צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק כד · הלכה טז
עוברת על דת משה כו'. עיין בה"ה. ועי' במש"כ התוס' סוף גיטין ד"ה עם בני אדם ובתוס' כתובות ד' ע"א ע"א אך באמת הנה רבינו ז"ל מיירי לאחר שהתרה בה דהרי כתב דאין להם כתובה, וזהו באמת האיבעיא דגמ' דילן בסוטה וזהו דקאמר כיון דקפיד קפיד ע"ש ברש"י אך לשיטת רבינו א"ש הלשון כיון דכבר הקפיד וא"כ שוב אין ראיה מהך דבעל שמחל על קנויו דשם פסקינן דקודם סתירה דוקא וע"ש בתוס' ד"ה ש"מ. אך י"ל לפי מש"כ התוס' יבמות דף ל"ח ע"ב ד"ה ב"ש משמע שם דהיכא דיכולה ליבדק לא הויא כעוברת על דת ע"ש וא"כ אין ראיה כלל מבעל שמחל על קנויו גם י"ל דלמא שם מיירי שקינא לה מאותן שהיא מותרת להתייחד עמהם כמו קרוביה וכמבואר בירוש' דסוטה פ"א ובגמ' דילן ד' כ"ד וא"ש מ"ש שם התוס' ד' כ"ו ע"ב ד"ה אבל דמאי קמ"ל אטו משום דעריות נינהו גריעי ובזה א"ש אף דמותרת להתייחד עמהם. אך באמת בגמ' דילן ד' פ"א ע"ב גבי בת ברתיה משמע קצת דאף דמותר להתייחד עם קרובות זה רק באינה א"א אבל אם הם נשואות אסור וגם באמת מאי ראיה מייתי בסוטה שם דבעי התראה להפסידה כתובתה מהך דארוסה ושומרת יבם דלמא שם מיירי כשקינא לה מקרובים אך י"ל דכיון דבאמת הסתירה שלה אינו כלום רק משום קפידא דבעל לשתות ובמקום דלא שייך שתיה אינו מועיל הקינוי כלום היכא דליכא סתירה: