אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק ב · הלכה יג

הלכה יא

היתה שדהו כו'. כמו ג' ימים כו'. ר"ל דגם כאן אמרינן מקצת היום ככולו כמבואר בירוש' כאן וכמבואר בפסחים דף נ"ה ע"א וגם שם מחלקים בין מקום גריד למקום טינא דשם בעי יותר ע"ש בתוס' ד"ה כל ובירוש' פ"א דחלה ה"א ובאמת זהו כונת הירוש' בערלה פ"א ה"ד הביאו התוס' מנחות דף ס"ט ע"ב ר"י אומר מתאחה עד שלא תשריש ר"ל דהשרשה לא די בג' ימים ואינו נקלט בארץ והברכה שפיר הוא מתאחה בג' ימים ועיין בירוש' שביעית פ"ב ה"ב. והנה כאן פסק רבינו דא"צ לחרוש הכל ובירוש' כאן תלה לה בהך מחלוקת דר"י ורבנן גבי סאה שיש בו רובע ובמה דמבואר בפ"ג מ"ו בר"ש דהיכא דבעי לעקור צריך לעקור הכל וכהך דירוש' פ"ד דב"ש מחמיר בחורבנה יותר מבנטיעתה וכאן בהל' ד' גבי גפנים שגוממן עד פחות מטפח ומ"מ צריך אח"כ לשרש ואף דמבואר בסוטה דף מ"ג ע"ב ובירוש' כאן פ"ו דילדה פחותה מטפח אינה מקדשת הזרעים וכאן חדא דמשמע דאף אם לא הי' כרם שלם מ"מ צריך לשרש וגם י"ל דכאן עדיף טפי כיון דקצצן וכעין דמבואר בסוכה דף ט"ו ע"א גבי ביטולי תקרה דכיון דעביד מעשה לא גזרינן ושם דף י"ב ע"ב ברש"י ד"ה אין מסככין דכיון דעביד מעשה ליכא גזירה וכה"ג מבואר בתוס' עירובין דף ע"ד ע"א בד"ה עד דמחלקי בין אם עשה דקה לשהי' מתחילה כך ועיין תוס' נדה דף כ"ו ע"ב גבי תנור וזהו ג"כ הטעם דהך דחגיגה דף כ"ב ע"א גבי מקוה שחלקו דלא עלתה לו טבילה דחלקו שאני וכעין הך דעירובין דף מ"ט ע"א וירוש' פ"ד דחלה. אך י"ל דכיון דחזינן דלא שרשו לגמרי גלה אדעתי' דניחא לי' וכמו דמבואר ב"ב דף י"א ע"ב אם לא פרץ את פצימיו ועיין מנחות דף ל"ד ע"א במה דאמר ר"פ ש"מ כו' ע"ש ברש"י ד"ה אע"ג כו' ושם דף ל"ז ע"ב במה דאמר רב דימי האי מאן כו' אם איתא דלא מבעי לי' כו' ע"ש ברש"י ובאמת נראה דשיטת הר"א ז"ל כאן בהשגות דהא דוקא שיופך קודם הזריעה זה אם עדיין לא התליעו דעדיין התבואה קיימת אבל אם התליעו מותר לזרוע ואח"כ יופך אם עדיין לא צמחו ואם צמחו אז צריך להפוך ואח"כ יזרע כמבואר בהל' י"ד וזהו כונת הראב"ד ז"ל וזהו ג"כ כונת התוספ' כאן ספ"א גבי שדה שעלה בו עשבים דאין מחייבין אותו להפך וזהו דוחק לומר דר"ל כמו בהל' ט' דא"כ למה אמר שם דצריך להפך בשעה שהוא מחפה אלא ר"ל כמש"כ דמיירי לאחר שהתליעו ועיין מנחות דף ע"א ע"א גבי אגם ובקדושין דף ס"ב ע"ב ובירוש' חלה פ"א ה"א אפי' עשבים כו' ועיין במה דפליגי בירוש' פ"ז ה"ה ופ"ה הי"ז אם מתקדש משתשליש או משתשריש וא"כ חזינן דעדיין לא נקרא תבואה ובאמת נ"ל דרבינו פוסק כר"א בירוש' כאן דאם העלה רק עשבים אף דצריך להפוך מ"מ מותרים וכ"כ בזה בהל' נדרים ולכך כיון דלאחר זריעה מהפך אותם לא איכפת לן ועיין במנחות דף ס"ט ע"א דבעיא שם אם הנצה דאילן הוה כמו השרשה ואף דאנן פסקינן אינו מקדש גבי גפנים עד שיעשה כפול הלבן דהיינו שליש כמבואר בירוש' כאן פ"ז משום דשם כתי' תבואת הכרם וכ"ז שלא הביא שליש לא מיקרי תבואה ולא מיקרי כרם ואף דהא בסוף פ"ו ס"ל לחד אמורא דגם תחת העלין מקדש דיש עליהם שם גפן וצ"ל דמ"מ לא מיקרי כרם לקדש כעין הך דסוטה דף מ"ג ע"ב גבי ילדה פחותה מטפח ואף דאח"כ גם העצים נאסרים זה רק שיש עליו שם כרם גם י"ל דהיכא דאינם נאסרים הפירות גם הזמורות אינם נאסרים אך מדברי הירוש' כאן פ"ה ה"ז ומדברי הר"ש פ"ז מ"ה גבי שביעית לא משמע כן דאף דאין הפירות נאסרים מ"מ הזמורות נאסרים. והא דמבואר בספרי פ' תצא פסקא ר"ל דגם כרם שאינו עושה פירות אוסר כ"כ בזה בהל' מ"א. גם י"ל דאתיא כמ"ד דגפן שיבשה מה"ת אסור עיין פ"ז מ"ב ופ"ב ה"ד בירוש' דמשמע שם דהא דגפן יבש אסור לזרוע לכתחילה זה רק לר"מ ולרבנן מותר וכן מבואר בירוש' פ"ה דביצה גבי הך דאין עולין באילן ע"ש. גם י"ל דכונת הספרי כגון כרם שאין הפירות מתבשלות רק עושין בוסר עיין תוס' סוכה דף ל"א ע"ב ועיין ירוש' ערלה פ"א ה"ט דמבואר שם דפרי רק אם נגמר ולכך נטע רבעי אף דחל עליהם כשהם בוסר מ"מ אינם נפדים רק כשהם נגמרים ועיין בסוכה דף ל"ו ע"א גבי אתרוג הבוסר ובירוש' שם זהו כונת הספרי אבל מ"מ מיירי כשנעשה כפול הלבן ועיין נדה דף ח' דגבי אילן סרק קטפו זהו פריו כיון דלית לי' פירא אחריני ותוס' ב"ק דף ק"א ע"א גבי משקה של קליפין דאסורים מה"ת בערלה ובעירובין דף כ"ח ע"ב גבי נסחנא דשם הוה כפניות גמר פרי כן י"ל כונת הספרי:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה