צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה ג
והוא שיהיו העדים כו'. עיין בירושלמי גיטין פ"ד דהוה מחלוקת אם צריך להכיר שניהם ובתוספתא כאן פ"ד אמר שם דמכירין את האיש ואין מכירין את האשה כותבין ונותנין, אך זה נ"מ אם להכרת שמם או לידע שזה איש ואשתו, ועיין בהך דקדושין ד' ס"ג ע"ב דאמר שם דנאמן ליתן גט אך שם מיירי שלא הוחזקה א"א רק מפיה ומהך דיבמות דף ל"ט ע"ב דצריך הכרה שם משום הך דמבואר בירושלמי פי"ט ה"א דיליף שם מקרא דכי ישבו. ועיין בהך דתוספתא פסחים פ"ה דאם נתערבו ד' פסחים דנאמן אחד מהם לומר זה הפסח שלי אך שם הנאמנות הוא רק לעצמו ולכך נקט בד' פסחים ולא בב' דבשנים מתיר לאחרים ג"כ ובזה לא מהימן. ועיין בירושלמי גיטין פ"ז גבי דאמר שם בהל' ד' דצריך שידעו העדים שהיו שם עבד ושפחה בשעה שהיו מתיחדים ע"ש. ועיין בתוס' גיטין פ"ב נאמנת אשה לומר זהו הגט כו'. ועיין ביבמות ד' ק"ה ע"ב דבעי שני עדים על חליצה ולא דמי להך דב"ב ד' קל"ד ע"ב דגבי גירושין כיון דאין צריך דעתה זה מקרי בידו משא"כ בחליצה דצריך ג"כ דעתה לא מקרי בידו ואינם נאמנים אף אם שניהם מודים וגם י"ל דלכך ביבמות ד' ל"ט צריך הכרה משום דאם בא לייבם לא היו מניחים אותו כמו הך דקדושין ד' ס"ג הנ"ל י"ל דהוה כמו גדר כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. ועיין ביבמות ד' מ"ד ע"א ותוס' שם ד' ס"ז ע"ב וכ"מ. גם י"ל גבי גט לא היה זה לשמה אם אין מכירין ובזה יהיה נ"מ במה דצריך לכתוב לשמו ולשמה גבי אשה היאך ר"ל אם לשם האשה הזאת או לשם אשת פלוני. ועיין ב"ב ד' קמ"ב ע"א וכבר כתבתי בזה: