צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
נשא. · ו.
ב.
[כי היין משחית הדעת ועבודת השם, ובפרשת כי תצא ארמוז לך סוד]. פירוש: בפסוק זולל וסובא (דברים כ״א, כ'), ואמר כי סובא מרבה לשתות והוא המשתכר, והנה זה כמו אפיקורס כי לא יבקש חיי העולם הבא כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה. ויש ספרים שכתוב בהם,ובפרשת כי תצא מחנה ארמוז לך סוד" וטעות הוא, כי לא אמר שם כלום מזה.
יא.
[על הנפש, הוא על נפש מת]. פירוש: בעבור כי במסכת תענית (דף י״א, ע״א) על דעת ר׳ אלעזר הקפר נקרא חוטא על שהזיר עצמו מן היין, אבל לדברי חכמים איננו מלשון חטא ועון כי אם מלשון אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳, ט״ז), וכן והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ״א א׳, כ״א), שהוא לשון חסרון, וכן פירשו התוספות בפרק ראשון ממסכת שבועות (דף ח׳, ע״א, ד״ה ולרבי אלעזר וכו'), וזה החסרון נוכל לפרש אותו שחסר את נפשו מן הטובה, גם נוכל לפרש שהיה לו חסרון דעת שלא שם אל לבו אולי ימות החולה בהיותו עמו בבית. [והסוד הוא שאמרו רבותינו ז״ל "ושכר עבירה עבירה"]. פירוש: במסכת אבות (ד׳, ב') אמרו זה, והוא פירש סודו בסוף פרשת שופטים בפסוק ועינינו לא ראו (דברים כ״א, ז'). וכבר פירש בתחלת פרשת ויקרא (א׳, ד') כי העולה באה לכפר על המחשבה העולה על רוחו של אדם והחטאת לכפר על המעשה שהוא החטא. וראוי לנזיר להיות לבו תמים בדרכי השם ולא יחשוב בדבר אחר, ויתכן שהוא מתנחם בלבו ומתחרט על שהזיר עצמו מן היין ומצטער על אשר לא ישתכר ולא יתעדן, ועל כן לא נשמר מלבא אל בית החולה המסוכן ולא שמר טהרתו ונזירותו, והנה החטא הראשון גרם לו חטא שני, והנה חטאה נפשו לפני השם והיה חייב להקריב עולה לכפר על ההרהור שעלה על נפשו, ובעבור כי המחשבה היתה בסתר והוא לא הביא כופר נפשו התחייב עונש על ככה, כי העונש הוא שכר המעשה הרע, ועל כן אנה השם לידו שיחטא בפרהסיא כדי שיתגלה עונו ויתחייב להקריב אחד לחטאת ואחד לעולה, וזה דומה למה שפירשו רבותינו ז״ל (במסכת מכות דף י׳, ע״ב) שהקב״ה מזמנם לפונדק כמו שהזכיר רש״י בפסוק והאלהים אנה לידו (שמות כ״א, י״ג).
יט.
[אחר התגלחו, הנה אות כי קדש הוא שב על הזרוע]. פירוש: כי הכתוב אומר "ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו" ואחריו כתיב (בפסוק כ'),והניף אותם הכהן תנופה לפני י״י קודש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה", ואם על הנזיר הוא אומר קודש הוא בהיותו נזיר, אם כן למה כתוב עליו "אחר התגלחו את נזרו", שמשמעו שהיה טמא קודם התגלחו, וזה מבואר שהוא כן, ועל כן אמר הכתוב שהזרוע שהוא קדוש לא ינתן על כפי הנזיר כי אם אחר התגלחו את נזרו ואחר שיסיר מעליו כל. הטומאה, וזה בעבור כי הוא לכהן עם חזה התנופה ועם שוק התרומה כמן שכתוב כאן.