צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק יב · הלכה ט
התנה עמה כו'. עיין בהשגות והנה רבינו והראב"ד ז"ל אזלי לשיטתם לקמן בפ' כ"ב מהל' אישות ה"ד ופכ"ג ה"ז אם ירושה הוא דין ממילא או ג"כ הוה בגדר קנין שלה. והנה רבינו ז"ל כתב הטעם משום דירושה כתיב בה לחוקת משפט ר"ל דהוא דין ממילא לא ע"י סיבה ולכך אינו יכול להתבטל והוי כהך דתמורה ד' כ"ה ע"א דברי הרב ודברי התלמיד, ועיין ב"ב ד' קל"ג ע"א. ועיין בירושלמי פ"ט דכתובות מה דשאל שם קומי ר"י לדברי חכמים מי יורשה ועיין בשו"ת הרשב"א חלק ד' ור"ל דהבעל יורש בגדר קרוב לא בגדר ירושת הבעל היכא דאמר ע"מ. ועיין תוס' ב"ב ד' קי"ג ע"א ד"ה מתה ובהך דערכין ד' כ"ה ע"ב. ועיין בהך דיומא ד' ע"ג דכל היכא דכתיב משפט אינו חוזר ועיין בספרי פ' עקב דהשם מוריש ואין בו"ד מוריש ר"ל דכל שנעשה ע"י בו"ד זה לא נקרא ירושה רק גדר קנין. ועיין ב"ב ד' קי"ט ע"ב מה דמביא שם א"י מוחזקת היא מהך ונתתי וכו' אני ה' וכו' וכמו שכתבתי ועיין תוס' ב"ב ד' מ"ט ע"ב דיורשי האשה כנכרים הם לגבי בעל. ועיין שם ד' קנ"ח בתוס' ד"ה הואיל ומש"כ רבינו ז"ל בהל' נחלות פ"א ה"ט. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' ערכין פ"ד הכ"ב. אך רבינו ז"ל סובר דגבי ירושת הבעל אף דהוה דרבנן מ"מ שם ירושה עליו ולכך ס"ל בהל' שמיטה פי"א הכ"א דאינו יוצא ביובל מהך דב"ב דף קל"ט ע"ב, והוה כמו דאמרינן שם ד' קמ"ז ע"א גבי מתנות שכ"מ דרבנן עשו אותה כירושה ע"ש. ועיין בספרי פ' פנחס פסקא קל"ד דהתורה נתנה לחכמים רשות לדרוש בזה ובאמת זה תליא אם תקנת חכמים היא כמו קנין שהמקנה מקנה אותו או הוה ממילא. ועיין במה דפליגי רש"י ותוס' ב"מ ד' צ"ו ע"ב בהך בעיא דרמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל אם ר"ל בנכסים של הקדש שהיה לה בשעת נשואין או בנכסים שנפלו לה אח"כ. ועיין בירושלמי רפ"ט דכתובות מזכותו אתה למד חיובו ע"ש משמע דס"ל דאין הקנין בכל שעה ושעה רק בשעת הנשואין הוא קונה בתקנת חכמים כל מה שיהיה לה לפירות ובאמת זה י"ל דזה הוה אבעיא דגיטין ד' פ"ה ע"א חוץ מירושתה מהו ר"ל אם זה דבר ממילא התליא באישות או דבר פרטי. ועיין בירושלמי גיטין פ"ז ה"ד לא מצינו אשה נשואה לזה כו'. ועיין בירושלמי רפ"ה דכתובות לא נמצא קונה אשה ומטלטלין בשו"פ. ועיין בהך בעיא דגיטין ד' מ"ד ע"ב גבי בן בבל שנשא אשה בא"י כו' מוכח דאמרינן דמה שיש לו קנין ע"י אישות הוה כאלו הקנתה לו לא ע"י תק"ח אך י"ל דשם נכסי צ"ב שאני והך דב"מ הוה בנ"מ אך באמת גם נכסי צ"ב גם הוא רק בגדר תקנה והנה עיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' זכיה פי"ב הי"א דבנכסי לך ואחריך לפלוני דאם מכר הראשון אין לשני כלום מ"מ אין ב"ד מגבין לבע"ח מהם ע"ש ומ"מ גבי נשואין מבואר בכתובות ד' צ"ה ע"ב דע"י תקנת חכמים מקרי בעל לוקח ואין לאחריך כלום וע"כ צ"ל דתקנת חכמים לא הוה גדר קנין רק ממילא. ועיין בהך דב"ב ד' קל"א ע"א בהך דר"נ ע"ש אם תקנת חכמים הוה כגדר קנין או ממילא. ועיין במה דאמרינן בגיטין ד' ל' ובכורות ד' י"ח גבי עשו שאינו זוכה כזוכה ועיין תוס' ב"ב ד' קמ"א ע"א ד"ה אלא דתנאי ב"ד הוא כמו דעת האדם ע"ש ועיין תוס' גיטין ד' ט' ע"א גבי חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד ע"ש. ועיין בהך דיבמות ד' ס"ז ע"ב גבי תקנתא דרבנן כל כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תקינו ע"ש: