צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה טז
בראשונה כו'. עיין בירוש' פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"ב דמספקא שם אם הפקר ב"ד פוטר גם מן המעשרות וכאן בתוספ' ובירוש' מבואר דכלאי זרעים חייב במעשר ובתוספ' דשקלים פ"א מבואר דהפקר ב"ד פטור מן המעשרו' וצ"ל דהא דהפקר ב"ד פוטר מן המעשרות זה רק אם ב"ד הפקירו אבל מה שב"ד מתקנים שיהיו מפקירים את השדה בזה לא נפטרו מן המעשרות וזהו הך בעיא דירוש' ועיין ב"ק דף ל' ע"ב בהך מחלוקת דרב וזעירא ונ"מ ג"כ אם אחר יכול לזכות בהם יעויין שם בתוס' ב"ק גם נ"מ מה היו מפקירים אם השדה או רק הפירות שבשדה ועיין מש"כ התוס' תמורה דף ו' ע"א ד"ה המפקיר ובירוש' פ"א דקדושין ה"ה דמבואר שם לכאורה להיפך דאם החזיק בקרקע חייב אף במעשרות וזה דוחק לומר דר"ל קודם שנצמח וכן מוכח מדברי הר"ש פיאה פ"א מ"ו ובירוש' פ"א דמעשרות ה"א דהיכא דזכה בשדה ובגידולי' חייב במעשרות ובמה דאמר שם פ"ה דמעשרות ה"ד הפקר תליא במחלוקת ר"ע ורבנן אם אזלינן בתר שליש הראשון או לא וע"כ דמיירי בזכה בשדה ובגדולי' דאל"כ הוא נפטר ממעשרות ועיין מש"כ רבינו ספ"ה מהל' מתנות עניים ושם ר"ל שהיו הפירות כבר נגמרים ולכך נפטרים בההפקר אף שזכה גם בקרקע משא"כ אם לא נגמרו אז אם זכה גם בקרקע לא נפטר רק מה שהי' בעת ההיא ומה שגדל אח"כ זה תליא בהך דר"ע ורבנן בירוש' ובחולין דף קל"ו ע"א ע"ש ולקמן בהל' מתנות עניים אאריך בזה. וא"כ ה"נ ר"ל כך. אך באמת כאן מיירי כמש"כ לעיל או קודם תקנה או שאין בה אחד מכ"ד וכ"כ בזה: