אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין

פרק ג · הלכה ח

הלכה ה

היה מדבר עם האשה כו'. עי' בה"ה ז"ל מש"כ בשם הרשב"א שצריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתננה לה, והנה עי' בתוספתא קדושין ס' פ"ג גבי התקדשי לי בדינר זה של כסף ונמצא של זהב דצריך ליטלו ממנה ולהחזיר וליתן לה, ועי' רש"י גיטין ד' ל"ב ע"ב ד"ה דיבור שכתב ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקידשה בהם מדעתה הוי קדושין משמע דא"צ ליטול ממנה, ועי' בקדושין ד' מ"ו ע"ב ד"ה ושמ"מ ע"ש בתוס', ועי' בהך דב"ב ד' צ"ב גבי מקח טעות אם צריך לשלם אותן המעות ע"ש בתוס' ד"ה אי, ועי' תוס' ב"ק ד' מ"ה ע"א וד' קי"ב ע"א גבי רבית בד"ה אעפ"י ותוס' ב"מ ד' כ"ט ע"א ד"ה והוה שואל, אך צריך לחלק בין היכא שביטול הקדושין היה על ידו ובין היכא שהביטול היה על ידה כמו בהך דרש"י גיטין הנ"ל, אך באמת י"ל דכיון דהך דתוספתא הנ"ל מיירי בהטעה לשבח א"כ לא מקרי מקח טעות לגמרי משום הך דר"ש עי' תוס' סנה' ד' נ"ג ע"א ועי' בהך דכתובות דצ"ג ע"ב גבי הך הותירו זוזא חדתא מוכח מרש"י דגבי מטבע לא שייך שינוי ע"ש, וזהו מה דר"ל בירוש' פ"ב דקדושין סלע דרכו להחליף ר"ל ולא שייך למימר זהו הסלע שגזל, ועי' בהך דשבועות דף מ' ע"א בהך דרש"י ותוס' גבי ממין הטענה במטבע ועי' בסנהדרין ד' ע"ב ע"א דלכאורה משמע שם דלגבי מטבע שייך ג"כ דהוה בעין אך באמת הא בשבת דצ"א ע"ב מוקי להך דהגונב כיסו בנסכא ע"ש, ועי' בירושלמי ספ"ו דדמאי אם החליף את המטבע חייב באחריות משמע דשייך שינוי בזה ועיין בירושלמי ספ"י דשביעית גבי ערבון דזהוב דרכו להשתנות ובהך דב"ק ד' צ"ז גבי מלוה את חבירו על המטבע ע"ש:

וכן עדי הקדושין והגירושין כו'. עיין בה"ה מש"כ בשם הרשב"א ומשמע דס"ל דאין צריך העדים לקדושין מחמת שבלא הם לא הויא כלום, רק משום דאמרינן דלא נתכוונו לקדושין, ועיין בהך דיבמות ד' ק"ה ע"ב גבי בינו לבינה כו' מבואר דלדידן לא מהני זה אף אם ב"ד רואין אותו מבחוץ וע"ש ד' ק"ב ע"ב בתוס' ד"ה וקתני, ושם ד' מ"ז ע"א ד"ה יש לך עדים משמע שם מדברי התוס' דגבי גירות די שרואין אותו מבחוץ. אך באמת שם יש ב' פסוקים דשם ד' מ"ה ע"ב יליף ר"י דגר צריך ג' ממה דכתיב משפט ע"ש ברש"י ותוס', וכאן יליף מושפטתם אך באמת גבי גירות צריך שני דברים אחד שיהיה גר והב' שיפסקו שהוא גר, והא דיליף מושפטתם צדק הוא לפסוק שהוא גר ולכך בזה די אף אם הם רואים מבחוץ שנתגייר והך דר"י הוא בשביל קבלת המצות. וע"ש בתוס' ד' מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה דהיכא דידוע לכל כאילו עומדים שם וזה ר"ל לקבלת הגירות שמתרצה להיות גר ועיין תוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב ובתוס' שבת ד' ס"ח ע"א, ועיין תוס' ב"ב ד' קמ"ג ע"ב גבי הך דרב ספרא דאף דהיכא דצריך ב"ד מ"מ כיון שידוע עפ"י סברא הויא כאלו התנו בפני ב"ד ועיין ב"ק ד' ע"א ע"ב גבי מודה בקנס כיון דמת כמאן דהודה דמי ואף דהודאת קנס בעי בפני ב"ד ועיין מש"כ בזה בהל' א"ב פי"ג, ועיין תוס' גיטין דף ד' ע"א ד"ה וקי"ל דמשמע דאין עדי קדושין פועלין בעצם הדבר. ועיין שם ד' י' ע"ב והודאת בע"ד דשם ר"ל לא בגדר בירור רק גדר חיוב כעין הך דב"ב ד' קמ"ט ותוס' שם ד' מ"ד וב"ק ד' ק"ד ותוס' כתובות ד' מ"ד ע"א גבי שני שטרות וד' ק"ב ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' א"ב גבי גירות בפי"ג ה"ט ובהל' עבדים גבי שחרור דפעולת דברים שכבר נתגיירה הוה גדר גירות ועיין מש"כ התוס' ב"ב ד' קס"ה ע"א גבי עדי חתימה ע"ש. ובזה י"ל מה דלכאורה קשה על מ"ד בקדושין ד' ס"ה דהמקדש בעד אחד אם שניהם מודים הויא קדושין למה לא הקשה מהך תוספתא המובא בירושלמי סוטה פ"א נתייחדה עמו בעד אחד שחרית כו' ודוחק לומר דשם מיירי שמכחישין. אך כך דבאמת כבר כתבתי דהך דעדי יחוד הוא רק גדר דין וזה שייך רק היכא שהדבר נגמר על פי העד אמרינן דכך הוא הדין אבל בעד אחד דאם מכחישין אותו אינו כלום שוב לא ראה כלום כיון דלא ראה הביאה בעצם ועיין במרדכי פ"ג דקדושין דכתב דזה רק כמו דבר המוכיח על דבר ע"ש. ובזה יש ליישב דברי הירושלמי בסוטה שם גבי עדי סתירה ועיין תוס' גיטין ד' ל"ג ע"א ד"ה רבי, ע"ש שכתבו דלבטל השליחות ג"כ צריך שני עדים משום דאין דבר שבערוה ע"ש. ועיין מש"כ הר"ן ז"ל בפ"א על הך דדף ח' גבי לדידי שוה לי גבי קדושין דצריך שהעדים יהיו יודעים שדרכו לשקר דאי לאו הכי הוה כמו מקדש בלא עדים ע"ש. ועיין לקמן בהל' ט"ו:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה