צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה ב
קידש נשים רבות כאחת וכו'. עי' במש"כ ה"ה ז"ל. והנה באמת זה תליא בהך מחלוקת דב"ש וב"ה בירושלמי דתרומות פ"א ה"ד דב"ש ס"ל תרומות עצמן בהן וב"ה ס"ל דגם תרומת עצמן ליכא וע"ש במה דפליגי חזקיה ור"י שם דחזקיה ס"ל דרק בזיתים על השמן אז ס"ל לב"ש תרומת עצמן בהם משום דהא מה"ת הוה תרומה רק דרבנן הפקיעו כמבואר בירושלמי דגיטין פ"ד לכך עכ"פ לגבי עצמן הויא תרומה אבל בשאר דברים גם ב"ש מודו כיון דאמרם בדיבור אחד בטלה כולה וזהו מה דר"ל בירושלמי שם בסוף ה"ה על דעתיה דחזקיה ד"ה כן צריך להיות ר"ל דאף ב"ש מודו בזה דלא הוה תרומה כלל. וע"ש בפ"ג ה"ה ופ"ד ה"ה מבואר ג"כ שם בירושלמי כן בהך דחזקיה ור"י ועי' בהך דנדרים דף כ"ה ע"ב בהך דב"ש וב"ה שם. ועי' בהך דזבחים דף ל' ע"א בהך דאביי ורבא. (ובירושלמי פ"ז דדמאי ה"ו וט"ס שם ונחלף). ועי' תוספתא מכות פ"ד דבדבור אחד מה שהדין עושה א"א לחלוק הדבר למחצה ועי' בהך דערכין דף כ' ע"א ודף ח' ע"א גבי שני ערכיי ושני דמי עלי כיון דבבת אחת נדר ע"ש. אך שם שאני כיון שאמר שני ושני דהוה גדר מנין ע"כ צריך להיות זה אחר זה משא"כ אם אמר ערך אלו אז ודאי הוה בבת אחת ועי' שם דף ד' ובתוספתא שם פ"ב האומר ערכו של עשרה עלי ע"ש דאמר מביא ערך עני ור"ל באומר ערך אלו דאל"כ זה תליא בבעיא דערכין הנ"ל, ובירושלמי פ"ז דדמאי ה"ו אמר שם תחת שני ולא תחת אלו, וט"ס שם ונחלף, ועי' בתמורה דף כ"ו ע"ש. ובזה א"ש הך דקדושין דף ז' ע"ב גבי שני חצייך בפרוטה מהו, ודברי רבינו לעיל פ"ג מהל' אישות הל' י' ע"ש בהשגות משום דכיון דאמר לה בגדר מנין הוה כמו מתחלה אחד ואח"כ שני ועי' בנדרים דף ס"ט ע"ב ע"ש גבי קיים ומופר ליכי בבת אחת ע"ש בהגירסות ובירושלמי שבועות פ"ג ופ"ה דאז חל חלים כולם או לא חלים כלל. ועי' בירושלמי כתובות פי"א ה"א מה דבעי ר' יודן אמר שרפוני ועיבדו בי ותנו, ועי' מש"כ ה"ה ז"ל בהל' זכיה ומתנה פ"י הי"ד ע"ש בשם הרשב"א מה שהביא מן התוספתא גבי אם אמר יש לי נכסים כך וכך ביד פלוני ע"ש. אך בתוספתא שם איתא ואח"כ והויא כמו שתלן זה בזה בנדרים דף כ"ו ע"ב ועי' בהך דביצה דף כ' ע"א גבי ההוא ש"מ ובנדרים דף מ"ח ע"א בהני תרי לישני ע"ש בר"ן. ועי' בירושלמי פי"א דכתובות ה"ה עד כדון שמכרן ב"ד שטרות כו' ובירושלמי שבועות פ"ד גבי הך דהיו שם שתי כיתי עדים, ועי' ב"ב דף קכ"ט ע"א בהך דר"י ור"ל ור"א ובגיטין דף מ"ב ע"א בתוס' ד"ה הא דאמר ובר"ן שם פ"ב דגיטין גבי עציץ וזרעים ע"ש בזה:
וכן אם אמר וכו'. עי' גיטין דף פ"ה ע"א ע"ש: