אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יוסף רוזין

פרק א · הלכה ו

הלכה ב

מי שיש לו אח כו' מי שיצא ראשו ורובו כו'. עיין בהך דבכורות ד' מ"ו ע"ב בהך דפודחת פוטרת ע"ש בתוס' ד"ה לאתויי, ועיין בסנהדרין דף ע"ב ע"ב גבי יצא ראשו ובאהלות ספ"ט דגרס רובו ועי' בתוספתא דיבמות פ"ט דגרס שם ראשו, ועי' בירושלמי פ"ד דיבמות דנקט שם ראשו ורובו ע"ש בהל' א', ובירושלמי ספ"ד דקדושין הי"א ע"ש. אך י"ל דזה יהיה תליא בהך מחלוקת דבכורות גבי נחלה דיבום בנחלה תלה רחמנא, ועי' בירושלמי נדה פ"ג ה"ב בהך דר"י ור"ל ע"ש, ועי' במש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורות פ"ד הי"ד ומש"כ שם, ובהל' נחלות פ"ב ה"ב. אך י"ל לפי דברי הירושלמי ביבמות פט"ז ה"א כי ישבו בודאי ולא בספק ע"ש י"ל הגם דקיי"ל דמשעת יציאת ראשו הרי הוא כילוד מ"מ לפי המבואר בחולין דף ל"ח ע"ב גבי הך דאמר שם תחת אמו פרט ליתום ומסיק שם דבעי חיותא בסוף לידה וע"כ מוכרח דאף אם יצא ראשו מ"מ אם אז מתה האם או נשחטה לא מקרי ששניהם בעולם אחד ע"ש ברש"י ד"ה תחת דאל"כ למה לן קרא למעט גבי נשחטה הא הוה כמו בישרא בדיקולא ועיין בהך דבכורות ד' נ"ז ע"א וכ"מ, וגם דאם נימא דמיירי דרק אבר אחד הוציא תחלה ואח"כ נשחטה והא קיי"ל כמ"ד בחולין ד' ס"ח דאבר עצמו אסור וא"כ הוה בעל מום וגם אסור משום משקה ישראל ועיין בהך דזבחים ד' כ"ו גבי חתך ע"ש, ועי' בתמורה ד' י"א ע"ב ועי' תוס' זבחים ד' קי"ד ע"א ד"ה וקסבר דקלוט לר"ש לא חל עליה הקדש ור"ל אף דר"ש ס"ל דקלוט במעי אמו שרי מ"מ אף דולדי קדשים במעי אמן הם קדושים מ"מ כיון דלכשיצאו חל עליו שם איסור בהמה טמאה א"א למיחל עליו קדושת הגוף וזהו מה דר"ל בתמורה ד' י"ז ע"א כבהמה טמאה ור"ל כה"ג וכן הוא הדין גבי ולד חטאת בהך דתמורה ד' י"א ע"א וד' כ"ה ע"ב דאם נימא דלכשיולד יהיה עליו שם ולד חטאת דלמיתה אזלא אף אם נימא דולדי קדשים במעי אמן הם קדושים מ"מ אין עליו קדושת הגוף כיון דסופו לאיבוד. ובזה א"ש ג"כ דברי רבינו ז"ל בהל' פסולי המוקדשים פ"ד הי"ח דאם הפריש זכר לחטאת לא קדיש כלל ע"ש בהשגות דזה רק לר"ש ולא לדידן דס"ל מיגו דנחית קדושת דמים כו' כמבואר בגמ' שם ועיין מש"כ רבינו בסוף פ"א מהל' תמורה, אך באמת כך דרבינו ס"ל דכיון דאם נימא דחל שוב הוה עליו דין שימות א"א לחול עליו קדושת הגוף וכעין דאמרינן בהך דמעילה ד' י' ע"א אין מפרישין תחלה לאיבוד ועיין בהך דמנחות ד' ע"ד ע"א ע"ש ובמה דבעי בירושלמי פ"א דדמאי ה"ב מהו להפריש כל שהוא לאבד ר"ל דא"כ לא מקרי כלל הפרשה ובאמת יש בזה פלוגתא דתנאי בירושלמי פ"ז דדמאי הך דר"א בן ערך ורבנן גבי מעשר טבל שנתערב בחולין אם יכול לקרות שם לתרומת מעשר שבו ויתבטל תיכף, ועי' בירושלמי פ"ג דחלה ה"א דהוה פלוגתא שם אם הלכה כר"א בן ערך או לא ע"ש ועי' בירושלמי פ"א דערלה ה"א דאמר שם דתנאי ב"ד הוא שתהא חלתו בצפון ותעלה בק"א, ועי' בירוש' פסחים פ"ט ה"ה דפליגי שם ר' ירמיה ור' יוסי בהך דינא דרבינו והראב"ד ז"ל, ועי' בירושלמי דיומא פ"ו סה"א דס"ל כה"ג ומה דמקשה שם מהך דתמורה דאיך מימר לכתחלה למיתה י"ל דתמורה לא הוא שהקדישו רק התורה הקדישו כיון דקיי"ל דאף תמורת טעות הוה תמורה, ועי' תוס' חולין ד' פ"א ע"א ובהך דנזיר דף ל"ב ובאמת זה ג"כ תליא בהך מחלוקת דתמורה ד' י"ז ע"א גבי המקדיש את הטרפה אם עושה קדושה למיתה ע"ש והך דשם דף כ' ע"א אתיא כשמואל דאמר שפיר חל קדושה למות, אך אנן לא ס"ל כן וא"ש, וא"כ י"ל דאם יצא אבר חוץ ואח"כ שחט את אמו לכ"ע אף במעשר בהמה בלא טעם דיתום א"א שיחול עליו קדושה אך אפשר לומר דאתיא כר"מ ע"ש בחולין ד' ע"ד ע"ב. אך באמת כמו שכתבתי דבעינן שיהא גמר הלידה תחת אמו. אך י"ל דלזה די גם אם אמו מפרכסת עדיין שם חי עליה לענין זה. ובזה מבואר הגמ' דחולין ד' ל"ח הנ"ל וס"ל לרבינו דגם לענין יבום כן רק דדי בראשו ורובו דזה ג"כ מקרי כמו כולו עיין בנדה ד' כ"ט ע"ש בזה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה