צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה יד
וכן היבם כו' חוץ מיבמה שנתקדשה כו'. הנה נ"ל דזה רק אם היבם חלץ לה אח"כ אבל אם בא עליה לא הוה קדושין רק דמ"מ אסור לבוא עליה מחמת דהוה כמו בא על א"א וכעין מש"כ בירושלמי פ"ט דגיטין דאינו יכול להפקיע זכות שזכתה לו תורה שיהיה יכול ליבמה, וכן מוכח בירושלמי פ"א דיבמות והוה כמו בקדושי יעוד למ"ד מעות הראשונות לקדושין נתנו כמבואר בקדושין דף י"ט ע"ב ועיין בתוס' יבמות דף ט"ז ע"א ד"ה בני ע"ש. והנה בירושלמי דקדושין פ"א מבואר דרק קדושין אינו יכול להפקיע מידי יעוד אבל נשואין הכל מודים ששיחק לו אב באדון ע"ש ר"ל דאז הוה כמו מעשה ואינו יכול לבטלה וא"כ לפי"ז למה דחק בגמ' דילן ביבמות דף צ"ב ע"ב קדושין אין בה נשואין יש בה, לימא כה"ג. ועי' בתוס' יבמות דף י"ח ע"ב ד"ה שומרת יבם ושם דף ק"ט ע"ב קסבר המקדש אחות יבמה וי"ל שם ג"כ כן דנשואין מפקיעין לא קדושין, ועי' בתוספתא כאן פ"ו דיבמות או שקידשה היא את עצמה אומרים לו המתן כו' מבואר ג"כ כן ועי' בתמורה דף כ"ה ע"א דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"ש ובאמת הא דאינו תופס קדושין בא"א מלבד הטעם דערוה עיין קדושין דף ס"ז ע"ב עוד יש טעם משום דהיא קנויה כבר לאדם אחר ונ"מ גבי שפחה חרופה קודם שחרור עיין לקמן בהל' י"ו לשיטת רבינו ז"ל דלא ס"ל כשיטת רש"י ביבמות דף נ"ה דלכך נקראת שפחה חרופה חייבי לאוין משום לאו דלא יהיה קדש דס"ל לקמן בהל' א"ב פי"ב דגבי שפחה ליכא לאו זה וע"כ משום דס"ל דהויא גדר א"א ועיין מש"כ בזה לקמן ולכך אם קידשה אחר אינה מקודשת אף דאינה ערוה: