אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין

פרק כד · הלכה כה

הלכה כב

אמר לה בינו לבינה אל כו'. עיין לקמן בסוף הל' סוטה דמשמע דס"ל דלא מהני זה. אך באמת כך דהנה עיין בריש סוטה לכאורה מוכח שם דהעדים על הקנוי ועל הסתירה הוה בגדר עצם ולא בגדר בירור לדידן וכן מוכח שם בירושלמי דמדמה לה לגדר קדושין. ועיין בסוטה ד' ג' ע"ב בתוס' ד"ה מה עדות מ"ש שם מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר אך באמת כך דהנה שם דף ל"א ע"ב על הך דעד אחד אומר נטמאת אמר שם בגמ' טעמא דקא מכחיש וע"ש ברש"י אמאי לא הקשה על רישא דמבואר שם דעד אחד אומר נטמאת לא היתה שותה אך כך דזה בודאי דעד אחד נאמן לומר שנטמאת לענין שלא תשתה ונשארה כמו ספק סוטה אבל לומר שעד אחד נאמן שנטמאה זהו דמספקא ליה שם ונ"מ לדידן דקיי"ל דודאי סוטה פטורה מן החליצה כה"ג מאי והפסיק הוא לומר שעד אחד אומר שנטמאת והנה עיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' יבום פ"ו הי"ט משמע שם מדברי רבינו דלגבי חליצה שפטורה בודאי וגם צרתה פטורה שם העדים בגדר עצם ולא בגדר בירור ועיין מה דפליגי רבינו עם התוס' ז"ל בהך דלקמן בהל' סוטה פ"ג הכ"ג ע"ש מש"כ בזה. ועיין רש"י סוטה דף ל"א ע"ב ד"ה ושנים אומרים לא נטמאה שפי' שם שאומרים בשעת סתירה גם היינו אנו עמך ולמה לו לרש"י לומר זה. אך באמת הנה בירושלמי שם מבואר כך דאם אמר עד אחד שנטמאת מאותה סתירה עם זה שקינא לה בסתירה גמורה אז הוא נאמן שנטמאת ממש ואז י"ל דאם לא באו בב"א אף שניים לא מהני להכחיש את עדותו להשקותה רק בגדר הזמה וכעין מש"כ רבינו בהל' רוצח גבי עגלה ערופה בפ"י ה"ז אבל אם לא היתה סתירה גמורה דהיינו שהיו שם ג' אנשים דלא הוה רה"י כמבואר בנזיר דנ"ז וכן מבוא' בירו' ספ"ו דסוטה אז הוה רק בגדר סתירה ולא בגדר טומאה והעד אחד נאמן רק שלא תשתה ולא שנטמאת וכן אם אמר העד אחד שנטמאת בסתירה אחרת הוה ג"כ רק גדר סתירה ולא גדר טומאה ולכך כתב רש"י שגם אנו היינו עמך וא"כ הוו ג' והוה רק סתירה ולא טומאה כמ"ש וזהו דקאמר בהך דסוטה ד' ג' ע"ב דכמו דעדי טומאה הוא בעצם לא בגדר בירור כך עדי סתירה ועדי קנוי הם עדי עצם לא עדי בירור דלהשקותה צריך עדים על עצם הדבר כמו קדושין, א"כ ל"ק מ"ש התוס' משום דרגלים לדבר דזה לא מהני רק לעדי בירור ולא לעדי עצם הדבר. והנה יש לעיין אם היה קנוי וסתירה ועד אחד מעיד שלא נטמאת אם נאמן להתירה לבעלה בלא שתיה אם זה הוה כמו דבר שבערוה דכל כמה שלא שתה אסורה לבעל ולבועל ולתרומה ולכמה שיטות הוה זה גדר ודאי עיין יבמות ד' י"א ע"א ושם ד' ס"ט ע"א בתוס' ד"ה כי תהיה וד' פ"ה ע"ב בתוס' ד"ה ולרבי מתיא ושם ד' צ"ה ע"א. אך יש לחלק בין אם קינא לה מאותן האסורים להתייחד בין אם קינא לה מאביה וכדומה דאז י"ל דהיכא דאינו יכול להשקותה האיסור הוא רק לבעל ולא בגדר זונה. ועיין בתוס' סוטה ד' כ"ח ע"א ד"ה מה תלמוד לומר ע"ש, וא"כ הוה כמו דבר שבערוה אף להתיר לכמה שיטות ועיין מש"כ התוס' גיטין ד' ל"ג ע"א ד"ה רבי ע"ש וגם לענין מה דקיי"ל דבעל שמחל על קנויו קינויו מחול מוכח בסוטה ד' כ"ה ע"א דצריך שימחול בפני שנים ע"ש. ובזה יש לבאר דברי רבינו ז"ל לקמן בהל' סוטה ספ"א גבי הך דעד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת ע"ש, דנ"מ בין אם אומר לא ראיתי שנטמאת ובין אם אומר ראיתי שלא נטמאת. ועיין בפ"ט מהל' רוצח גבי עגלה ערופה. ועיין מה דמבואר בירושלמי סוטה פ"ה דעד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אף אם נימא דלא שתה ואסורה לבעלה מ"מ נוטלת כתובתה. ומדברי רבינו שם בהל' כ' מבואר להיפך ובזה א"ש דכאן ר"ל שאומר ודאי לא נטמאת ועיין מש"כ בזה בהל' גירושין פי"ב. ובזה א"ש ג"כ מה שכתב רבינו ז"ל בפ"ב דסוטה הל' ט"ז כל אשה כו', ומסיק שם דתצא בלא כתובה ואמאי הרי אף חייבי לאוין היכא דהכיר בה יש לה כתובה והכא הרי הבועל מכיר בה. אך לפי מה שכתבתי דגבי סוטה העדים עושים הדבר כל זמן שלא העידו העדים אין עליה איסור סוטה לבועל וכיון שבאו עדים לאחר שנשאת הוה כמו שנעשה האיסור אחר הנשואין ולכך תצא בלא כתובה. אך כל זה הוא בזמן שיש השקיה אבל בזמן הזה וכן גבי ארוסה ושומרת יבם דלאו בנות השקיה הן אז עדי סתירה הוה רק גדר בירור וגם גבי קינוי י"ל כך ואסורה לבעלה, אך נ"מ דאם קינא לה מאביה וכה"ג אין זה כלום וא"ש:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה