צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה ט
חרש שנשא כו'. והנה בירושלמי כאן פ' חרש מחלק בין כסף לביאה וס"ל דביאה קונה מה"ת. והנה באמת גבי קטן יש ב' טעמים חדא לפי שאינו בן דעת וגם לפי שאינו בר חיובא עיין ברש"י סנהדרין ד' ס"ו ע"ב ושם ד' נ"ה ע"ב ועיין בקדושין ד' נ' וברש"י כתובות ד' ע"ג ע"ב והטעם לפי שאינו איש. והנה בדבר שהוא עושה ע"י הגוף בזה יש קנין אף לקטן כמ"ש התוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב והנה חרש אין לו זכיה אבל מ"מ מקרי איש כמו לענין יבום וכמה דברים ועי' בירושלמי פ"א דקדושין ה"ג ותוס' גיטין ד' כ"ב ע"ב וד' פ"ה רק כאן יש עוד טעם דהא צריך עדים כמ"ש רבינו בהל' גירושין פ"ו רק זה תליא במה שכתבתי לעיל אם גבי ביאה די ביחוד עפ"י עדים לשיטת רבינו אם זה הוה בגדר דין או בגדר סברא וא"כ צריך העדאת העדים ועל קטן וחרש אינם יכולים להעיד ועי' בירושלמי פ"א דתרומות אם חרש הוא לאו בר דעת בגדר סברא או רק עפ"י דין דס"ל שם דבר שמירה הוא רק דאינו בר מחשבה ועי' תוס' בכורות ד' ל"ז ע"א דכהן חרש אינו מחלל עבודה וכבר הארכתי בזה במקום אחר:
לפיכך אם בא כו'. עי' בהשגות ועי' מש"כ רבינו לקמן בהל' גירושין פי"ד הט"ו ע"ש ולענין אם זנתה אשת חרש אם מותרת לבעלה ע"ש בירושלמי ועי' בתוס' יבמות ד' נ"א ע"ב גבי נשואין דרבנן אם נאסרה על בעלה אם זנתה ע"ש וע"ש ד' ק"י ע"א גבי ההוא עובדא דהוה בנרש דאמר שם קדש בביאה מאי כו' ולכאורה הא כיון דקדש בביאה שוב נאסרה על בעלה הראשון דמדרבנן הויא אשתו וע"כ הויא מדעתה דאל"כ לא הויא קדושין וא"כ מה הועילו בזה שהפקיעו קדושין של השני הא מ"מ אסורה על הראשון וצ"ל דמיירי כגון שהיתה תחלתה באונס וסופה ברצון דלא נאסרה על בעלה כמבואר בכ"מ, ומ"מ לענין קדושין שפיר הוה קדושין דהא קיי"ל דסוף ביאה קונה ועי' תוס' ב"ק ד' מ"א ע"א ע"ש דאם קודם הביאה היה אונס כיון דהביאה ברצון נאסרה על בעלה ע"ש ועי' בירושלמי סוטה פ"ד דמרבה שם דתחלתה ברצון וסופה באונס נאסרה על בעלה. ובאמת קשה למה לן זה הריבוי הא אסורה מכח תחלת הביאה שהיתה ברצון אך נ"ל דנ"מ להך דקדושין ד' י' ע"א כגון שהערה בה ובתוך הביאה קבלה קדושין מאחר וא"כ מקודשת לשני והיאך לעביד הראשון ע"כ צריך שיפרוש ממנה כמו בהך דשבועות ד' י"ח ומ"מ נאסרה על בעלה השני דהא גם משמש באבר מת נאסרה על בעלה עיין בסוטה דף כ"ו ע"ב ובפיה"מ לרבינו בפ"ז דסנהדרין ע"ש וזהו דאמר בירושלמי דסוטה הנ"ל דתחלתה ברצון אף דהיה בהיתר ר"ל כה"ג מ"מ נאסרה על בעלה כיון שהיא הביאה האונס עליה ובאמת לרבא שם קשה דהא לדידיה הויא קדושין שאין מסורין לביאה ועי' בירושלמי פ"ט דגיטין ולקמן בפ"ח הי"ג ע"ש בדברי ה"ה ז"ל בשם הירושלמי אם נימא דגבי תנאי ע"מ שתבעלי ר"ל נמי גמר ביאה. ובאמת נ"ל דזה כונת התו"כ הובא לקמן בהל' א"ב פכ"א בה"ה ואל אשה בנדת טומאתה אין לי אלא שלא יגלה לא יקרב מנין כו' אין לי אלא נדה שאר עריות מנין ע"ש בדברי רבינו ז"ל בספר המצות ובדברי הרמב"ן ז"ל ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט ופ"ז דשבת אך באמת ר"ל כך דהנה עיין בשבועות דף י"ח ע"ב ובירושלמי פ"ב דהוריות יליף מהך לא תקרב אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דאסור לפרוש כו' ר"ל דסוף ביאה בלא תחלת ביאה יש בו ג"כ אזהרה וכרת וזהו דר"ל דגם בשאר עריות ר"ל בא"א וכהך עובדא דקדושין דף י' ע"א וכמ"ש. והנה רבינו כתב כאן רק אם בא פקח והנה לפי מה דקיי"ל ביבמות דף ק"י וקי"א דחרשת קנויה ומשוירת א"כ לפי"ז י"ל דגם אחר יכול לקנותה וזה תליא בהנך גירסות דשם במשנה וע"ש דף נ"א ע"א ועי' בירושלמי פ"ג דקדושין ה"ח כל אשה שאינה קנויה לאדם אחד אפילו קדושי מאה תופסין בה ע"ש. אך לפי"ז קשה דא"כ למה בהך דיבמות דף ס"ח ע"א אמר דהטעם דחרש אינו מאכיל משום דלאו בר קנין הוא ועיין בגיטין דף נ"ה ע"א ואמאי לא נימא כיון דהיא משויירת א"כ אינה כולה של כהן והויא כהך דאמרינן בירושלמי פי"א דתרומות ותוספתא פ"ט דיבמות דאם יש לישראל אפילו אחד ממאה אינה אוכלת וצ"ל כך דבאמת כך דהנה שם מבואר דמה דבת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה משום קנין כסף ע"ש בתוס' בשם ספרי ועיין בירושלמי פ"ט דיבמות על הך ובת כהן מתלמודתו של כהן ע"ש. ועי' ביבמות דף פ"ו ע"א מכלל דנשואה נותנת רשות ויליף לה מן אתם וביתכם ע"ש, ר"ל כך דשני דינים יש דארוסה בת ישראל אוכלת מה"ת רק בגדר קנין כספו ונשואה אוכלת משום דהיא עצמה קרויה כהנת, וזהו ג"כ מה דס"ל לרש"י ביבמות דף נ"ו ע"ב גבי אלמנה לכה"ג ארוסה בת ישראל אוכלת מחמת קנין כספו ויבמה לאחר יבום אוכלת רק משום נשואין לא משום קנין עי' תוס' יבמות דף ס"ז ע"ב ורש"י כתובות דף נ"ח ע"א ד"ה והאי ע"ש וזהו ג"כ ר"ל מה דס"ד בגמ' דקדושין דף ה' ע"א ומה כסף שאינו מאכיל ר"ל שאינו מאכיל בדרך אישות רק בגדר קנין, וס"ל לגמ' דידן דרק האישות של חרש וחרשת הוה משוייר ולא הקנין, אבל הירושלמי ס"ל דחרש אין לו קנין כלל אפילו מדרבנן אך מ"מ אישות יש לו ומ"מ בת כהן הנשואה לישראל חרש לשיטת הירושלמי מותרת לאכול בתרומה אף מדרבנן וגמ' דידן לא ס"ל כן רק מדרבנן יש לו בה קנין, ועי' בירושלמי פי"ד דיבמות הל' א' ע"ש ותוס' חולין דף ד' ע"ב גבי חמצן של עוברי עבירה: