אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

לך לך.

אלה תולדות נח.

יב

א

[השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו]. פירוש: למטה בפסוק אני י״י אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית ט״ו. ז') יביא ראיה על זה. [ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מהרן]. פירוש: כי כתוב ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברהם את נחור ואת הרן (בראשית י״א. כ״ו). וכתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (בראשית י״ב. ד') הנה עד כאן הלכו משנות תרח קמ״ה. וכתיב ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה (בראש' י״א. ל״ב) חסרנו מהם קמ״ה נשארו ששים שנה כאשר אמר.

ה

[וטעם ויצאו ללכת אל המקום אשר אמר השם]. פירוש: בזה יחזק פירוש שפירש בסוף נח (בראשית י״א. ל״א) כי פרשת לך לך נאמרה לו קודם ויקח תרח את אברם בנו וגו', כי ויקח תרח הוא בעצמו שכתוב ויצאו ללכת ארצה כנען.

ו

[והכנעני אז בארץ, יתכן שארץ כנען חפשה כנען מיד אחר]. פירוש: ידוע כי מלת אז היא רמז על זמן ידוע לעתיד או לשעבר. והנה פירושה כמו בעת ההיא. ועל כן הוצרך לפרש שמלך הכנעני בעת ההיא, כי אז לקחה מיד אחר. [ואם איננו כן יש לו סוד והמשכיל ידום]. פירוש: אם לא באה מלת אז להודיע שאז תפשה מיד אחר יהיה הפירוש קשה וסתום וראוי להעלימו. והוא רמז סודו בתחלת פרשת אלה הדברים (א'. ב'), ופירושו הוא כי איך אמר בכאן מלת אז שמשמעה אז היה בה אבל עתה אינו בה. הלא משה כתב את התורה ובימיו היתה הארץ ביד הכנעני. ולא יתכן שיאמר משה אז כי הדעת נותן שנכתבה מלת "אז" בזמן שלא היה הכנעני בארץ. ואנחנו ידענו כי לא סר הכנעני משם כי אם אחרי מות משה כשכבשה יהושע. ולפי זה נראה שלא כתב משה זאת המלה בכאן, רק יהושע או אחד משאר הנביאים כתבוה כאשר מצאנו בספר משלי (כ״ה, א׳) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. כי אחר ששלמה חבר הספר למה נזכר שם חזקיה שנולד אחר כמה דורות, רק היה זה קבלה בידם איש מפי איש מפי שלמה, ועל כן כתבוהו ונחשב כאלו שלמה כתבו, וככה בכאן היה קבלה בידי ישראל שבימי אברהם היה הכנעני בארץ וכתב אותו אחד מן הנביאים בכאן, ואחר שיש לנו להאמין בדברי קבלה ובדברי נבואה מה לי שכתבו משה או שכתבו נביא אחר הואיל ודברי כלם אמת והם בנבואה; ואם תאמר הנה כתוב לא תוסיף עליו (דברים י״ג, א׳), התשובה דע כי ר׳ אברהם בעצמו פירש זה בפרשת ואתחנן (דברים ה׳, ה') כי המלות הם כגופות, והטעמים כנשמות, על כן יש פרשיות שנכתבו בתורה פעמים גם שלש, ויש באחת תוספת על האחרת ואינו נחשב התוספת, ועוד כי בפירושו הראשון בפרשת לך לך (י״ב, ד') אמר כי לא נאמר לא תוסיף עליו רק על המצות, כלומר, מה שהזהירה התורה לא תוסיף עליו לא הזהירה כי אם על מספר המצות ועל עיקרם אבל לא על המלות, על כן אם הוסיף נביא מלה או מלות לבאר הדבר כאשר שמע מפי הקבלה אין זו תוספת. והראיה מן הזקנים כשתרגמו התורה בלשון יוני לתלמי המלך כאשר הזכרתי בפרשת נח ששינו י״ג דברים, כמו שכתוב במסכת סופרים (פרק א, ט) ובמסכת מגילה (ט', ע״א), וא״ת החליפו אבל לא הוסיפו, התשובה הלא תראה בפסוק וירכיבם על החמור (שמות ד', כ׳) שתרגמוהו על נושא אדם, והנה שתי מלות במקום מלה אחת, וכן ואת הארנבת (דברים י״ד.ז') תרגמוהו ואת צעירת הרגלים, ואם תאמר מפני אימת מלכות עשו זה, מי נתן להם רשות לשנות ולהוסיף ולגרוע בעבור אימת מלך, ואם המלך היה לומד כתיבתינו והיה רואה ששינו הנה היה חלול השם בפרהסיא, ורבותינו ז״ל אמרו כי במקום שיש חלול השם יהרוג ואל יעבור (סנהדרין ע״ד, ע״א), ואחר שלא חששו לכל זה התבאר כי היה בידם כח להוסיף מלות כדי לבאר, וקל וחומר שיש כח ביד נביא להוסיף מלה בדברי נביא לפרש דבריו, ואף כי בדבר שאיננו מצוה רק ספור דברים שעברו, על כן לא יקרא תוספת. ואם תאמר עוד הנה אמרו רבותינו ז״ל בסנהדרין פרק חלק (דף צ״ט, ע״א), שאפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו אמרו, עליו הכתוב אומר (במדבר ט״ו, ל״א) כי דבר י״י בזה, יש להשיב כי זה על ענין המצות כאשר אמרנו למעלה ולא על הספורים. ומה אאריך אחר שר' יהודה ור׳ נחמיה דרשו במסכת מכות בפרק אלו הן הגולין (י״א, ע״א) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים (יהושע כ״ד, כ״ו) חד אמר "שמנה" פסוקים של תורה, וחד אמר ערי מקלט, והנה זה מפורש, ובפרק הקומץ רבה (מנחות ל, ע״א) צ״ע שם, זה הסוד אין ראוי להודיעו לבני אדם בעבור שלא יזלזלו בתורה. כי מי שאיננו משכיל לא ידע להפריש בין הפסוקים שנכתבו בהם מצות ובין הפסוקים שנכתב בהם ספור דברים, גם בעבור האומות שאומרים לנו תורתכם היתה אמת רק החלפתם אותה ושניתם בה. על כן אמר והמשכיל ידום, כי המשכיל יודע כי זה לא יזיק, רק הפתאים יאשימו על ככה.

ז

[שם התאר מ ה בנין הנזכר] פירוש: בנין נפעל.

ח

[והפעול אהלה], פירוש: העתיק אהלו. [וגם הוא פעול]. פירוש: כמו שפירשנו שהעתיק אהלו כך נוכל לפרש שהעתיק עצמו כדרך ופרעה הקריב (שמות י"ד, י'). [ויז נצחם]. פירוש: פסוק הוא בספר ישעיה (ס״ג, ג'). [והנה נסע ממזרח בית אל עד שוב העי מזרח למחנהו]. פירוש: לא שב למערבה של בית אל, כי הנה כתוב מקדם לבית אל, רק אף על פי שבא ממזרחה אל פאת מערב עוד נשאר במזרחה כי לא הגיע אל מערבה. כי הוא נסע משכם שהוא צפונית מערבית. והלך לפאת מזרחית דרומית וסבב לפאת מערבית דרומית עד שהגיע למזרחה של בית אל בין בית אל ובין העי, נמצא שנטה אהלו בהר שהיה בית אל מים והעי מקדם, ולא יתישב לשון ר' אברהם על פשט הפסוקים כי אם ככה.

יא

[ומלת נא כמו עתה] פירוש: זה כנגד מה שאמרו בסנהדרין ריש פרק נגמר הדין (מ״ג, ע״ב תנו רבנן אין נא אלא לשון בקשה. [והיא הפוכה בלשון ישמעאל]. פירוש: אלאן.

יג

[בגלליך ובעבורך לא באו כי אם בבי"ת]. פירוש: כי אם יאמר גללך יתערב עם גזרת כגללו לנצח יאבד (איוב כ', ז', וכן אם יאמר עבורך יתערב עם גזרת ויאכלו מעבור הארץ (יהושע ה', י״א). [והשר המסיר הבי״ת הוא סר טעם]. פירוש: במפר המאזנים בשער הענינים אמר כי האומרים בשיריהם עבור איננו נכון כי לא נסיר הבי״ת כאשר לא נסיר למ״ד למען.

טו

[ותקח האשה, מהבנין הכבד הנוסף ואם לא נמצא]. פירוש: כבר פירשתי זה בפרשת בראשית (א', כ״ו) על מה שהזכיר בפסוק נעשה אדם (א׳, כ״ו). [וְהַשְלֵם וַתֻשְלכוּ]. פירוש: בעבור כי שרש ותקח הוא לקח ונבלע הלמ״ד בדגש הקו״ף. על כן הביא משקלו בפעלים השלמים: והנה השליך מבנין הפעיל וממנו יאמר בבנין שלא נזכר שם פועלו והשלך מכון מקדשו (דניאל ח', י״א). וכן ותשלכי (יחזקאל ט״ז, ה׳) לנקבה לנכח, ומלת ותקח על משקל ותשלח. והנו כמו ותלקח. על כן הוא בנוי על בנין הלקיח אף על פי שלא מצאנוהו ואף על פי שאינו שלם.

יט

[בעבור שהטעם הנקרא ענין מוכרת]. פירוש: בעבור כי בכאן מפסיק הענין כי הוא סוף פסוק.

יג

א

[ודקדוק ויעל פירשתיו בספר היסוד]. פירוש: גם בפרשת וארא בפסוק ויעלו את הצפרדעים (שמות ח', ג׳) יאמר ככה. וכבר הודעתיך כי לא ראיתי ספר היסוד. אך בספר שפת יתר אמר כי ויעל משה (שמות י"ט, כ'). ויעל פר ואיל (במדבר כ״ג, י״ד) הם שני בנינים. כי ויעל משה היה ראוי להיות על משקל ויפן כה וכה (שמות ב', י״ב, גם ויעל פר על משקל ויפן זנב (שופטים ט״ו. ד') בפתח קטן תחת היו"ד כי הוא מן הפנה, כי אם הוא בצרי או בחיריק לעולם הוא מבנין הקל כמו אל תפן אל מנחתם (במדבר ט״ז, ט״ו) כי הטעם והענין יפריש ביניהם, כי זה עומד וזה יוצא.

ה

[לפי דעתי שלשון יחיד על משקל קדש, והוא הנמצא הרבים כי באהלים]. פירוש: כל מקום שמצאנו במקרא אהל על משקל קדש אם נרצה לעשות ממנו לשון רבים יהיה אהלים האל״ף חטופה והה"א בקמץ כמשקל בקדשים לא יאכל (ויקרא כ"ב, ד'), וזה המשקל בלשון יחיד הוא נמצא כן בכל המקרא, אבל בלשון רבים לא נמצא כי אם בספר ירמיה בענין בית הרכבים (ל"ה, ז') כי באהלים תשבו כל ימיכם. [ואוהלים בחולם בין האל"ף ובין הה"א לשון יחיד ממנו כמו גורל, ואם לא נמצא]. פירוש: הנה מצאנו ואוהלים בחולם על משקל כוכבים, גורלות, ואם נרצה לומר ממנו לשון יחיד נצטרך לומר אוהל בקמץ תחת הה"א על משקל כוכב, גורל. אף על פי שלא מצאנו אוהל בכל המקרא.

ו

[ורבים ויענו כל העם יחדיו]. פירוש: בפרשת וישמע (שמות י״ט, ח') ושם יפרשנה עוד. [ואין פירושה כמו יחד רק כמו יחיד]. פירוש: יחדו פעמים נכתב ביו״ד, ופעמים בלו יו״ד, והנה היו״ד יורה שהוא כנוי לשון רבים אל היחיד כמו עליו, והנה ויענו כל העם יחדו (שמות י״ט, ח') אין פירושו שענו כלם קול אחד רק כל יחיד ויחיד מהעם ענה ככה.

ז

[וטעם והכנעני והפריזי כרעו]. פירוש: כמו והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב, ו׳), כי הנה גם בזה כתוב אז שנאמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. [והוא* אחד מהנזכרים]. פירוש: שנזכרו בפסוק וכנען ילד (בראשית י׳, ט"ו), כי י״א בנים היו לכנען כמו שכתוב שם. [כאשר מצאנו שני שמות לבן שמואל]. פירוש: כי בספר שמואל (א', ח׳, ב',) כתוב שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה, ובדברי הימים (א׳, ו', י״ג) כתיב ובני שמואל הבכור ושני ואביה. [ושלשה לאבי אביו]. פירוש: אמר אבי אביו בדרך קצרה, כי לפי האמת הוא אבי אבי אביו של שמואל. והנה בספר שמואל (א׳, א׳, א׳) כתוב ושמו אלקנה בן ירחם בן אליהוא ובדברי הימים (א', ו׳, י״ב) פסוק אחד אליאב בנו ירחם בנו אלקנה בנו. ופסוק אחר באותה הפרשה (ד״ה, א', ו', י״ט) בן אלקנה בן ירחם בן אליאל, הנה שלשה, שהם אליהוא, אליאב, אליאל.

י

[וכן בת עין]. פירוש: כי מצאנו (זכריה ב', י״ב) נוגע בבבת עינו.

טו

[לך אתננה בדבור]. פירוש: כי לא בא לידי מעשה עד שהנחילה השם לבניו.

יד

א

[מלך גוים שם מדינה]. פירוש: ראיה לדבריו כי בספר יהושע (י״ב, כ״ג באחד ושלשים מלכים שהרג יהושע כתוב מלך גוים לנלגל אחד, וכן פירש הקמחי.

ד

[ובעל סדר עולם חברם]. פירוש: שאמר כי מן הפלגה עד שיצא אברהם מחרן כ״ו שנים הם, שתים עשרה שנה שעבדו את כדרלעומר וי״ג שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר, ואותה שנה שיצא אברהם אבינו מחרן היתה שנת הרעב, וכן דרשו במסכת שבת בפרק ראשון (י״א, ע״א). ולפי דעת סדר עולם איננו חסר בי״ת כדברי ר' אברהם.

י

[באר בכל המקרא נובעת]. פירוש: גם בסוף פרשת ויהי ביום השמיני (ויקרא י״א, ל״ו) פירש כן וכן אמרו רבותינו ז"ל בעירובין פרק עושין פסין (י״ח, ע״א כי באר הוא מים חיים ובור הוא מים מכונסין. [והיא משונה בעבור הסמיכה]. פירוש: כי היא סמוכה למלת חמר, והיא במשקל ואת בהמת הלוים (במדבר ג׳, מ״א), ולבהמת הארץ (דברים כ״ח, כ״ו) ומצאנו ויחפר את בארות המים (בראשית כ״ו, י״ח) גם כן סמוך ובא האל״ף בצרי במשקל פאר, שאר, ראם, והוא יפרש בפרשת תולדות יצחק (כ״ו, י״ח) כי בא סמיכת בארות על שני דרכים, וזהו הוא השנוי שאמר.

יג

[ויש דרך דרש]. פירוש: במסכת נדה בפרק האשה (ס״א, ע״א) אמרו ויבא הפליט זה עוג שפלט מאנשי דור המבול.

יד

[וחשבון אותיות אליעזר דרש]. פירוש: במסכת נדרים בסוף פרק ארבעה נדרים (ל״ב, ע״א) ובפרקי רבי אליעזר בפרק כ"ז, ובסוף הפרשה (בראשית י״ז, כ"ו יפרש האמת.

יח

[שהוא מלך על מקום צדק]. פירוש: והוא שם תאר. [ויש אומרים שהוא שם]. פירוש: שם בן נח, וכך דרשו רבותינו ז"ל בפרקי ר' אליעזר פרק כ״ז.

יט

[כי כהוגן עשה ויפה דבר שברך אברהם בתחלה]. פירוש: הוא פירש בספר תהלות במזמור נאם י״י לאדוני, בפסוק אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק (ק״י, ד׳), הטעם שישראל ילחמו ואתה תקח המעשר כמלכי צדק שלקח מאברהם, ופירוש על דברתי על מנהג כמו דוברות בים (מלכים א׳,ה׳,כ״ג). [וחכמים ז״ל אמרו כי היה ראוי לברך השם בתחלה ואחר כך אברהם ועל זה נלקחה הכהונה ממנו ונתנה לדוד]. פירוש: זה הזכירו רבותינו ז"ל בברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי בפרק ט׳, גם במסכת נדרים בסוף פרק ארבעה נדרים (ל״ב. ע״ב).

כ

[ואברהם הוציא המעשר לכבוד השם]. פירוש: שכן כתוב ויתן לו מעשר מכל.

טו

א

[במחזה, במראות הנבואה]. פירוש: אחר זה בפסוק ויהי השמש לבוא (בראשית ט״ו, י״ב) פירש שהקיץ ממחזה הנבואה. ובתרי עשר בתחלת ספר הושע (א׳. א׳) פירש הוא זה ואמר כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה. ואחר כן אמר והנה כתוב באברהם במחזה וכן היתה כל נבואתו, ובסוף פרשת בהעלותך פירש זה היטב בפסוק אם יהיה נביאכם (במדבר י״ב. ו׳) שאמר במראה: במראות נבואה. בחלום אדבר בו: כפול בטעם כדרך הנבואות.

ב

[ויו"ד ערירי כיו״ד אכזרי (ישעי' י"ג, ט׳)]. פירוש: נוסף. [וסר ממלת ערירים (ויקרא כ', כ"א)]. פירוש: כמו שסר ממלת בת עמי לאכזר (איכה ד', ג') ואלו היה היו״ד יסודי היה ראוי להיות עריריים בשני יודי״ן לפני המ"ם. [והטעם כאשר אמר המתרגם]. פירוש: בלא ולד.

ו

[צדקה, כמו וצדקה תהיה לנו] פירוש: בסוף פרשת ואתחנן (דברים ו', כ"ה) כתוב, והוא פירש בו כי מדרך הצדק חייבים אנחנו לשמור. אשר יצרנו, ולפי זה יהיה פירושו כמו חיוב ודבר שראוי להיות כן, וזה רמז למצות עשה כמו כבד את אביך. וסוכה, ופסח. [וצדק ומשפט אחים]. פירוש: כי כן כתוב מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג׳. ט"ז) וזה רמז אל הדינים שבין אדם לחבירו. [רק בדברי קדמונינו דרך צדקה אחרת]. פירוש: הנותן צדקה לעני ואין הענין חיוב רק חסד לדבריהם. וזהו לפנים משורת הדין.

ז

[כי פרשת לך לך היתה שם כאשר פירשתי]. פירוש: בסוף פרשת נח (בראשית י״א. ל״א) גם בתחלת זאת הפרשה (י״ב, א׳).

ח

[כאשר עשה גדעון]. פירוש: כתוב בתחלת ספר שופטים (ו', י״ב). [שיהיה הדבר בלא תנאי]. פירוש: הן יהיו ישראל צדיקים הן רשעים. [כי כלל הנבואות הם על תנאי]. פירוש: אם בחקתי תלכו (ויקרא כ״ו.ג׳, אם ישמרו בניך בריתי (תהלים קל״ב. י״ב). אם ישמרו בניך את דרכם (מלכים א' ב', ד׳) ועל כן היה אברהם ירא אולי יחטאו בניו ולא ינחלו את הארץ, על כן בקש מהשם שיכרות עמו ברית שירשוה אפילו אם לא ישמרו התורה.

י

[וכן איש בליעל (ש"ב, כ׳, א׳) סמוך]. פירוש: כמו איש מלחמה (שמות ט״ו ג״), כי בליעל שם דבר ולא שם תאר, ואלו היה שם תאר לא היה איש סמוך, רק היה בליעל תאר השם והיה שב אל איש. [גם כן בחיות]. פירוש: בתחלת יחזקאל (א', ט' חוברות אשה אל אחותה כנפיהם, וביריעות פירש בפרשת ויקחו לי (שמות כ״ו, ג׳, חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה. [כי הבהמה והאדם שוים המה]. פירוש: לענין איש הם שוים. כי כמו שכתוב על האדם איש ואשתו, איש אל רעהו, כן כתוב גם בבהמות. ויש ספרים שכתוב שנים המה וטעות הוא. [כי צפור שם כלל]. פירוש: בפרשת נח בפסוק כל צפור כל כנף (ז', י״ד) פירש שהוא שם כלל לאשר יש לו כנף.

יא

[או השיב הפגרים]. פירוש: שב למלת וישב אותם אברם, ובא לפרש כי מלת אותם תשוב אל העיט כי רבים היו, ויהיה פירושו וירד העיט בלשון יחיד וירד כל אחד מהעופות, ואחר כן וישב אותם בלשון רבים.

יב

[אחר שהקיץ ממחזה הנבואה]. פירוש: בעבור שכתוב ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, גם כתוב (ט״ו, ה') ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים משמע שהיה בעת שהכוכבים נראים, הנה זה ראיה שהיה זה המחזה בחלום, על כן אמר שהקיץ בבקר.

יג

[האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשורש]. פירוש: בבראשית בפסוק וכל שיח השדה (ב', ה') פירש כי בעבור שנמשל האדם אל עץ השדה על כן נמשלו בו שיח וניב וסעיף ובד ואמיר וסרעף שהם משמות העץ, ועל כן ההווה בתוך משפחתו נקרא אזרח כמו שמפרש. [וטעם גר כמו הגרגר שנכרת מהסעיף]. פירוש: כשירחיק האדם ממשפחתו נקרא גר בעבור שדומה כמו הגרגר שנכרת מהסעיף. [ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו]. פירוש: בספר צחות פירש כי אות הגימ״ל נקרא כן מגזרת ויגמול שקדים (במדבר י״ז, כ״ג), ואות הרי״ש כמשמעו בלשון בענין כריתה מגזרת רש ועושר אל תתן לי (משלי ל', ח׳), ויהיה פירושו שנכרתה היניקה והגמילה שהיה יונק וגומל מהענף, וכן הגר נכרת ממשפחתו. [ארבע מאות שנה עד סוף זה הקץ מהיום]. אמר יוסף: כן כתוב ברוב הספרים ופירוש מהיום מיום הברית של בין הבתרים. ולפי דעתי שהוא טעות בספרים כי אפילו אם נאמר כי ברית בין הבתרים היה שנה אחת קודם שנולד יצחק לא יתכן זה בעבור כי אם היה סמוך ללידת

יצחק איך אמר אברהם הן לי לא נתת זרע הלא כבר נולד לו ישמעאל. ואם תאמר שלא אמר אברהם כן כי אם על יצחק שהוא לבדו נקרא זרעו כמו שכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ״א, י״ב) הנה התשובה כי זה נאמר לאברהם אחר שנולד יצחק, ועוד כי כתוב כאן (ט״ו, ב׳ הנה אנכי הולך ערירי שפירושו כתרגומו בלא ולד, ואיך אם לא חשב אברהם כי ישמעאל הוא זרעו איך אמר לו ישמעאל יחיה לפניך (בראשית י״ז, י״א, ועוד שכתוב כאן והנה בן ביתי יורש אותי (ט״ו, ג׳ שמשמעו שלא היה לו בן כלל. ודע כי בפרשת בא אל פרעה בפסוק ומושב בני ישראל (שמות י״ב, מ') הודה לדברי הגאון שאמר שחשבון ת״ל שנה מיום צאת אברהם מאור כשדים, וככה פירושו: דע כי אברהם היה בן שבעים שנה בצאתו עם אביו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד הרן וישבו שם ומאז החל המספד של שלשים וארבע מאות שנה. וישבו בחרן חמש שנים ואז יצא אברהם מחרן, והנה חמש ושבעים הם ע״ה על כן כתוב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ובאותה שנה ירד למצרים ושב וישב עשר שנים עד שלקח הגר, כי כן כתוב (בראש׳ ט״ז, ג׳) מקץ עשר שנים וגו׳, ושנה אחת הריון לישמעאל וי״ג שנה עד שנמול ושנה אחת שהרתה שרה ואז היה אברהם בן ק', והנה מיום צאתו מאור כשדים עד שנולד יצחק הם ל׳ שנה, ומיום שנולד יצחק עד שנולד יעקב היו ס׳ שנה, שנאמר (בראש׳ כ״ה, כ״ו) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, ומעת שנולד יעקב עד רדתם למצרים ק״ל שנה כי כן אמר יעקב לפרעה (בראש׳ מ״ז, ט׳) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, ומאז ישבו במצרים מאתים ועשר שנים, והנה ס׳, גם ק״ל, גם ר״י עולים ת׳ שנה, וכן כתוב בפרקי ר׳ אליעזר בפרק מ״ח, והנה נתברר שנפל טעות בספרים שכתוב בהם מהיום. ובמקצת ספרים כתוב ארבע מאות שנה עד סוף זה הקץ מיום שנולד יצחק, וזהו הנכון כאשר ביארתי.

יז

[ורעו ביחזקאל]. פירוש: בעלטה תוציא (יחזקאל י״ב, ו׳) ופסוק אחר בעלטה הוצאתי (שם, י״ב, ז׳) ועוד בעלטה ויצא (שם, י״ב, י״ב). [וזאת היא השבועה]. פירוש: כמו שמפורש והולך.

יח

[הוא שיחור]. פירוש: הוא נילוס בעצמו. [ולא היאור]. פירוש: כי נילוס הוא נחלק ליאורים רבים ככתוב בפרשת וידבר אלהים (שמות ח׳, א׳)

יט

[ויש להם שני שמות]. פירוש: כי לא נזכרו שם (בראש׳ י׳, ט״ו—י״ח) באלה השמות.

כ

[ואל תתמה בעבור שכתוב הכנעני והיבוסי אחריו]. פירוש: אל תתמה אם אינם כתובים בכל מקום כסדר תולדותם הכתוב בסוף פרשת נח (בראש׳ י', ט״ו-י"ח, גם אל תתמה אם תמצא כתוב עמהם הכנעני ואיננו נזכר בנח, גם אל תתמה אם תמצא היבוסי באחרונה כמו בפרשת ואלה שמות (ג׳, י״ז) ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי, והנה היבוסי באחרונה אף על פי שהוא הבן השלישי מבני כנען. [דע כי השבעה גוים כנעניים הם כלם]. פירוש: כי כלם בני כנען הם. [ולאחר שיזכיר הששה]. פירוש: בשאר פרשיות חוץ מנח. [יאמר הכנעני על הנשארים]. פירוש: בתחלתם או באמצעם. [ובמקום אחר בכלל]. פירוש: שיזכיר הכנעני לבדו במקום כלם. [יהודה וישראל רבים]. פירוש: פסוק הוא בספר מלכים (א' ד', כ') בשרי שלמה.

טז

ב

[ובן חסר ה"א]. פירוש: כי שרשו בנה. [וכן כל חי תאר או פועל עבר]. פירוש: הוא חסר ה״א.

ג

[העתיקו קדמונינו]. פירוש: קבלו אבותינו הראשונים כמו אשר העתיקו אנשי חזקיה במשלי (כ״ה, א'). [כי לא ישהה אדם עם אשתו יותר מעשר שנים]. פירוש: ביבמות בפרק הבא על יבמתו (ס״ד, ע״א) אמרו כן.

יא

[ישמעאל בהעלם האל״ף]. פירוש: וכן דניאל, כי היו"ד נקוד בצרי והוא דגוש והאל״ף נעלם.

יב

[כטעם מי שלח פרא חפשי (איוב ל"ט, ה׳)]. פירוש: הוא בדמיון הפרד והוא ביער ואיננו ברשות האדם כחמורים וכסוסים רק הוא חפשי, כי לא יוכל לשאת משא. [זר ממשפחתו]. פירוש: מי שהוא זר כנגד משפחתו, וכן פירש זר בכל מקום. [כי יהיה בין כל האדם כפרא שינצח הכל]. פירוש: בראשונה ינצח כל הגוים. [ואחר כן ויד כל בו]. פירוש: כי באחרונה ינוצח. [וכן מדינים מבני קטורה]. פירוש: כי כתוב (בראש' כ״ה, א' וב') ויוסף אברהם וגו', ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין. [ונקראו ישמעאלים בתורה]. פירוש: כי כתוב (בראשית ל״ז, כ"ח ויעברו אנשים מדינים וסוף הפסוק וימכרו את יוסף לישמעאלים, וכן ארחת ישמעאלים (בראש' ל״ז, כ״ה). [ובספר שופטים (ח', י"ב)]. פירוש: בתחלתו כי הושעתנו מיד מדין ואחר כן כתוב (ח', כ״ד) כי ישמעאלים הם, ויש להקשות כי אחר שהמדינים נקראו ישמעאלים הנה זה ראיה על מה שכתוב בפרקי ר' אליעזר בפרק שלשים שקטורה היא הגר, ואיך אמר ר' אברהם בסוף פרשת חיי שרה (בראש' כ״ה, א') שאיננה הגר, והתשובה כאשר פירש הוא בסוף פרשת תולדת יצחק (בראש' כ״ז, מ') כי גם כן יקראו היום אנשי מצרים ושבא ועילם ישמעאלים ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאל כי אם מתי מעט, וכן גם מדין נקראו ישמעאלים בעבור היותם בני פלגש כמוהו. [וכתיב על פני כל אחיו נפל (בראש' כ״ה, י״ח)]. כמו שפירש ר' אברהם בסוף פרשת חיי שרה.

יג

[הבא עוד הלום איש]. פירוש: פסוק הוא בתחלת ספר שמואל (א' י', כ״ב).

יז

א

[והיה שדי בצריך (איוב, כ"ב, כ״ה) כי טעמו כטעם ושית על עפר בצר (איוב כ"ב, כ"ד)]. פירוש: כאלו אמר והיו חזקים מבצריך. [ורבים פירשוהו מגזרת שדד]. פירוש: הוא אמר בפירוש תרי עשר בספר יואל בפסוק וכשוד משדי יבא (א', ט״ו) כי הנגיד ר' שמואל אמר כן, וזה הפסוק הוא בישעיה (י״ג, ו'). [והנכון כי השם הנכבד והנורא נקרא כנגדו]. פירוש: השם של יו"ד ה״א ו״ו ה״א נקרא כנגד שדי, בעבור שהוא הפכו, כי זה שם עצם וזה שם תואר, והעצם עומד בעצמו, והתואר הוא מקרה נשוא על העצם, והנה העצם הוא העיקר. [וזה שם התאר כנגד המעשה]. פירוש: שם שדי הוא שם התאר והוא כנגד המעשה, כי הוא הפך המעשה, כי המעשה הוא שהשם עושה תמיד ומחדש נבראים כי שם העצם הוא מגזרת יהי אור והנה מעשהו היא ההויה ויסבול שני פירושים, האחד שהוא פועל עומד שהוא כמו יהיה בעבור שהוא הוה תמיד ועומד לנצח, והשני שהוא פועל יוצא בעבור שהוא מהוה וממציא תמיד, והנה שדי הוא הפך זה כי הוא שודד ומכלה הנבראים ומפסיד ומשחית אותם, כי פעולתו היא ההשחתה, כי על כן נקרא שדי. [כי העולם עומד על אלה שני השמות]. פירוש: על ההויה וההשחתה, כי אם לא ישחית ויפסד גוף אחד לא יתהוה ממנו גוף אחר חדש. [והמבין סוד השם יאמין]. פירוש: המבין למה נקרא הבורא בשם יו״ד ה״א ו״ו ה״א יאמין כי העולם עומד על אלה שני השמות.

יד

[ואין פירוש הנפש כרצונם]. פירוש: בכאן כתוב ונכרתה הנפש ההיא ועל מלת הנפש אמר זה. [כי נפש כמו איש וטעמו גוף שיש לו נפש]. פירוש: חבור הנפש והגוף נקרא איש. ואף על פי שהכתוב מזכיר נפש פירש המלה על הגוף והנפש. ומזה נלמוד כי מי שיכרת יכרת מעמיו, כלומר שלא ישאר לו זכר בתוך עמו כמו שמפרש והולך, אבל הנפש איננה נכרתת כי אם במלת והאבדתי את הנפש ההיא (ויקרא כ״ג, ל'). [ויש אומרים שיכרת שמו במות זרעו]. פירוש: כי כן יפרש בפרשת אמור בפסוק והאבדתי (ויקרא כ״ג. ל׳) וכן בפרשת קרח בפסוק ויאבדו מתוך הקהל (במדבר ט״ז. ל״ג) ובפרשת והיה עקב תשמעון בפסוק ויאבדם י״י (דברים י"א. ד׳).

יז

[והבן מהדם יבנה ויכונן]. פירוש: עוד יפרשהו בתחלת אשה כי תזריע. [כי הנה מצאנו אבות דוד שכל אחד הוליד בן והוא גדול מתשעים שנה]. פירוש: כי דוד מבני נחשון בן עמינדב (ד״ה, א׳ י' ט״ו). ונחשון היה מיוצאי מצרים וגדול היה כי הוא נשיא השבט. ובעבור שהיה נכבד נשא אהרן את אחותו במצרים, ועל כן כתוב (שמות ו', כ״ג) אחות נחשון. ובני אהרן במצרים נולדו. גם פינחס בן אלעזר. והנה מעת שנשא אהרן את אחות נחשון בעבור כבוד נחשון עד שיצאו ממצרים היו שנים רבות. ועל דעת ר' אברהם היה נחשון בצאתו יותר גדול מבן ארבעים שנה וכשמת דוד החל שלמה לבנות הבית בשמונים שנה וארבע מאות שנה כי כן כתוב במלכים (א׳ ו', א׳), וכשנוסיף ארבעים על ארבע מאות ושמונים יעלו חמש מאות ועשרים, נחסר מהם חיי דוד שהם שבעים שנה נשארו ארבע מאות וחמשים, נחלקם לנחשון ושלמה ובועז ועובד וישי שהם חמשה דורות, והנה יבא לכל אחד תשעים ועם שנת ההריון של כל אחד היו יותר מתשעים כאשר אמר. והוצרך להזכיר זה להודיענו שלא היה דבר אברהם כל כך גדול בדבר שרה. כי הנה נמצאו אחרים כמוהו. ובנשים לא נמצא כן. ואין לטעון מיוכבד. כי הוא יפרש הענין במקומו. [וחיי הדורות בימי אברהם ארוכים מחיי דור דוד]. פירוש: חיי דורות אברהם מפורשים בפרשת נח (בראש׳ י״א. י׳-ל״ב) שהקטן שבהם נחור אבי תרח היו לו קמ״ח שנה (שם כ״ד וכ״ה) ותרח ר״ה (שם, ל״ב) ואברהם קע״ה (שם כ״ה, ז׳) ויצחק ק״פ (שם ל״ה, כ״ח) ויעקב קמ״ז (שם מ"ז, כ״ח) ודורות דוד הם שפרשתי למעלה. [וכאשר נסתלק המלאך וכו']. פירוש: כל הענין הזה קשור עד ומקנת כספו כלם (אבן עזרא בראש׳ י״ז, כ״ו) ואמר בעצם היום הזה, בעבור כי כך נזכר בזה הפסוק.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה