צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה ט
השאילה הבעל מקום כו' ולא יחדו כו'. הנה הא רבינו ז"ל ס"ל דכל שלא סיים מקום לא קנה, עיין ירושלמי פ"ג דפיאה ופ"ה דמע"ש ופי"א דכתובות ובהך דעירובין דף נ' ע"ש אך ר"ל כאן דלא יחד לה מקום רק אמר לה דכל מקום שיפול הגט יהיה המקום שלה, וא"כ אם נפל בתוך ד' אמות שלה קנתה את המקום וגם את הגט מחמת שהיא עומדת בצדו אף שנפל על מקום גבוה אבל ברחוק מד' אמות שוב אף דקנתה מקום הגט מ"מ אין עומדת בצד חצירה אך זה רק אם הוא מקום חשוב אז מיקרי רשות לעצמו אבל אם אינו חשוב הוה כעומדת בצדו, וזה כהך דעירובין ד' צ"ב ע"ב ע"ש ברש"י ותוס' דס"ל דבעינן תוך חצירה וזהו ג"כ הוה כמו תוך ומש"כ רבינו ומקום אחד השאיל לה ר"ל דאז אף אם נפל אח"כ לתוך ד' אמות לא קנתה עד שיבוא לידה ממש וגם י"ל דכיון דלא קנתה המקום שעומדת שוב הוה החצר מפסיק בינה למקומה דהיינו מקום הגט וזה כוונת הך דב"ב דף נ"ו ע"א רשות שבת כרשות גיטין ע"ש בזה ועיין בגיטין ד' ע"ז ע"ב מה דאמר שם אלימא בחצר דידה כי הוה ד' אמות מאי הוה ע"ש: