צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק כד · הלכה יח
אמרה לו אשתו כו'. והנה אם היא רק ארוסה אם נאמנת לומר אם זה מקרי משועבדת לבעל הנה זה הוה מחלוקת בירושלמי דגיטין פ"ח סה"ח ע"ש ועיין בהך דקדושין ד' י"ב ע"א וכבר כתבתי בזה:
שהרי הודית בזנות כו'. וכן כתב רבינו ז"ל בפהמ"ש וא"כ מוכח מכאן דס"ל דהא דזנתה הפסידה כתובתה לא מטעם דאסרה עצמה על בעלה דכאן הרי מותרת לו דאין אנו מאמינים לה ולא דמי להך דגיטין ד' נ"ד ע"ב גבי ס"ת ע"ש דנאמן להפסיד שכרו אף דהס"ת כשרה דשם הוה גדר תנאי ולא קיים התנאי ועיין בהך דב"ב ד' קל"ה ע"א גבי דאמר שם הא אמרי ליה לאו אחינו הוא אך שם הוה בגדר מחילה כמו הך דגיטין ד' מ' ע"ב ועיין בכתובות ד' מ"ד ע"א אימור אחולי אחליה ע"ש ובמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות רפ"ה דב"ק גבי מה דאמר שם גלית אדעתך דשותפא אית לי. ועיין בתוס' ב"ב ד' ל"ג ע"א ד"ה ה"ג בסוף הדבור אבל כאן גבי זנות למה הפסידה כתובתה ועיין בהך דמכות ד' ג' ע"א גבי עד זומם משלם לפי חלקו דמשמע שם דכיון דאין מאמינים לו שהעיד עדי שקר א"צ לשלם וע"ש בריטב"א דלא ס"ל כן. והנה באמת נ"מ בדבר היכא דעפ"י אמת לא נתקיים הדבר רק מן הדין הוא פטור אם שייך למימר קיים התנאי, ונ"מ להך דפסחים ד' פ"ח ע"ב גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת כו' דכולם פטורים מפסח שני ע"ש מאי יהיה בהדמים דהרי מבואר שם דף צ' ע"א דע"מ כן הקדישו ישראל מעות פסחיהם ע"ש, וכאן הרי באמת לא יצא ידי פסח שהרי הוא בע"מ רק דפטור עפ"י דין אם המעות יצא לחולין. ועיין מש"כ הר"ש ז"ל במס' פרה פ"ב בשם תוספתא דאם נתן מעות לצורך פ"א לציבור ונפסלת פ"א צריך להחזיר הדמים להנותן, אך כאן הא מ"מ נפטר ע"י זה מפסח, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' מעש"ש פ"ז ה"כ גבי הך דאמר שם יצא ידי שמים ע"ש ובהל' י"א. ועיין בירושלמי פ"ז דשקלים גבי מעות שנמצאו בין קינים לגוזלי עולה. ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פט"ז הי"ד. ועיין בהך דגיטין ד' ע"ד ע"ב גבי הך פלוגתא דרבה ור"י גבי מיטרא ע"ש בזה. אך אפשר לומר דכאן הוה כמו מורדת כיון שרצתה לאסור על בעלה. ועיין במש"כ התוס' ב"ב ד' קמ"ז ע"ב ד"ה המוכר: