צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
חיי שרה · כד
א
[ודרש שבתו היה שמה בכל]. פירוש: בבבא בתרא דנזיקין בסוף פרק ראשון (ט״ז, ע״ב).
ג
[וזה המשפט עודנו היום בארץ הודו]. פירוש: גם בפירוש ספר תהלות בפסוק נשקו בר (תהל' ב', י״ב) פירש כן.
ג
[כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים]. פירוש: בתחלת מסכת סוטה (ב׳, ע״א) ובסנהדרין בסוף פרק שני (כ״ב, ע"א) אמרו ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, אפילו מעבר לים. וידוע כי מליל ההריון עד ארבעים יום תשלם צורת הזכר בבטן אמו כמו שפירש הוא בתחלת פרשת כי תזריע (ויקרא י"ב, ה׳), ויצירת הולד הוא סוף הארבעים יום, והנה ארבעים יום קודם היצירה הוא עת ההריון ואז יוצאת בת קול בשמים ומכרזת, ופירש זה כי משפטי הנולד תלויים על רגע ההריון, ואם ידע אדם מקומות המשרתים שהיו ברגע המולד ומבטיהם ומי הפקיד עליהם יוכל לדעת כל אשר יקרה לנולד כל ימי חייו, וכמה נשים ישא ומה יבואהו מהן. והמשפט הזה נקרא בת קול בדרך משל, ומזה נראה כי אין אדם יכול לקחת אשה כי אם אותה שהיא במזלו, וככה אמרו בבראשית רבה בפרשת ויצא יעקב (פרשה ס"ח, אות ג׳) ר' פינחס בשם ר׳ אבהו אמר בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שאין זיווגו של איש אלא מאת הקב״ה, בתורה: ויען לבן ובתואל ויאמרו מי״י יצא הדבר (בראש' כ״ד, ג'). בנביאים בשמשון: ואביו ואמו לא ידעו כי מי״י היא (שופטים י״ד, ד׳), בכתובים במשלי (י״ט. י״ד): ומי״י אשה משכלת, ואחר שהוא כן איך השביע אברהם את עבדו שיקח אשה ליצחק ממשפחת בית אביו, מה יוכל העבד לעשות אם היה במזל יצחק שישא כנענית, ועוד כי תורתינו אמרה (דבר' ל', ט"ו) ראה נתתי לפניך וגו' שמשמעו שיש רשות ביד כל אדם לעשות טוב או הפכו, והתלוי במערכת הוא הפך זה, והתשובה היא שהאמת כי הכל תלוי במזל. אך השם ית׳ מחדש חדשות ופועל ישועות לעבדיו הנגשים אליו והדבקים בו ויקיים עליהם המערכת הטובה העתידה להם ומסבב סבות להצילם ממערכת הרעה, והנה יש כח ביד האדם לצאת מתחת ממשלת הכוכבים. והמערכת לא תשתנה. והמבין סוד הקרבנות יבין זה, ועל כן התפלל אברהם לשם שהוא אלהי השמים שישגיח ממכון שבתו וישלח מלאכיו להמציא אשה נכבדת ליצחק, ובעבור כי המון העם לא יבינו זה ויבאו לטעות ולאמור שהכל תלוי במזל ולא ברצון האיש על כן העלום הסוד ולא רצה לגלותו.
ה
[אולי, ימצא על טעמים רבים]. פירוש: האחד כמו זה, ופירושו שמא; והשני לתקוה, כמו אולי יעשה י״י אותנו ככל נפלאותיו (ירמיה כ״א, ב״); והשלישי כמו אם, כדרך אולי יעשה זרים יבלעהו (הושע ח׳, ז׳; והרביעי במקום לולי, כמו אולי נטתה מפני (במדבר כ״ב, ל״ג כדרך שיפרש במקומו.
ח
[וטעם לא תשב]. פירוש: כי אין ראוי לאמר לא תשב אלא על מי שהיה שם בתחלה ועתה רוצה לשוב שם או אחר רוצה להושיבו שם, ובכאן היה ראוי שיאמר רק את בני לא תוליך שמה. [בעבור אברהם שהוא העיקר]. פירוש: בעבור כי הוא בא משם הנה הוא כאלו גם יצחק בא משם כדרך ואיתנו הוציא משם (דבר׳ ו', כ״ג).
יד
[שהשם ענהו, והוכיח בחלום]. פירוש: חשב העבד שהשם יאמר בחלום למשפחת אברהם שיכינו לו אשה הגונה לבן אדוניו. [ורבים תמהו ואמרו שלא עשה כהוגן] פירוש: רבותינו ז"ל דרשו כן בפרק ראשון ממסכת תענית (ד', ע״א ובחולין פרק גיד הנשה (צ״ה, ע״ב) כל נחש שאינו כנחש אליעזר עבד אביהם אינו נחש [דרך יהונתן אחרת]. פירוש: שאמר (שמואל א׳ י״ד, ט-י׳) אם כה יאמרו עלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם, ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם י״י בידנו וזה לנו האות, ור׳ אברהם אומר כי אליעזר שאל כהוגן כי סמך על תפלת אדוניו כאשר אמר למעלה, ואין זה נחש, אך מודה הוא ר׳ אברהם כי יהונתן שאל שלא כהוגן.
טז
[רחוק שידבר (הכתוב על חוץ הדרך]. פירוש: זה כנגד מה שדרשו במסכת כתובות (ירושלמי, פרק א', ה״ג), בתולה: שלא שכב איש אותה כדרכה; ואיש לא ידעה: שלא כדרכה. [וישכב עמה גם תהר]. פירוש: במסכת חגיגה בפרק אין דורשין (י״ד, ע"ב) שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בתולות בלא דם, או דלמא דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה, כלומר במרחץ, ומקשה התלמוד והאמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזריע ומתרץ הך נמי מעיקרא יורה כחץ הוה. ומה שנסתפק התלמוד הוא ברור לר׳ אברהם בעבור שראה דברי חכמי האומות, כי בימי רבותינו לא היו החכמות שלימות כמו אחרי כן.
כא
[משתאה, כמו משתומם]. פירוש: בתחלת ספר שפת יתר פירש כי זה כנגד המתרגם ארמית שתרגם אותו מגזרת והשתיה כדת (אסתר א׳, ח׳).
כב
[יש נזם באף]. פירוש: כמו ואשים הנזם על אפה (בראש׳ כ״ד, מ״ז. [גם באוזן]. פירוש: כמו ואת הנזמים אשר באזניהם (בראש׳ ל״ה, ד׳). [ושל אף ירד מעל פתיל קשור במצה]. פירוש: ר׳ אברהם חבר זה הפירוש בעיר לובא כמו שכתוב בפרשת וישלח בפסוק ויזרח לו השמש (בראש׳ ל״ב, ל״ב). וזה היה בבאו מספרד לארץ ישראל ואז לא ראה כי בנות ישמעאל היושבות במצרים ובארץ ישראל מביאות נזמים באף תלויין בנקבים שניקבות באף כדרך שנוקבות באוזן, ועל כן פירש ככה. [כי על היד האחת הצמיד האחד הוא שנים]. פירוש: שנצמדים שני הראשים, או שהוא עשוי משני שרביטים והוא כפול או שזור או שהוא משתי חתיכות מחוברות באמצע כדי שיפתח ויסגר.
מא
[כי אפחד מאדני ומאלתו]. פירוש: כמו קללה.
מט
[חסד, דבר שאיננו חיוב]. פירוש: ובתחלת ספר שפת יתר פירש שהוא תוספת דבר שאיננו חיוב בין טוב בין רע.
נט
[מנקתה, בימים הקדמונים]. פירוש: כי גדלה היתה, והעד שהיתה שואבת מים לבית אביה וגם הגמלים השקתה, וזה כנגד מה שדרשו רבותינו ז״ל שהיתה בת ג׳ שנים, גם בסדר עולם כתוב כן (פרק א׳).
סא
[הוא הולך עם רבקה ולא הרגיש עד בא יצחק]. פירוש: בכל הדרך היה טרוד לשרת את רבקה ולא הרגיש טורח הדרך גם לא הרגיש אנה היו עד שבא יצחק פתאום ופגע בו.
סג
[ובפרשה כי תצא מחנה אבארנו]. פירוש: בפרשת כי תצא למלחמה (דברים כ״ג, י״ב).