אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

חיי שרה · כג

חיי שרה

א

[חיים לשון רבים]. פירוש: ואיננו לשון יחיד על משקל "אדיר" "אביר". [ולא יתפרדו]. פירוש: מפורש בסוף ספר שפת יתר שלו שהוא כמו "עלומים" "זקונים" "בחורים" "בתולים" שלא יאמר מהם בלשון יחיד. [ולהיותו אברהם הוא דרך דרש]. פירוש: בספר יהושע (י״ד, ט״ו) כתוב קרית ארבע האדם הגדול בענקים. ודרשו בבראשית רבה (פרשה י"ד) אמר ר׳ לוי זה אברהם, וכן במדרש קהלת בפסוק את הכל עשה יפה בעתו (ג׳, י״א) ואין זה הפשט כי אם היה כן היה ראוי להיות קרית ארבעה בלשון זכר כי זוג לשון זכר הוא. ויותר קרוב הוא מה שדרשו בעירובין בראש פרק כיצד מעברין (נ״ג, ע״א) קרית ארבע זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. [וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר]. פירוש: בפרשה שעברה (בראש׳ כ״ב, י״ט) כתוב וישב אברהם בבאר שבע, ולא מצאנו מאז שנעתק משם ומי הביא שרה למות בחברון, ויתכן שהלכה שרה מבאר שבע לחברון ברצון אברהם לטייל או להמתין לו שם עד שיבא גם הוא, או לעשות ענין אחר. ובהיותה שם חלתה ומתה, ולא הספיק אברהם לבא כי אם אחר שמתה ועל כן כתוב ויבא אברהם.

ג

[פני מתו רמז לגוף] פירוש: לא יתכן שיאמר מתו שהוא לשון זכר על שרה שהיא נקבה, על כן פירש כי מתו שב אל הגוף כי הוא המת באמת. [ועוד תמצא פירוש לאמר]. פירוש: למטה בפסוק (י״ז) ויקם שדה עפרון יפרש כי גר ותושב דבק עם לאמר שהוא למעלה ממנו (י״ד).

ד

[גר לבדו הלן]. פירוש: שהוא מארץ אחרת והוא עובר דרך שם וילן שם בלילה ההוא, ומאשר אמר להם גר אנכי עמכם זה ראיה שלא היה שוכן אביהם בחברון כאשר ביארתי (א׳). [ותושב הוא הגר היושב בארץ], פירוש: הן שיושב בעיר ההיא הן בעיר אחרת קרובה לה נקרא תושב, ועל כן אמר אברהם גר ותושב אנכי עמכם כלומר גר אני שאיני שוכן בעירכם ותושב אני שאני שוכן בארצכם.

ז

[ודקדוק וישתחו בספר היסוד]. פירוש: כבר אמרתי שלא מצאתי ספר היסוד, אך גם בספר צחות פירש זה הענין בארוכה בשער הפתח הקטן, ואני אקצר דבריו. אמר: הו"ו במלת אשתחוה הוא תחת ה״א שהוא שרש, כי שחו גבעות עולם (חבקוק ג') ו׳ הוא על משקל עשו, והנה כן לא שלותי (איוב ג׳ כ״ו) כי אותיות יהו"א יתחלפו, והה״א שהוא שרש בסוף המלה בבואו באמצע המלה יחליפוהו העברים בו"ו או ביו״ד, בעבור כי הה״א איננו מאותיות המשך, והנה ה״א אשתחוה כאלו היא עיקר על משקל המרובעים כמו אתכרסס. על דרך תתחרה את הסוסים (ירמיה י״ב, ה') מתחרה בארז (שם כ"ב, ט"ו) והתאחר התי״ו בעבור אות השריקה, והעד שאין הה״א נוסף כמלת אשתחוה רק על דרך שהזכרתי, שאיננו קמוץ כמשפט כל נוסף, ועוד שמצאנו והשתחוה ואין הה״א נוסף בפעל עבר כי אם לנקבה, והנה ו״ו וישתחו כמו עיקר והעלימוהו בעבור היותו סוף המלה להקל על הלשון, והעד שאמרו על לשון רבים וישתחוו, ושמו המלה מלעיל, שלא יתערב זה הו"ו עם סימן לשון רבים. [והשתחויה שישוח ראשו]. פירוש: במסכת שבועות: בפ"ב (ט״ז, ע״ב) אמרו שהוא פישוט ידים ורגלים, ומשמעות הלשון נראה כדבריו, והעד וישח אדם וישפל איש (ישעיה ב׳, ט').

ט

[בכסף מלא וההפך הסר]. פירוש: בא לפרש כי מלא בזה המקום הוא כמו שלם, כי במקום אחר יהיה הפכו ריק, ואז ירמוז על מלוי כאלו אמר כלי מלא כסף.

יג

[נתת כסף השדה]. פירוש: כבר פירש אותו בבראשית בפסוק ויאמר למך (בראש' ד', כ״ג.)

יז

[והנה זה הפסוק דבק בפסוק שהוא למעלה]. פירוש: כאלו אמר כששקל אברהם לעפרון הכסף (ט״ז) אז נתקיים השדה לאברהם למקנה. [והעשרה שהזכיר הגאון אינם דבקים]. פירוש: הגאון פירש בפרשת ואלה המשפטים כי עשרים פסוקים יש שכל שנים שנים מהם הם סמוכים. ואלה הם: הראשון בפרשת אלה מסעי (במדבר ל״ה, י״ד את שלש הערים תתנו מעבר ירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה. ואחריו כתיב (במדבר ל״ה, ט״ו) לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם וגו׳. והשני בפרשת ואתחנן (דברים ד') ט׳) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך, ואחריו (דברים ד') י') יום אשר עמדת לפני י״י אלהיך בחורב. והשלישי בספר ירמיה (י״ז, י״א) בהפטרת י״י עזי ומעזי במי שקבץ ממון הגזל נאמר בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. ואחריו כתיב (ירמיה י״ז, י״ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, כלומר יהיה נופל מכסא הכבוד. והרביעי בספר ירמיה (י׳, י״ח) כי כה אמר י״י הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו, וכתוב אחריו (ירמיה י׳, י״ט) אוי לי על שברי, כלומר למען ימצאו אוי. והחמישי שאמר יחזקאל (מ״א, כ״א) ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה. ואחריו כתיב (יחזק' מ״א, כ״ב) המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני י״י. כלומר המזבח סמוך למה של מעלה ויתחיל ענין אחר עץ שלש אמות גובה זה השלחן וגו׳. והששי בספר תרי עשר בהושע (י"ב, י״א) ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרבתי וביד הנביאים אדמה. וכתיב אחריו (הושע י״ב. י״ב, אם גלעד און אך שוא היו וגו׳, כלומר דומים אנשי גלעד לאחד משני דברים און או שוא. והשביעי בספר תרי עשר בהושע (ד׳, י׳) ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את י״י עזבו לשמור, וכתיב אחריו (הושע ד׳, י״א, זנות ויין ותירוש יקח לב, כלומר לשמור זנות וגו׳. והשמיני בדברי הימים (ב׳ ל׳, י״ח) בפסח יחזקיהו כתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר י״י הטוב יכפר בעד, וכתיב אחריו (ד״ה ב׳ ל׳, י"ט כל לבבו הכין לדרוש האלהים י״י וגו׳, כלומר יכפר בעד כל לבבו הכין וגו' והגאון מצא זה בברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי. והתשיעי באיוב בפרשת שמעתי כאלה רבות כתיב כי לבם צפנת משכל על כן לא תרומם. (איוב י״ז, ד׳) ואחריו כתיב (איוב י״ז, ה׳) לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה, כלומר מי שידבר לרעהו בדברי חלקות ואיננו באמת עיני בניו תכלנה מן הרעות שתבאנה עליו. וגם זה בברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי. והעשירי בתרי עשר בנבואת חגי (ב׳, ד׳) ועתה חזק זרבבל נאם י״י וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל עם הארץ נאם י״י ועשו כן אני אתכם נאם י״י צבאות, וכתיב אחריו (חגי ב׳, ה׳ את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים וגו׳. אלה הם העשרה הדבקים, וזה ר׳ אברהם פירש אותם היטב בספר צחות בשער הפעלים השניים, גם בסוף הספר, ובתחלת ספר מאזנים, גם באמצעו בשער הסמוכים, ואין צורך שיהיו דבקים, רק נפרדים זה מזה בטעמם ובפירושם. ובסוף ספר צחות אמר כי הם דברי יחיד

כ

[ומאז נתקיים השדה]. פירוש: הוצרך לפרש כן בעבור שכתוב ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, ואחריו כתיב (כ׳) ויקם השדה וגו׳. [להודיע מעלת הארץ על כל הארצות לחיים ולמתים]. פירוש: הוא יפרש זה בפרשת וישלח בפסוק ויקן את חלקת (בראש׳ ל״ג, י״ט) ובפרשת ויצא בפסוק אכן יש י״י (בראש' כ״ח, ט״ז) ובפרשת ואתחנן בפסוק אשר חלק (דברים ד׳, י״ט) ובפרשת וילך בפסוק הנך שוכב (דברים ל״א, ט״ז) ובפרשת האזינו בפסוק בהנחל (דברים ל״ב, ח׳) ובספר ראשית חכמה בשער רביעי בחלק השמש.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה