה שני דברים וזהו דקאמר בב"מ דף כ"ב ע"א מה אתם לדעתכם ור"ל כך דלהקדיש דבר שאינו שלו בעי דוקא דעת ולא מהני זכות ולתקן הטבל די בזכות ועיין שבת דף קמ"ח ע"ב ע"ש גבי רועה ובמ"א אבאר זה. אך לתקן הדבר בעי שיהא משלו עיין ב"מ דף ו' ע"ב נמצא זה פוטר כו' ועיין בכורות דף י"ב גבי מהו לפדות בפסוהמו"ק ובתרומות פ"ו מ"ה גבי הך דאין משלמין מן ההפקר ע"ש בדברי רבינו בפיהמ"ש ולכך מן ההפקר אינו יכול לפטור את שלו אף שיש בו חיוב תרומות ומעשרות דהיינו שהפקירו לאחר מירוח וזהו ג"כ כונת רבינו בפיהמ"ש תרומות פ"א ה"ה מש"כ שם דה"א דהפקר שאני מלקט שכחה ופיאה ע"ש. וכן במה דאמרינן בירושלמי דמאי פ"ג ה"ג עשר תעשר משלך אתה מעשר ולא משל אחרים ע"ש ור"ל כה"ג וזהו ג"כ כונת התוס' יבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה שהפקר שכ' שם ועליו לתקנו ר"ל דהחיוב מוטל עליו וכירוש' דדמאי הנ"ל. וא"כ לכאורה קשה אמאי כאן גבי שביעית לא נאסר וצ"ל דרק אם יכול שיהי' שלו אז נאסר כעין הך דנדרים דף ל"ד ע"ב ע"ש ברא"ש ובתוס' אבל שביעית במחובר אינו יכול לזכות בו דרחמנא אפקרי' כמבואר נדרים דף מ"ב ע"ב ור"ה דף ט"ו ע"א ע"ש במה דפליגי רש"י ותוס' אם הוא הפקר ממילא או דצריך להפקירו. ועיין במש"כ רש"י זבחים דף ע"ה ע"ב ד"ה שביעית ע"ש דלא משכחת גבי שביעית תרומות ומעשרות ועיין בירושלמי ספ"ו דתרומות דרק מקשואין שהוא פירות איסור כמבואר בירושלמי דמאי פ"ב אין משלמין אבל משאר פירות שביעית מותר. ואף דאין בו זיקת תרומות ומעשרות ע"ש. אך י"ל דמיירי כגון שהביא שליש קודם שביעית ועיין ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ד דאף אם לא הביאו שליש קודם מ"מ הקדושת שביעית אין עליהם רק איסור שביעית ונ"מ דלא שייך לאכלה ולא להפסד וי"ל דלכך ג"כ לא קידש בשביעית כיון דקי"ל דאסור להפסידם לא מצי מפסיד להו וכעין דמבואר בבכורות דף י"ב ע"ב דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה משום דא"א שיהיה בדין שיהי' לו שרפה ועיין בהך דסוטה דף ו' ע"א מי קרימינא עלי' ועיין ב"ב דף קל"ג ע"א רחמנא אמר כו' ובזבחים דף ע"ה ע"ב דרחמנא אמר כו' ובתמורה דף כ"ה ע"א דברי הרב ודברי התלמיד כו'. וא"כ לפי"ז י"ל דאם הוה הנצה קודם שביעית אף שלא נחנט מ"מ שפיר נאסר כיון שבטלה הקדושה כמש"כ ועיין מש"כ הר"ש ז"ל במס' שביעית פ"ב מ"ה בשם תו"כ אם מותר לעשות מלאכה בפירות שביעית שיצא למוצאי שביעית ע"ש ותוס' ר"ה דף ט' ע"א ד"ה וקציר ושם דף י"ב ע"ב ד"ה מנהג דלא כתב כן וצ"ל דהתו"כ והר"ש מיירי דרק הביאו עשבים בשביעית ואסורים רק מטעם איסור לא מטעם שביעית משא"כ כשהביא שליש בשביעית דאז יש שם שביעית עליהם. ובזה יש ליישב מה שהקשתי מהך דמכות דף כ"א ע"ב דהא שם בשביעית והיך עובר על לאו דלא תזרע כלאים אך י"ל כה"ג. ועיין תוס' פסחים דף מ"ז ע"ב למ"ד דחורש בשביעית אינו לוקה המחפה הוא משום זריעה ובירוש' כאן פ"ח ה"א אית לך מימר שביעית דר"ע ר"ל דגבי שביעית לא שייך לומר מקיים והחיוב הוא רק או משום זריעה או משום חרישה וגם לפי המבואר שם בירוש' ובמו"ק דף ג' דזה תליא בכלל בעשה ופרט בל"ת ועי' סנהדרין דף קי"ג ע"א היך ס"ל לר"ע ועיין תוס' שבת דף ע' ע"א וע"ש. אך העיקר כמש"כ לעיל דכיון דע"כ צריך להפקירו לא מיקרי דיכול לזכות בו וכה"ג מבואר בירושלמי פ"א דביכורים גבי תחת רה"ר דאף דלא הוה גזל מ"מ כיון שגם אחר יכול לזכות בו לא מיקרי שלו ולכך אינו קורא [השמטה והירוש' פ"ג דפסחים ה"ג דאמר וישליכנה כו' ואמר אין מקדיש כו' או משום דהתם א"א לזכות בו כיון דמחויב לבערו או משום דלפטור שלו לא מהני וכמ"ש בכ"מ ע”כ השמטה]:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה