אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין

פרק יג · הלכה טז

הלכה יא

כיצד ראוהו כו' וכן אם השליכוהו כו'. עיין בה"ה מש"כ שידוע להם שאותו אבר הוא ממנו כו'. והנה באמת כבר הארכתי בזה בשו"ת דרבינו ז"ל ס"ל דלהתיר א"א בסימנים א"א אף בסימנים מובהקים דזה לא הוה רק גדר אומדנא וכל היכא דצריך להעיד בב"ד לא מהני אומדנא כמש"כ רבינו ז"ל בהל' שאלה ופקדון פרק ו' הלכה ד' דגבי אומדנא צריך רק אומדנות הדין בעצמו, וזהו בעצם הגדר דבעיא דב"מ דכ"ז סימנים דאורייתא או דרבנן ר"ל אם זהו גזיה"כ או רק סברא גם ר"ל אם ידיעת הסימנים זה מהני או הסימנים בעצמו הוה רק גדר אומדנא וכעין דאמרינן ביבמות ד' קט"ו ע"ב אימיר אתרומי איתרמי ועיין שם בתוס' ותוס' חולין דף צ"ו ושם ג"כ ר"ל אם זה הוא בגדר בירור או הדין הוא כך, ועיין בהך דב"ב ד' קכ"ח ע"א מחלוקת שם אם ידיעת הדבר ע"י הסימנים אם הוה זה גדר ראיה או רק ידיעה וע' בהך דשבועות ד' ל"ד ע"א ע"ש בתוס' ועיין בדברי רבינו בהל' חובל ומזיק פ' ה' הל' ד' דמוכח שם דאף הני דברים דאי אפשר שיעשה הוא בעצמו גבי נחבל מ"מ הוה רק תקנה ע"ש ועיין בירוש' ב"ק פ"ח ה"ו גבי עבד כנעני דאם נכנס שלם ויצא חבול בשתים יצא לחירות בראשונה ומשלם לשניה וע"ש בתוספתא פ"ט דנשבע ומשמע דרק כה"ג דנ"מ ג"כ לענין ובזה הוה גדר בירור כמו הך דשבועות דמ"ו ע"ב מהני ג"כ לענין תשלומין שחרור אבל לענין שחרור לבד לא, ועיין בהך דיבמות ד' קט"ו ע"א במחלוקת אם חיישינן דהאבר הוא ממקום אחר והגוף הוא של אחר, ועיין בירושלמי פ' ט' דסוטה הל' ד' גבי עגלה ערופה כה"ג, ועיין בגיטין ד' י"ט ע"ב גבי מזוזה ודף פ"ח ע"א גבי לא איתרמי ובירו' שם פ' ט' הל' ט' דלא חיישינן שמא זיווג ושם בפ' ג' הל' ב' ועיין ע"ז דף ע' ע"ב אימר איתרומיי איתרמי ונדה דמ"א ע"ב גבי טיפה ועיין בע"ז דף מ' ע"א דלא חיישינן לאתרומיי כשהחתיכות שוות וכן שם גבי כלכית מה דמחלק בין פתוחות לסתומות, ועיין בחולין ד' ס"ד ע"א גבי סימני ביצים וד' ע"ט ע"א גבי סימני פרידות וסמכינן, אך כך דכל היכא דע"י האומדנא בעצמה צריכין אנו להתיר הדבר א"א לנו ותלינן ע"י שום איזה מציאות וכמו גבי סימנים העשויים להשתנות לאחר מיתה, ועי' בכורות ד' כ"ח גבי דוקין שבעין וב"ב ד' קנ"ד ע"א, ועיין ברש"י ב"מ דף כ"ז ע"ב דמשמע שהשינוי הוא בהמראה, וכן כתב רש"י ז"ל ביבמות משא"כ אם ע"י זה נחזיק אותו לדבר אחר וממילא יבוא ע"י זה היתר זה לא איכפת לן וזהו הטעם בגט דמחזירין אותו לשליח או לבעל ואח"כ יגרש אותה בו לא שבזה הדבר נתירנה, ועיין בהל' גזילה פי"ח הל' ו' ז' ע"ש בהשגות אף דשם לגבי אשה עצמה אך שם רק לגדר כתובה ולשאר דברים ולא לאשות ועיין בהל' גירושין פ' ג' דשם רק לשליח או לבעל ועיין בהך דנדה דף כ' ע"ב גבי נאמנת אשה לומר כזה ראיתי אבל אם נאמנת לומר כזה טיהר לי הוה בעיא והטעם דלענין אחר שע"י זה יוצא לה טהרה מאמינין אותה ועיין בירושלמי שם ס' פ"ב דדי במראה מראה כתמה ולא בהראיה עצמה, ועיין במה דפסק רבינו ז"ל דלא כהירושלמי לקמן בהל' אס"ב פ' ה' הל' י"א גבי כמזג דצריך שיראה בפנים בהכוס ולא מבחוץ, ובירושלמי קאמר להיפך שם, ועי' בהך דר"ה ד' כ"ג ע"א גבי ראינוהו באשישיות ע"ש, ועיין בירושלמי פ' ג' דנדה דאין סומכין על נשים ועל סימנים לומר אם הולד היה זכר או נקבה ע"ש בהל' ג', ובזה א"ש הך דע"ז דף מ' דהוה פלוגתא שם אם סמכינן על ראש ושדרה גבי דגים ומקשה שם למה לא חשיב לה בהדי סימנים ולמה לא מקשי כה"ג על הך דחולין דף נ"ט ע"א גבי קורע בבשרו אם מהלך שתי וערב ע"ש וא"כ הא מפורש דסמכינן על סימנים אחרים אך בזה א"ש דגבי בהמה התורה חשבה לנו מינים טהורים ואמרינן דכל היכא דבשרו הולך שתי וערב הוא מין ממינים טהורים וממילא טהור על זה שפיר סמכינן משא"כ גבי דגים דבתורה אין מפורש מין טהור וא"כ צריך לטהר ע"י זה ועל זה א"א למסמך ועיין בהך דיבמות דף פ' בהך דר' אבהו סימני סריס ואיילונית ובירושלמי שם פ' א' גבי סימני בגרות דאין סומכין קודם הזמן והוא ג"כ מהך טעמא, ובירושלמי פי"א דיבמות ג"כ גבי סימני איילונית כן, וזהו הך מחלוקת דר"ה ור"י אם צריך כולם או חדא ועיין בהך דר"ה דף כ' ובכורות ד' כ"ח וסוטה דף ו' אם ע"י אומדנא מבטלין עדות ע"ש ולא דמי להך דב"ב ד' צ"ג דהתם העדים ג"כ רק גדר אומדנא ועיין מש"כ רבינו בפי"ג מהל' גזילה ה"ה אך שם ר"ל רק לגבי דין ולא היכא דבעי גדר עדות וב"ד וזה ר"ל ג"כ הך דכתובות ד' כ"ה ע"ב עדות הבאה מכח חזקה ע"ש ברש"י ור"ל דכיון דזה רק אומדנא לא שייך זה לגדר קבלת ב"ד קמ"ל, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפ' ז' מהל' נחלות הל' ב' מש"כ שלא החמירו כו' אלא מפני איסור כרת והוא כהך דבכורות דף מ"ו ע"ב והטעם משום דבעי היתר ב"ד ולכך נקט ג"כ אין מעידין במשנה ד' ק"כ והדין דמים שאין להם סוף הוא ג"כ מחמת זה עיין בתוס' בכורות דף כ' וביבמות ד' ק"כ ע"ב בתוס' ד"ה למימרא וד' ל"ו ע"ב ד"ה הא וע' שם ד' קכ"א בהך מחלוקת דר"מ ור"י וע"ש ד' ס"ז ע"ב דר"י ג"כ חייש למיעוטי וברכות ד' נ"ג ובר"ן שבת פ' ר"א דמילה ועיין תוס' קדושין דף נ' ע"ב אך באמת מים שאין להם סוף לא דמי לדבר אחר דשם לא נולדה הסיבה בגוף האדם ולכך חיישינן וכן בספינה שאבדה דגרע יותר עיין ב"ב ד' קנ"ג ע"ב דרובן לאבד ועיין בירושלמי גיטין פ' ג' דחשיב גם שטפו נהר ע"ש ועיין מש"כ הר"ן ז"ל בחולין על הך דדף נ"ג גבי קניא בשם הרא"ה דכל היכא שצריך שיהיה הדבר ע"י סיבה אחרת לא תלינן ע"ש ובזה א"ש דברי רבינו בהל' רוצח פ' ג' הל' ט' וה"י ואכמ"ל ע"ש, וזהו ג"כ כוונת הגמ' ביבמות ד' קט"ו ע"ב ואמרי סימנים דלאו עלייהו כו' ע"ש, ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' כ"ז גבי ישראל שאמר כו', אין אומרים באומד הדעת ור"ל ג"כ כיון דהוא העיד מת כו' ואנו צריכים להתיר ע"י אומד זה אי אפשר אבל אם ממילא שפיר יכולים להתיר דשם הבירור הוא רק מי יצא מעיר הזאת ולא מי נהרג או מת, ועיין בהך דחולין ד' צ"ו ע"א מה דאמר שם פלניא דהאי סימנא כו', וכן מה דאמר שם רב אשי תדע דאלו אמר ליה אינש לשלוחו כו' ר"ל דאינו יכול כלל לעשות שליח על דבר דהוא ספק לשליח, וגם שם גבי בשר שנתעלם מן העין כן דהא זה הויא תקנה כמש"כ רבינו ז"ל בהלכות מאכלות אסורות, רק אם יש לו טביעת עין הוה כמו שלא נעלם מעיניו כלל, ובזה א"ש גם דברי רבינו כאן גבי רגל דאף דבכל מקום גבי א"א לא סמכינן על סימנים כאן דהם לא אמרו הסימן רק על הרגל וממילא נתחזק האי גברא בטריפה ויכולים להעיד עליו שמת וזה דדייק רבינו מעידין עליו שמת:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה