אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

ומתיחד עמה בפני עדים כו'. עי' בה"ג בהלכות קדושין דמשמע לכאורה דבעי שיראו עדים שבא עליה ולא די ביחוד ע"ש וכן ס"ל לבה"ג ז"ל גבי זנות בהל' עריות דלא אסרינן על בעלה עד שיראו כמכחול כו' והך דקדושין דס"ה ובגיטין בכ"מ ס"ל כך דהנה עי' לקמן בדברי רבינו פרק י"א הל' א' גבי כתובה ובהל' נערה בתולה פרק א' הל' ט' ע"ש ובהל' א"ב פרק י"ט הל' ג' מבואר מדברי רבינו דס"ל דנשואין עושה אותה כדין בעולה מה"ת ועי' תוס' כתובות ד' מ"ט ע"א וד' כ"ט ע"א ד"ה ועל ודף ל"ה ע"ב ד"ה הממאנת וברש"י שם, ותוס' גיטין ד' פ"ה ע"א ד"ה חוץ לא ס"ל כן רק כך דהנה בירושלמי פרק ו' דיבמות אמר שם על הך מתניתין דמן הנשואין לא סוף דבר מן הנשואין רק דתליא בביאה ע"ש, אך באמת זה ר"ל הגמ' דיבמות ד' נ"ז ע"ב בהך דיש חופה לבתולות ע"ש ברש"י ולא ר"ל משום קנין רק דר"ל אם מה דאמרינן הן הן כו' אם זה הוה כמו שהתורה אמרה כך ואז אף אם יתברר לן שלא נבעלה מ"מ הוה בעולה ממש או זה רק גדר סברא ונ"מ דהיכא דלא שייך הדין כמו גבי חופה בלא קדושין שוב לא הויא כבעולה וע' מש"כ רש"י ז"ל ביבמות ד' מ"ב גבי כותית זונה ע"ש וד' ס' ע"ב וד' צ"ז ע"ב וכ"מ בזה ועי' בתוס' יבמות ד' ע"ט בשם הירוש' גבי שפחה משומרת ע"ש והירושלמי ס"ל דגבי קנס לא אזלינן בתר דין דהא מבואר בירושלמי פרק א' דכתובות הל' ב' דבתולה מן הנשואין יש לה קנס ועי' שם בהל' ד' אמר ג"כ כן והולך לשיטתיה בהך דפרק ו' דיבמות הנ"ל, וס"ל לבה"ג דהא דנשואה כבעולה הוא רק משום דין אבל היכא דבעי פעולה אז אין הדין כן ונ"מ שתהיה מקודשת ע"י זה וכן שתאסר על בעלה ע"י זה לא. אבל לגבי כהן שפיר מיקריא זונה דאז רק משום דין ולא משום פעולה ועיין מש"כ בזה בדברי רבינו פרק א' מהל' א"ב הל' כ"ב ע"ש, אך בהמגרש את אשתו ונתייחדה עמו אז הוי זה גדר דין ולא משום פעולה עיין מש"כ רבינו ז"ל פרק א' מהל' גרושין הל' ה' ע"ש מש"כ בזה. ובזה א"ש דברי הירושלמי בסוטה פרק א' ודברי התוספתא גבי נתיחדה עמו בע"א שחרית וכו' דכבר עמדו ע"ז היאך מצטרפין הא בקדושין בעיא שני עדים ובזה א"ש דכה"ג הוי זה גדר דין ועי' מש"כ רבינו ז"ל פרק י' מהל' גרושין הל' י"ח ובהל' נחלות פ' א' הל' ט' ע"ש בדברי הה"מ ומש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש בהך דעדיות פ"ד מ"ז ע"ש ועי' ברש"י יבמות ד' י"ד ע"ב ע"ש, ונ"מ דלאחר קדושין אם נתיחדה הויא בעולה ודאי דאז הוי דין:

והמקדש בביאה מסתמא דעתיה כו'. עי' בירושלמי פרק ו' דיבמות סוף הל' ה' הדא אמרה כה"ג שקידש כו' ר"ל משום דהנה רבינו ז"ל ס"ל לקמן בפרק כ"ד מהל' אישות דגבי חייבי עשה לא הויא מקח טעות ע"ש וא"כ י"ל דדעתיה אגמר ביאה אך דע"י זה עובר בעשה משא"כ לר"א דס"ל דהויא זונה והויא לאו וא"כ מסתמא בתחלת ביאה כוונתו לקדשה ועיין מש"כ שם:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה