אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

לך לך. · יד

יג

א

[מלך גוים שם מדינה]. פירוש: ראיה לדבריו כי בספר יהושע (י״ב, כ״ג) באחד ושלשים מלכים שהרג יהושע כתוב מלך גוים לנלגל אחד, וכן פירש הקמחי.

ד

[ובעל סדר עולם חברם]. פירוש: שאמר כי מן הפלגה עד שיצא אברהם מחרן כ״ו שנים הם, שתים עשרה שנה שעבדו את כדרלעומר וי״ג שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר, ואותה שנה שיצא אברהם אבינו מחרן היתה שנת הרעב, וכן דרשו במסכת שבת בפרק ראשון (י״א, ע״א). ולפי דעת סדר עולם איננו חסר בי״ת כדברי ר' אברהם.

י

[באר בכל המקרא נובעת]. פירוש: גם בסוף פרשת ויהי ביום השמיני (ויקרא י״א, ל״ו) פירש כן וכן אמרו רבותינו ז"ל בעירובין פרק עושין פסין (י״ח, ע״א) כי באר הוא מים חיים ובור הוא מים מכונסין. [והיא משונה בעבור הסמיכה]. פירוש: כי היא סמוכה למלת חמר, והיא במשקל ואת בהמת הלוים (במדבר ג׳, מ״א), ולבהמת הארץ (דברים כ״ח, כ״ו) ומצאנו ויחפר את בארות המים (בראשית כ״ו, י״ח) גם כן סמוך ובא האל״ף בצרי במשקל פאר, שאר, ראם, והוא יפרש בפרשת תולדות יצחק (כ״ו, י״ח) כי בא סמיכת בארות על שני דרכים, וזהו הוא השנוי שאמר.

יג

[ויש דרך דרש]. פירוש: במסכת נדה בפרק האשה (ס״א, ע״א) אמרו ויבא הפליט זה עוג שפלט מאנשי דור המבול.

יד

[וחשבון אותיות אליעזר דרש]. פירוש: במסכת נדרים בסוף פרק ארבעה נדרים (ל״ב, ע״א) ובפרקי רבי אליעזר בפרק כ"ז, ובסוף הפרשה (בראשית י״ז, כ"ו) יפרש האמת.

יח

[שהוא מלך על מקום צדק]. פירוש: והוא שם תאר. [ויש אומרים שהוא שם]. פירוש: שם בן נח, וכך דרשו רבותינו ז"ל בפרקי ר' אליעזר פרק כ״ז.

יט

[כי כהוגן עשה ויפה דבר שברך אברהם בתחלה]. פירוש: הוא פירש בספר תהלות במזמור נאם י״י לאדוני, בפסוק אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק (ק״י, ד׳), הטעם שישראל ילחמו ואתה תקח המעשר כמלכי צדק שלקח מאברהם, ופירוש על דברתי על מנהג כמו דוברות בים (מלכים א׳,ה׳,כ״ג). [וחכמים ז״ל אמרו כי היה ראוי לברך השם בתחלה ואחר כך אברהם ועל זה נלקחה הכהונה ממנו ונתנה לדוד]. פירוש: זה הזכירו רבותינו ז"ל בברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי בפרק ט׳, גם במסכת נדרים בסוף פרק ארבעה נדרים (ל״ב. ע״ב).

כ

[ואברהם הוציא המעשר לכבוד השם]. פירוש: שכן כתוב ויתן לו מעשר מכל.

טו

א

[במחזה, במראות הנבואה]. פירוש: אחר זה בפסוק ויהי השמש לבוא (בראשית ט״ו, י״ב) פירש שהקיץ ממחזה הנבואה. ובתרי עשר בתחלת ספר הושע (א׳. א׳) פירש הוא זה ואמר כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה. ואחר כן אמר והנה כתוב באברהם במחזה וכן היתה כל נבואתו, ובסוף פרשת בהעלותך פירש זה היטב בפסוק אם יהיה נביאכם (במדבר י״ב. ו׳) שאמר במראה: במראות נבואה. בחלום אדבר בו: כפול בטעם כדרך הנבואות.

ב

[ויו"ד ערירי כיו״ד אכזרי (ישעי' י"ג, ט׳)]. פירוש: נוסף. [וסר ממלת ערירים (ויקרא כ', כ"א)]. פירוש: כמו שסר ממלת בת עמי לאכזר (איכה ד', ג') ואלו היה היו״ד יסודי היה ראוי להיות עריריים בשני יודי״ן לפני המ"ם. [והטעם כאשר אמר המתרגם]. פירוש: בלא ולד.

ו

[צדקה, כמו וצדקה תהיה לנו] פירוש: בסוף פרשת ואתחנן (דברים ו', כ"ה) כתוב, והוא פירש בו כי מדרך הצדק חייבים אנחנו לשמור. אשר יצרנו, ולפי זה יהיה פירושו כמו חיוב ודבר שראוי להיות כן, וזה רמז למצות עשה כמו כבד את אביך. וסוכה, ופסח. [וצדק ומשפט אחים]. פירוש: כי כן כתוב מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג׳. ט"ז) וזה רמז אל הדינים שבין אדם לחבירו. [רק בדברי קדמונינו דרך צדקה אחרת]. פירוש: הנותן צדקה לעני ואין הענין חיוב רק חסד לדבריהם. וזהו לפנים משורת הדין.

ז

[כי פרשת לך לך היתה שם כאשר פירשתי]. פירוש: בסוף פרשת נח (בראשית י״א. ל״א) גם בתחלת זאת הפרשה (י״ב, א׳).

ח

[כאשר עשה גדעון]. פירוש: כתוב בתחלת ספר שופטים (ו', י״ב). [שיהיה הדבר בלא תנאי]. פירוש: הן יהיו ישראל צדיקים הן רשעים. [כי כלל הנבואות הם על תנאי]. פירוש: אם בחקתי תלכו (ויקרא כ״ו.ג׳), אם ישמרו בניך בריתי (תהלים קל״ב. י״ב). אם ישמרו בניך את דרכם (מלכים א' ב', ד׳) ועל כן היה אברהם ירא אולי יחטאו בניו ולא ינחלו את הארץ, על כן בקש מהשם שיכרות עמו ברית שירשוה אפילו אם לא ישמרו התורה.

י

[וכן איש בליעל (ש"ב, כ׳, א׳) סמוך]. פירוש: כמו איש מלחמה (שמות ט״ו ג״), כי בליעל שם דבר ולא שם תאר, ואלו היה שם תאר לא היה איש סמוך, רק היה בליעל תאר השם והיה שב אל איש. [גם כן בחיות]. פירוש: בתחלת יחזקאל (א', ט') חוברות אשה אל אחותה כנפיהם, וביריעות פירש בפרשת ויקחו לי (שמות כ״ו, ג׳), חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה. [כי הבהמה והאדם שוים המה]. פירוש: לענין איש הם שוים. כי כמו שכתוב על האדם איש ואשתו, איש אל רעהו, כן כתוב גם בבהמות. ויש ספרים שכתוב שנים המה וטעות הוא. [כי צפור שם כלל]. פירוש: בפרשת נח בפסוק כל צפור כל כנף (ז', י״ד) פירש שהוא שם כלל לאשר יש לו כנף.

יא

[או השיב הפגרים]. פירוש: שב למלת וישב אותם אברם, ובא לפרש כי מלת אותם תשוב אל העיט כי רבים היו, ויהיה פירושו וירד העיט בלשון יחיד וירד כל אחד מהעופות, ואחר כן וישב אותם בלשון רבים.

יב

[אחר שהקיץ ממחזה הנבואה]. פירוש: בעבור שכתוב ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, גם כתוב (ט״ו, ה') ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים משמע שהיה בעת שהכוכבים נראים, הנה זה ראיה שהיה זה המחזה בחלום, על כן אמר שהקיץ בבקר.

יג

[האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשורש]. פירוש: בבראשית בפסוק וכל שיח השדה (ב', ה') פירש כי בעבור שנמשל האדם אל עץ השדה על כן נמשלו בו שיח וניב וסעיף ובד ואמיר וסרעף שהם משמות העץ, ועל כן ההווה בתוך משפחתו נקרא אזרח כמו שמפרש. [וטעם גר כמו הגרגר שנכרת מהסעיף]. פירוש: כשירחיק האדם ממשפחתו נקרא גר בעבור שדומה כמו הגרגר שנכרת מהסעיף. [ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו]. פירוש: בספר צחות פירש כי אות הגימ״ל נקרא כן מגזרת ויגמול שקדים (במדבר י״ז, כ״ג), ואות הרי״ש כמשמעו בלשון בענין כריתה מגזרת רש ועושר אל תתן לי (משלי ל', ח׳), ויהיה פירושו שנכרתה היניקה והגמילה שהיה יונק וגומל מהענף, וכן הגר נכרת ממשפחתו. [ארבע מאות שנה עד סוף זה הקץ מהיום]. אמר יוסף: כן כתוב ברוב הספרים ופירוש מהיום מיום הברית של בין הבתרים. ולפי דעתי שהוא טעות בספרים כי אפילו אם נאמר כי ברית בין הבתרים היה שנה אחת קודם שנולד יצחק לא יתכן זה בעבור כי אם היה סמוך ללידת יצחק איך אמר אברהם הן לי לא נתת זרע הלא כבר נולד לו ישמעאל. ואם תאמר שלא אמר אברהם כן כי אם על יצחק שהוא לבדו נקרא זרעו כמו שכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ״א, י״ב) הנה התשובה כי זה נאמר לאברהם אחר שנולד יצחק, ועוד כי כתוב כאן (ט״ו, ב׳) הנה אנכי הולך ערירי שפירושו כתרגומו בלא ולד, ואיך אם לא חשב אברהם כי ישמעאל הוא זרעו איך אמר לו ישמעאל יחיה לפניך (בראשית י״ז, י״א), ועוד שכתוב כאן והנה בן ביתי יורש אותי (ט״ו, ג׳) שמשמעו שלא היה לו בן כלל. ודע כי בפרשת בא אל פרעה בפסוק ומושב בני ישראל (שמות י״ב, מ') הודה לדברי הגאון שאמר שחשבון ת״ל שנה מיום צאת אברהם מאור כשדים, וככה פירושו: דע כי אברהם היה בן שבעים שנה בצאתו עם אביו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד הרן וישבו שם ומאז החל המספד של שלשים וארבע מאות שנה. וישבו בחרן חמש שנים ואז יצא אברהם מחרן, והנה חמש ושבעים הם ע״ה על כן כתוב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ובאותה שנה ירד למצרים ושב וישב עשר שנים עד שלקח הגר, כי כן כתוב (בראש׳ ט״ז, ג׳) מקץ עשר שנים וגו׳, ושנה אחת הריון לישמעאל וי״ג שנה עד שנמול ושנה אחת שהרתה שרה ואז היה אברהם בן ק', והנה מיום צאתו מאור כשדים עד שנולד יצחק הם ל׳ שנה, ומיום שנולד יצחק עד שנולד יעקב היו ס׳ שנה, שנאמר (בראש׳ כ״ה, כ״ו) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, ומעת שנולד יעקב עד רדתם למצרים ק״ל שנה כי כן אמר יעקב לפרעה (בראש׳ מ״ז, ט׳) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, ומאז ישבו במצרים מאתים ועשר שנים, והנה ס׳, גם ק״ל, גם ר״י עולים ת׳ שנה, וכן כתוב בפרקי ר׳ אליעזר בפרק מ״ח, והנה נתברר שנפל טעות בספרים שכתוב בהם מהיום. ובמקצת ספרים כתוב ארבע מאות שנה עד סוף זה הקץ מיום שנולד יצחק, וזהו הנכון כאשר ביארתי.

יז

[ורעו ביחזקאל]. פירוש: בעלטה תוציא (יחזקאל י״ב, ו׳) ופסוק אחר בעלטה הוצאתי (שם, י״ב, ז׳) ועוד בעלטה ויצא (שם, י״ב, י״ב). [וזאת היא השבועה]. פירוש: כמו שמפורש והולך.

יח

[הוא שיחור]. פירוש: הוא נילוס בעצמו. [ולא היאור]. פירוש: כי נילוס הוא נחלק ליאורים רבים ככתוב בפרשת וידבר אלהים (שמות ח׳, א׳)

יט

[ויש להם שני שמות]. פירוש: כי לא נזכרו שם (בראש׳ י׳, ט״ו—י״ח) באלה השמות.

כ

[ואל תתמה בעבור שכתוב הכנעני והיבוסי אחריו]. פירוש: אל תתמה אם אינם כתובים בכל מקום כסדר תולדותם הכתוב בסוף פרשת נח (בראש׳ י', ט״ו-י"ח), גם אל תתמה אם תמצא כתוב עמהם הכנעני ואיננו נזכר בנח, גם אל תתמה אם תמצא היבוסי באחרונה כמו בפרשת ואלה שמות (ג׳, י״ז) ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי, והנה היבוסי באחרונה אף על פי שהוא הבן השלישי מבני כנען. [דע כי השבעה גוים כנעניים הם כלם]. פירוש: כי כלם בני כנען הם. [ולאחר שיזכיר הששה]. פירוש: בשאר פרשיות חוץ מנח. [יאמר הכנעני על הנשארים]. פירוש: בתחלתם או באמצעם. [ובמקום אחר בכלל]. פירוש: שיזכיר הכנעני לבדו במקום כלם. [יהודה וישראל רבים]. פירוש: פסוק הוא בספר מלכים (א' ד', כ') בשרי שלמה.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה