אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק ב · הלכה ו

הלכה א

עיין בירוש' כאן פ"ב ה"ב ותנא עלה וה"פ שם ע"ש בר"ש דהוה מחלוקת דר"ז ור"א אם רישא דברייתא דוקא דהיינו דבמקום שהזריעה מחזיק שמונה רבעים אז צריך דוקא רובע לאסור התערובות או ט' רבעים אז צריך רובע אבל פחות מט' אז די בא' מכ"ד לנופל ואח"כ מיבעי לי' ט' וי' מהו שיצטרפו ר"ל אם בדבר שנתערב צריך דוקא שיהא סאה או כיון דחזינן דכל היכא דהוה יותר מט' רבעים לסאה אזלינן בתר רובע והוה כמו בית סאה ה"נ לענין הדבר שבו נתערב אם הי' ט' או י' פעמים כמוהו די בזה ופשט לן מסיפא דהיינו גבי פשתן דשם חזינן דאף אם נתערב ג' רבעים לתוך ט' בטל כ"ש כאן ודחי דסאה חולקת ר"ל דצריך שיהא באחד מהם מידה סאה או רובע סאה בג' קבין או רובע ג' קבין בסאה דהיינו גבי פשתן אבל ט' בי' דהיינו אחד מט' בי' דשם ליכא בשניהם גדר של מידה סאה אז אוסר זהו כונת הירוש' שם:

בד"א בשלא כו'. עיין בהשגות. והנה מלשון רבינו נראה כאן בהל' ז' דהא דגבי זרעוני גינה אזלינן בתר אחד מכ"ד בנופל זה רק שמעורב בתלוש ורוצה לזורען כך אז אזלינן בתר הנופל אבל כשמצאן שצמחו אז רק אחד מכ"ד בשדה ולא אזלינן בתר הנופל והטעם דעיקר האיסור הוא הזריעה רק דבכלאים אזלינן בתר ראיית העינים וזהו כונת הירוש' כאן תמן כו' ברם הכא אתה מרבה לבטל מהם מראית העין ר"ל דבאמת כעת כשהם מעורבים עדיין לא נזרעו וכל אחד עומד בפ"ע רק שבא לזורען אז אם הוא רובע הוא חשוב עומד בפ"ע כעין הך דב"ב דף צ"ג ע"ב משא"כ כשהוא פחות אין עליו שם כלאים כלל ועיין בכתובות דף צ"ח דלר"ע הוה בית רובע שיעור גינה ועיין לקמן בהל' מתנות עניים פ"ג ה"ד גבי בית רובע מה דפליגי שם רבינו והראב"ד ז"ל וכאן פ"ב ה"ו ע"ש ולכך לא שייך בזה גדר מבטל איסור דאז אינו איסור כלל וכן ר"ל בהך דלקמן פ"ט ה"א גבי צמר ופשתים שטרפן דמבטלן בצמר גמלים ר"ל דשוב אין עליהם שם איסור כלל כיון דעדיין לא נטוו ועיין בנדה דף ס"א ע"ב וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות. משא"כ גבי מצאן שצמחו דאז אין החשש בזריעה רק מפני חשד אז פחות מכ"ד בשדה אין בו חשד כלל ועיין מש"כ התוס' מו"ק דף ו' ע"א וזהו כונת הירוש' כאן בהל' א' ותנא עלה כו' טב הוא כלום ועיין שבת דף צ"א בהך דמחייב הי' ר"מ ועיין ע"ז דף ס"ד ע"א בתוס' ד"ה ר"ע ובירוש' פסחים פ"ג ה"ב במה דאיבעי שם אם די במיעוטו או דכיון שנראה לבערו צריך לבער את כולם אך כאן לא פסקינן כן דכ"ז שאינם נזרעים אין עליהם חיוב מיעוט כלל. ובזה א"ש דלמה לא מחלק כאן כמו דאמר שם בב"ב דף צ"ד דביתר מרובע צריך לנפות את כולו וזהו ג"כ כונת הגמ' ר"ה דף י"ז ע"א במה דאמר שם ועון עצמו אינו נמחק וכן היא המידה דר"ל דהדין כן גם לענין דיני ממונות דאם נמצא יתר לא מחל אף על זה דלא עשה המוטל עליו. ובזה א"ש ג"כ שיטת רבינו דס"ל בהל' רוצח פ"ד ה"ו דהא דאחרון שהרגו חייב זה רק שבמכה האחרונה יש בה כדי להמית לבדו בלא צירוף הראשונים דלא כשיטת רש"י וא"כ קשה מהך דמכות דף כ"ב ע"ב גבי הוסיף לו רצועה אחת ע"ש ברש"י וע"כ צ"ל כיון שהוסיף על המנין נתבטל כל השליחות שיש עליו שם שליח ב"ד והוה כמו כולו שלא ברשות ועיין כתובות דף צ"ח ותוס' זבחים דף ל"ד ע"א ומנחות דף ק"ז ע"ב ובכ"מ וזהו כונת הגמ' מכות דף כ"ג ע"א לימד על הראשונות שהם מכה רבה ע"ש ברש"י ור"ל דאם הוסיף גם הם הראשונים הוה מכה רבה דבטל הכל. ואם מצאן לאחר צמיחה באמת מדברי רבינו כאן בהל' י' משמע שצריך לעקור הכל ולא די במה שימעטנו לכשיעור אחד מכ"ד אך מלשון רבינו בהל' ז' לא משמע כן ועיין בפיהמ"ש אך כך דכמו דאמרינן בהך דגיטין דף נ"ד ע"ב חזקה אין אדם אוסר כו'. והנה לפי התקנה שהתקינו מבואר לקמן בהל' ט"ז שיהיו מפקירין כל שדהו והא דמבואר בתוספ' כאן רפ"ד ופ"ב דשקלים ובירוש' כאן פ"ב דבכלאי זרעים לא הוה הפקר זה רק קודם התקנה או בפחות מרובע ולכך שוב די במה שממעט משא"כ בהל' י' דמיירי שכל המינים עלו מאליהם שוב לא שייך הך טעם דאין אדם אוסר ולכך צריך לעקור את הכל ולהשאיר מין אחד ולא די במיעוט עיין תוס' ב"ק דף פ"א ע"א ד"ה אין:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה