צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק כד · הלכה כב
אחד אשת כו'. והנה באשת כהן אם שגגה אם הפסידה כתובתה אם לא עיין במרדכי פ"ג דקדושין דמשמע שם דהפסידה כתובתה והטעם דהוה כמו אדם מועד לעולם ועיין ב"ב ד' קמ"ה ע"א וכבר כתבתי בזה:
וכופין כו'. וכן ס"ל לרבינו ז"ל לעיל ג"כ באשת ישראל ברצון כופין אותו לגרשה ועיין במש"כ התוס' ריש זבחים דס"ל דאין כופין אותו להוציא משום דמאיסא בעיניו ועיין בהך דסוטה דף ז' ע"א ובהך דכתובות ד' כ"ז ע"ב שלא הצריכוהו לגרשה ע"ש ועיין ביבמות ד' ע' ע"א דאם נשאת לו ואח"כ נפצע מותרת לאכול בתרומה משמע שם דאינו מחויב לגרשה ועיין בכתובות ד' ע"ז גבי דאמר הוינא בהדי בסהדא ובהך דבכורות ד' מ"ה ע"ב, אך התם שאני דנשא באיסור, משא"כ כאן. ועיין מש"כ התוס' ביבמות דף פ"ה ע"א ד"ה כל שהוא פסול ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהלכות אס"ב פי"ח הכ"ה דרק בשבויה דהוה ספק התירו זה ע"ש [השמטה