צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה ו
שהפנימית בכותלי החיצונה כו'. עיין בהך דב"ב דנ"ג ע"ב גבי החזיק בפנימי ע"ש ובדברי רבינו שם, ועיין בהך דע"ז דף ע' ע"ב גבי הפנימית של חבר והחיצונה של ע"ה כו' ע"ש ברש"י וכיון דאמרינן כאן דחיצונה משתעבדא לפנימי הוה כמו כולה של חבר משא"כ אם להיפך מיקרי כולה של עם הארץ אף אם ודאי לא נגע ועיין בהך דעירובין ד' ס"ה ע"ב גבי ישראל ועכו"ם בפנימית ע"ש ושם ד' ע"ה ע"ב ובדברי רבינו שם פ"ב הל' י"א ע"ש, ובזה א"ש ג"כ מה שפסק רבינו ז"ל בהלכות ממו"מ פ' י"ב הל' י"ט ע"ש מש"כ, ואף דהמחיצות שייכים לשניהם והוה כחצר של שניהם עיין לעיל בהל' אישות פ"ד הל' כ"א ע"ש בה"ה ז"ל אך י"ל כמו דאמרינן בירושלמי ס' ב"מ גבי כותל שבין שתי חצירות דאמרינן שם דשייך כולה לזה וכולה לזה וזהו הך מחלוקת דב"מ ד' ק"ז ע"א גבי אילן העומד על המצר, דדבר הנעשה ע"י שני דברים וא"א לזה בלא זה אף דיש לאחד חלק קטן מאוד מ"מ מיקרי דיש לו כאלו וכבר כתבתי בזה ולכך אמרינן בכ"מ דאם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו חל ההקדש על כולו עיין בהך דבכורות דף ג' ע"א וכ"מ, וע"ש ד' נ"ז ע"א מה דאמר שם רב אשי ושוה כו', והאי משהו משיך כו' ע"ש ר"ל דיש לו חלק בכל הטלאים, ועיין רש"י חולין ד' קל"ה ע"ב ד"ה ואב"א מה דמחלק שם בין דגן לבהמה ובזה י"ל בהך דחולין ד' ל"ח ע"ב גבי שחטו כו', מחצר כבד שלו י"ל דדוקא זה דלא כהתוס' משום דהוה כמו דבר שהנשמה תלויה בו עיין נזיר ד' כ"א ע"ב וערכין דף כ', ושם גבי יהיב ליה זוזי לטבח כו', דיש לו חלק בכל הבהמה ועיין בר"ן גיטין ד' מ"ב ע"א גבי חצי נכסי, וזהו מה דאמר שם דף ט' ע"א חוץ מאחד מרבוא ר"ל דשיעור אחד מרבוא בכל דבר ולכך לא הוה כריתות, וע"ש ד' ס"ו ע"א גבי הך מחמרא ע"ש בתוס' ורמב"ן ובזה א"ש מש"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות בכורות פ"ד ה"א דאף דבאבר צריך שיהיה אבר שעל ידו נעשה בעל מום, מ"מ אם הקנה לו אחד מאלף פטור מן הבכורה ועי' ב"ק דף ע"ח ע"ב ובהך דחולין ד' קל"ג ע"ב גבי מתנות כהונה, ועי' מש"כ התוס' תמורה ד' כ"ו ע"א מש"כ לחלק בין חצי לאבר שהנשמה תלויה בו ע"ש בזה, ועיין מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים ד' מ"ה ע"ב ומה דמחלק בירושלמי דדמאי בין חלקו שדה בקמתה בין חלקו גדיש, ע' בפה"מ שם פרק ו' ה"ח, וכאן כיון שהחיצונה נשתעבדה להפנימית מיקרי שהחיצונה שלו, וע' ירושלמי עירובין פ' ו' הל' ו' מה דאמר שם ר' פנחס במיצרים חליפין, ועיין במה דפליגי לעיל בהלכות אישות פ"ה הל' ג' רבינו ז"ל עם הראב"ד אם בדבר שיש לו זכות בו אם מיקרי כל הדבר שלו ע"ש מש"כ בזה, ואפשר לומר שזהו כוונת הירושלמי פי"ב דיבמות ה"ב קידש בגופו של שופין כו', דהוא תמוה ונ"ל דר"ל וצ"ל של שרופה (וע"ל) [ומ"ל] באפר פרה אם קידש בגופם אם היא מקודשת ואמר בהניין שבו קידש דרק אם קידש בהנייה שבו אז מקודשת וכמש"כ: