אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק ב · הלכה יא

הלכה ו

הטומן אגודה כו'. עיין בהשגות ולעיל בפ"א ה"ו. והנה באמת מה דאמרינן בירוש' כאן פ"א ה"ח ר"ז בעי בלא כך כו' לא ר"ל כפי' הר"ש שם דקאי אהך דאין תוחבין זמורה רק אהך דהטומן לפת וצנונות ופריך דליתסר משום כלאי הכרם ומתרץ דמיירי במעמיק רק משום חשש הרכבה יש כאן עיין תוס' קדושין דף ל"ט ע"א וב"ב דף י"ט ע"א. וכונת הירוש' במש"כ משום שאינו רוצה בהשרשתן ר"ל כך דהנה לפי מש"כ רבינו לקמן פ"ה דירקות אסור לזורעם בכרם וזרעים מותר לזורעם בכרם והנה לפת וצנון יש גם שם ירק עליהם כדמוכח פ"ה דמעשרות מ"ב ובהך דפסחים דף נ"ו ע"ב דהוה מחלוקת אם מיקרי מכניסו לקיום משום דמכניסו לקיום ע"י דבר אחר וזהו כונת רש"י נדה דף נ' ע"א ד"ה שומין שכ' לפיכך חייבים ר"ל דלא נימא דהוה כמו כרוב ועיין בעירובין דף נ"ו ע"א גבי חצי ירק וא"כ לר"י ליפטר מפיאה וזה הטעם באמת במה דמבואר בפיאה פ"ג מ"ד דהאמהות של בצלים פטור מפיאה ואמר שם בירוש' דהוא פורגדא מבואר בירוש' פ"א דמעשרות דהוא העלין והוה כמו עלין של לפת ושל כרוב דלר"י פטור מן הפיאה משום דהעיקר הוא האיספרגוס שבו כמבואר בתוספתא דדמאי פ"ג ובנדרים דף נ"ג סד"א דבצלים ג"כ כן לכך הביא ראי' בנדה דאף ר"י ס"ל דחייבים בפיאה וא"ש מ"ש הר"ש ז"ל דאמאי לא הביא מהך משנה דהמחליק בצלים משום דשם לא קאי לר"י. וכיון דיש עליהם שם ירק ודאי אינו רוצה בהשרשתן כדי שלא יהא כלאים בכרם וקאמר דל"ל זה דאפילו זרעים ג"כ אינו רוצה בהשרשתן דנהי דמותר לזורעם מ"מ הם נאסרים כמש"כ לקמן פ"ה ואמר ממה דאמר ר"ח כגון אגודה של לפת משמע דלאו דוקא לפת וצנונות כחזקי' רק כר"י וכשיטת רבינו שכ' וכיוצא בה והטעם משום דאינו רוצה בהשרשתן ולכך בעי דוקא אגודה אך מלשון רבינו לא משמע כן גם י"ל כיון דלפת וצנונות אם הם נשרשין הם נפסדים ואינם ראויים לאכילה כמבואר בירוש' פ"ה דמעשרות ה"א וכיון שהם אגודה נראה שהוא רוצה למכרן ואינו רוצה בהשרשתן:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה