צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה א
זה שנאמר כו' לא נאמר וכתב כו' ונתן כו'. הנה מלשון רבינו משמע דרק הגירושין צריך שליחות ולא הכתיבה ולא הנתינה, והרי בקדושין ד' מ"א מרבינן שליחות ע"ש ועיין בתוס' עירובין ד' י"ג ובתוס' ישנים שם וכ"מ. ועי' בירושלמי ריש פ"ו דגיטין דמרבינן שליחות מונתן ובבלי בגיטין ד' ע"ז ע"ש. והנה באמת כונת הגמ' בגיטין ד' כ"א גבי הך דרב חסדא דאמר שם אלא משום דכתיב ונתן כו', דלמא נתינת גט ור"ל כך דהנה כיון דאמרינן דאקנויי אקנו ליה רבנן כו'. והנה זה ודאי רק אם יגרשה אבל אם אינו רוצה לגרשה ודאי צריך להחזיר לה הנייר וא"כ הוה זה כמו קנה ע"מ להקנות עיין בנדרים ד' מ"ח ובדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות בב"ק ד' ע' ואמר דהנתינה לא ר"ל על כמות הדבר רק על האיכות על הגט והגט נעשה על ידו וא"כ נתן לה דבר חדש והיינו הגט ואף דקיי"ל דאם אמר הנייר שלי לא הוה גט היינו משום דלא הוה כריתות דעדיין הדבר אגיד גביה כיון דהנייר נשאר ברשותו אבל קנין בהנייר גופא א"צ. ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' בכורים פ"ב הי"א והי"ג גבי קנה ג' צריך להביא ביכורים אף שבאמת אין לו קרקע וע"ש בהל' י"א דדי ברשות אף לשעה אף שאין לו קנין גמור רק צריך שלא יהא אגוד ביד אחר ומביא בגמ' ראיה מהך דכתבו על איסורי הנאה דאף דלא שייך בזה קנין בכמות דהא איסורי הנאה לא מצי להקנות מ"מ הוי הגט גט דהא האיכות מיהא נתן לה ועיין בתוס' גיטין פ"ב גבי דאמר שם דכתב לה על היד שלה אינה מגורשת ושם הטעם דנמצא הגט שלה עד שלא גירשה וא"כ אין עליו שם גט כלל כיון דהיד לא מצי לאקנויי ליה, ונ"מ דגבי גט שחרור אם כתב גט שחרור על יד של עבד הוה שחרור, ומה דאמר שם בתוספתא או שנתנו לה הנייר עצמו ר"ל לא הגירושין אלא הנייר או שר"ל דהדיו לא הקנה לה דצריך שיאמר לה שתקבל את הגט דהיינו הנייר עם הדיו והאותיות וזהו גט. ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ח הי"ד, וזהו יוכל לעשות ע"י שליח אך הגירושין הוא בעצמו מגרשה. ועי' מש"כ רש"י ז"ל בגיטין ד' י' ע"א ד"ה חזרה ע"ש: