צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה טז
המקדש כו' עד שתשתחרר כו'. עיין בירושלמי פ"א דקדושין בה"א דאינה יכולה לצאת בגט. ונ"ל דרבינו ז"ל ס"ל דלגרשה אינו יכול משום דלא מקרי כריתות וכעין הך דירושלמי פ"ג דקדושין וכן ס"ל לרבינו וכן שיטת רש"י ז"ל דף ס' ע"א ע"ש וכן פסק רבינו בפ"ז הי"ב ע"ש ועיין ביבמות פ"ג ופ"ה ע"ש ובנדרים פ"ט ובסנהדרין פ"ט ע"ש. והנה לפי"ז רק בכסף כן ולא בשטר כמבואר בירושלמי ועיין לעיל בפ"ג דלא משמע כן בהל' ז' דנקט שם או כתב לה ועיין בירושלמי פ"א דיבמות דאם יבמה אם בא אחר וקידשה וחלץ לה היבם ובא עליה לא הויא קדושי ראשון קדושין אבל בלא ביאה הוי שפיר קדושין של הראשון קדושין. ועי' בהך ביבמות דף נ"ג ע"א ע"ש בתנאי ורבינו ס"ל בהל' גירושין דתנאי הוה דבר אחר ולא מן גוף המעשה ע"ש בפ"ח, וא"כ חזינן מהך דירושלמי דיבמות הנ"ל גבי אם קידש יבמה ובפ"ה דיבמות הל' ב' גבי חליצה פסולה וגבי מאמר דאף שנעקר ממנו זיקת המת מ"מ אם קידשה אחר לא תפסה בה קדושין, וה"נ כאן קודם שחרור לא הוה קדושין אם קידשה אחר ומה דפסק רבינו דאם בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה הוה מקודשת בספק לשניהם י"ל דמיירי קודם טבילת שחרור עיין בתוס' יבמות דף מ"ז ע"ב דס"ל דמעכב ועיין מש"כ לקמן ה"ה ז"ל בפי"ג מהל' א"ב הל' י"ב דאם נתקדשה קודם טבילה הוה קדושין אך מ"מ להיות גמרי קדושין הראשונים אינם נגמרים עד אחר טבילה כיון דאכתי אז אינה בת ישראל ועיין במה שכ' התוס' דף כ"ג ע"א בקדושין גבי הך דמר זוטרא בשם ר"י ע"ש ועיין לקמן בהל' א"ב פ"ג הל' י"ג דמוכח שם מדברי רבינו דכשנשתחררה חייבין עליה מיתת ב"ד. ונ"ל כך דהנה רש"י ז"ל בגיטין דף מ"ג ד"ה ואם לחשך ס"ל דשפחה חרופה לאו דוקא לע"ע אלא ה"ה לכל ישראל וע"ש דף ל"ט ע"ב ברש"י ד"ה אורה ע"ש לא משמע כן. ועיין בירושלמי קדושין פ"א דמיבעי ליה שם אם ביציאת ע"ע לחירות פקעי קדושין של שפחה חרופה ועיין ברש"י כריתות דף י"א ע"א משמע ג"כ רק לע"ע אך באמת שם קאי לר"ע ונהי דלדידן דס"ל דקדושין תופסין בחייבי לאוין שפיר תפיס קדושין בחציה בת חורין מ"מ לר"ע דס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין לא תפסי בה קדושין דהיא אסורה לו מחמת שהיא חציה שפחה אבל בע"ע דשפחה מותרת לו תפסי קדושין, אבל לדידן יכול להיות בשאר ישראל, אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן דאף לדידן אינו חייב משום שפחה חרופה רק אם מאורסת לע"ע עיין בפיה"מ כריתות שם מבואר כן להדיא וכן מוכח מדברי רבינו בהל' א"ב והטעם משום דכיון דבין שיחרור לטבילה דאז אם קיבלה קדושין מאחר חיישינן לקדושי שניהם כמ"ש, אין עליה שם חרופה דאינה נקראת מיוחדת משא"כ בע"ע דנשאת לו בהיתר וגם אחרי שיחרורה ג"כ מותרת לו לא פקע. ועיין בהך דב"ק דף מ"ט ע"ב גבי שבח ולדות דכיון דשייכי ידה במקצת לאחר מיתה זכיה בכולה לרשב"ג ועיין רש"י סנהדרין ד' מ"ז ע"ב גבי דיחוי ע"ש ועיין בירושלמי גיטין פ"ח ה"א נפלו לו נכסים ולה אפילו כתב כמי שלא כתב ר"ל דכאן לא מהני סילוק דכיון דיש לו במקצת נכסים זכות גמור לא מהני סילוק ע"ש ועיין תוס' יבמות דף ע"ט ד"ה ונתינים ע"ש: