צפנת פענח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה ג
ואם הרתיח המים כו'. עי' יבמות דף מ' ע"א גבי חלוט וצ"ל דשם מיירי שחלט את העיסה לא את הקמח דאל"כ אין יוצא בה ידי חובת מצה כיון דלא בא לידי חימוץ ע"ש בתוס' ותוס' פסחים ד' ל"ו ע"ב וד' ל"ז ע"ב וד' מ"א ע"א וע' בירושלמי פ"ב דפסחים דממעט שם דאינו יוצא ברבוכה משום דאינה צריכה שימור ע"ש בה"ד אך שם משמע דר"ל רבוכה בשמן וכמ"ש רבינו ז"ל בפיה"מ מנחות פ"ט ועי' שם במנחות ד' נ"ג ע"א ומש"כ בזה בדברי רבינו בסוף הל' בית הבחירה ע"ש ומ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות כאן בפ"ב ובדברי הרי"ף ז"ל כאן:
וכבר נהגו בשנער ובספרד כו'. הנה באמת נ"ל דהך מחלוקת דפסחים דף מ' גבי והרוצה שימלול נותן את הקמח כו' ר"ל דשם מיירי במים רותחין ות"ק ס"ל דאם מערב חומץ עם מים אף שהמים רותחים לא הוה חלוט שפיר וכמו מי פירות עם מים שמחמיץ מהר לר"ג ולכן ס"ל דמתחלה יתן הקמח לתוך הקדירה דהיינו במים רותחים ונחלט ואח"כ יכול ליתן את החומץ ויש אומרים פליגי וס"ל דגם זה הוה חליטה ובזה א"ש דברי הגמ' שם ועי' שם דע"ד ע"ב וחולין ד' קי"א ומש"כ בזה בתרומות פ"י מ"י גבי כל הנכבשין ע"ש בתוספתא. וא"כ כיון דאח"כ אמרו שם דעולא אמר דאחד זה ואחד זה אסור שוב אסור לחלוט, ועי' לקמן בהל' י"ז גבי מורסן דשם כתב רק וכבר נהגו כו' והטעם דבאמת מורסן אינו מחמיץ ע' לקמן פ"ו ה"ה ובתרומות פי"א אך בירושלמי כאן אמרינן דמיירי שיש שמנונית על המורסן וחיישינן שמא נשאר בהם קצת קמח לכך לא החמיר כ"כ בזה: