צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
כי תבא אל.
כו.
ה.
[וכן ויען איוב הראשון (איוב ג׳, ב')]. פירוש: הרבה פעמים כתוב בספר איוב ויען איוב ובכולם תוכל לפרש שהוא לשון תשובה שהיה עונה לחבריו על מה שאמרו, אבל ויען איוב הכתוב בתחלת הספר (ג׳, ב') לא תוכל לפרש אותו מלשון תשובה כי עדין לא דברו לו חביריו כלום, ואין התשובה באה כי אם אחר הדברים, ועל כן הוצרך לפרש שהוא כמו תחלת דברים כאלו אמר ויחל איוב לדבר ויאמר. [והנה הוא ארמי אובד היה אבי]. פירוש: כטעם לַיִש אוֹבֵד מִבְּלִי־טָרֶף (איוב ד׳, י״א), והוא כדרך שהישמעאלים אומרים על הבא מארץ אדום חתיכת לועז כלומר התיבה אחת מאיש לועז, וזהו בעיניהם בזיון, וטעם הפסוק מי היה אבי כי אם ארמי אחד עני לולי שנתן לו השם צאן ובקר ועבדים ושפחות ובנים ובנות עד שפרו ורבו ונעשו גוי גדול ונתן להם את ארץ כנען.
יד.
[לא אכלתי קדש המעשר]. פירוש: מה שהקדשתי להיות מעשר. [והטעם באלה הדברים כי אסור הוא שיוציא מהדגן בשום דבר עד תת המעשר]. פירוש: טעמם של הדברים האלה הנזכרים למעלה שהם לא בערתי ולא נתתי למת ולא אכלתי באוני והנשארים. [כי אם יתן מהמותר]. פירוש: ממה שישאר מן התבואה אחרונה.
כח.
ד.
[שגר ועשתרות, פירשתים]. פירוש: שגר מפורש בסוף פרשת בא אל פרעה (שמות י״ג, י״ב, ועשתרות בתחלת והיה עקב (דברים ז׳, י״ג).
לב.
[וכן ותְּכַל דוד (ש״ב י״ג, ל״ט) ואיננו חסר "נֶפש" כאשר פירש חסר הדעת]. פירוש: בנוסחא הראשונה שכתוב ר׳ אברהם בעצמו מפירוש התורה כתוב בפרשת בראשית בפסוק ויכל אלהים (בראשית ב׳, ב') כך : ותְּכַל דוד המלך: כל המדקדקים פה אחד אומרים כי תחסר מלת "נֶפֶש", ואיננו נכון כי היה ראוי להיות ותכֶל מהבנין הקל כמו ותֵּלֶךְ וַתֵּתַע (בראשית כ״א, י״ד) והעד נִכְסְפָה וְגם כָּלְתָה (נַפְשִּׁי) (תהלים פ״ד, ג') פירושו כי מלת וְגַם כָּלְתָה היא מהקל על משקל שָׁמְרָה, והוא פועל עומד, ומלת ותְּכַל דוד היא מהכבד הדגוש והוא פועל עומד לפי דעתם, והם למדו זה הפירוש מברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי. [כי ותכל פועל יוצא ולא נזכר הפועל כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ״ו, נ״ט]. פירוש: גם בנוסחא הראשונה שהזכרתי אמר כי הַמְאַוֶּה אל דוד עד שרצה לצאת ממקומו אל בנו היתה אם אבשלום ולא הזכירה הכתוב כמו אשר ילדה אותה ללוי וכן ואותו ילדה אחרי אבשלום (מ״א, א׳, ו') עכ״ד. ופירוש דבריו כי אֵם אבשלום פתחה את דוד בדברים טובים עד שחשק לבו לצאת אל בנו זהו הפירוש הנכון לפי מה שכתוב בפירושים המדוייקים, וכן פירש בשמו ר׳ דוד קמחי בספר שמואל. ויש ספרים שכתוב בהם "והוא חסר נפש" ולא "כאשר פירש חסר הדעת", ולפי זה הוא מסכים לדעת המדקדקים, וטעות הוא בספרים, כי אף על פי שהוא בעצמו פירש כפירושם בתחלת ספר מאזנים ובשער הנשים, דע כי לפי דעתם אמר כן ואחר כן חזר בו בעבור כי הוא עשה ספר מאזנים קודם שעשה פירוש התורה. והעד בפרשת נשא בפסוק ביום עשתי עשר (במדבר ז׳, ע״ב), וכן בפרשת האזינו בפסוק הלי״י (דברים ל״ב, ו'), ובתחלה כשכתב ספר מאזנים הזכיר דבריהם כי לא מצא פירוש טוב ממנו, ואחר כן כשכתב פירוש התורה נתגלה לו האמת וחזר בו והניח דברי המדקדקים.
לה.
[בעבור היותו מחוץ לגוף]. פירוש: הברכים והשוקים חוץ מהגוף הם.