צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ראה אנכי. · יב.
ח.
[ובעבור שאמר "אנחנו" הנה שם מצות רבות כעולות תלויות בארץ, כי כן כתוב]. פירוש: אחר שהכתוב אומר לא תעשון משמע שהיו עושין דברים רעים, ואחר כן אמר "אנחנו עושים", ובמלת אנחנו כלל עצמו עמהם, ולא נוכל לומר שהוא היה עושה רעות, ועל כן צריך לפרש כי אמר הכתוב כן בעבור כי היו פטורים ממקצת המצות, ועל כן כלל עצמו עמהם לאמר לא תחשבו שתהיו פטורים שם מן המצות כאשר אנחנו פטורים בכאן ממקצתם, ואנחנו עושים איש כל הישר בעיניו, ואין אנחנו עושים שום מצוה מן המצות התלויות בארץ, אבל דעו כי שם תתחייבו לעשות מצות אחרות שאין אנחנו עושים אותם בכאן כמצות מעשר ותרומה ובכורים וערלה ורבות אחרות, וכן מצות הקרבנות תלויה בארץ כאשר פירש בפרשת צו (ויקרא ז׳, ל״ח), כי לא הקריבו במדבר.
טו.
[וחלב הצבי גם חלב האיל מותר, והנה חזוק לדברי]. פירוש: זהו חזוק למה שהשיב לאותו צדוקי בפרשת צו (ויקרא ז׳ כ״ג), על דבר החלב שאיננו אסור מן התורה בזמן הזה כי אם מדברי רבותינו, ועל כן האליה מותרת, כי לא אסרוה.
כה.
[גם הנפש והצורה בדמות האב על כן ולבניך אחריך]. פירוש: הנפש היא המתאוה כאשר כתוב (בדברים י״ב, כ') כי תאוה נפשך, והוצרך להזכירה בעבור כי היא מכלכלת את הגוף ונותנת לכל אבר מזון כפי צרכו, ועל כן היא כמו אב לכל האיברים. והצורה היא הנשמה העליונה המוכנת לקבל כח עליון, ויקראנה צורה בעבור שהיא בצלם אלהים, וטעם פירושו הוא שאם תרגיל נפשיך בדרכי התאוות ובמדות המגונות אין די שתעשה רעה לנפשך, אלא גם בניך יהיו כמוך, בעבור כי תולדת הבן כתולדת האב, אבל אם תרגיל נפשך שלא תלך בדרכי התאוות רק שתתבודד ללכת בטהרה ייטב לך ולבניך אחריך, כי גם הם יהיו כמוך.